תראו לי את ההוכחה... 

במכתב מפורסם לעמיתו - רוברט הוק - כתב סר אייזק ניוטון את הדברים הבאים: "אם אני הצלחתי לראות קצת רחוק יותר, זה מפני שעמדתי על כתפי ענקים". בעולם הניהול לעומת זאת שוררת גישה הפוכה – מידי כמה שנים עולה קרנו של גורו ניהולי חדש שמציג רעיונות חדשניים ופורצי דרך שישנו את עולם הניהול. אמנם גישה זו מזרימה כספים רבים לכיסם של "הכוכבים התורנים", אולם נשארת שאלה קטנה ומטרידה: מהי ההוכחה שהרעיונות הניהוליים "פורצי הדרך" אכן עובדים? באופן לא מפתיע סוגיה זו איננה זוכה לחשיפה רבה במגזינים הרבים שעוסקים בניהול; הרבה יותר מעניין לכתוב על רעיונות פורצי דרך מאשר על בדיקה דקדקנית האם הרעיונות אכן עובדים. שני פרופסורים מאוניברסיטת סטנפורד - ג'פרי פפר (Jeffrey Pfeffer) ורוברט סאטן (Robert Sutton) – מקדמים גישה שונה שנקראת "ניהול מבוסס הוכחות (Evidence Based Management)”. את גישתם ניתן לסכם באופן הבא: החלטות ניהוליות צריכות להיות מבוססות על עובדות מוכחות ולא על אידאולוגיות או חצאי אמיתות. לכאורה הטענה נשמעת כמובנת מאליה, אולם מסתבר שהמציאות היא שונה. חלק מהבעיה נובע מחוסר הבנה בסיסי לגבי המושג "עובדה מוכחת”. להלן אציג שתי דוגמאות לפרקטיקה שגויה שמקובלת מאוד בספרות הניהולית.

באתר הבית של חברת הייעוץ הבינלאומית ביין ושות' (Bain & Company) מופיע בפינה השמאלית גרף תחת הכותרת "הלקוחות שלנו מכים את השוק ביחס של 4 ל-1”. הגרף מציג את התשואה המצטברת של מדד שמורכב ממניות של חברות שהיו או הן עדיין לקוחות של ביין ושות' ביחס למדד S&P500, משנת 1980 ועד היום. ואכן מסתבר שהתשואה המצטברת של "מדד לקוחות ביין" גבוהה בערך פי 4 מהתשואה המצטברת המקבילה של מדד S&P500. אבל מה זה בעצם אומר? האם המשמעות של הגרף היא שהתשואה הגבוהה יותר אצל הלקוחות ביין ושות' נובעת מרמת הייעוץ הגבוהה שנותנת החברה? ייתכן, אבל ישנו גם הסבר אלטרנטיבי – חברות רווחיות ומצליחות (שהתשואה של מניותיהן גבוהה באופן יחסי) נוטות להיעזר בשירותיהן של חברות ייעוץ יקרות כמו ביין ושות'. כמובן שעודף התשואה של "מדד לקוחות ביין" איננו מספק הוכחה לטיב הייעוץ של חברת ביין ושות', אבל הוא יוצר את הרושם שכדאי להיות לקוח של החברה על מנת לשפר את התוצאות העסקיות.

מה חושבים היועצים של חברת ביין ושות' על המשמעות של הגרף באתר שלהם? אם תלחצו על הגרף יופיע מסך הסבר שבו כתוב: “חברות שמכות את השוק אוהבות לעבוד איתנו" – כנראה שזהו ההסבר הנכון.

לפני כעשר שנים פרסמו מספר יועצים מחברת הייעוץ מקניזי ספר בשם: "המלחמה על הכישרון" (The war for talent). הטענה שמעלים היועצים ממקינזי היא שחברות צריכות להתמקד בגיוס ובשימור עובדים "כוכבים" שהם המשאב החשוב ביותר של החברה. ומהי ההוכחה לטענה זו? יועצי מקינזי בדקו 77 חברות שבהן רואיינו כ- 6,000 מנהלים לגבי מדיניותן של החברות לגבי גיוס ושימור "כוכבים". יועצי מקינזי בנו סולם של 19 מדדים שעל פיהם עובדים מעריכים את מקום עבודתם. לאחר מכן הם בדקו מיהן החברות שהניבו לבעלי המניות שלהם את התשואות הגבוהות ביותר במשך עשר השנים שקדמו למחקר. הם מצאו שבחברות שמניותיהן הניבו את התשואות הגבוהות ביותר, היו 13 מתוך 19 המדדים גבוהים יותר משבחברות שלמניותיהן היו תשואות בינוניות. בנוסף לכך 88% מהמנהלים של החברות שמניותיהן הניבו את התשואות הגבוהות ביותר ציינו ש"כוכבים" כמעט ואינם עוזבים את החברה, לעומת 73% מהמנהלים בחברות עם התשואות הבינוניות. מכאן המסקנה הנחרצת של הספר היא שעל מנת ליצור ערך לבעלי המניות צריך להשקיע בגיוס ובשימור "כוכבים”.

נראה לכם הגיוני? חישבו שוב...

המחקר נערך בשנת 1997 והמרואיינים נשאלו לגבי שיטות עבודה ונהלים שקיימים בחברות שלהם בהווה. מצד שני העליה בערך המניות הייתה בתקופה שבין 1987-1997. האם נהלים ושיטות עבודה שהיו נקוטים בשנת 1997 היו יכולים להשפיע על עליית ערך שהתרחשה במשך עשר השנים שלפני כן? כמובן שלא. יש להניח שחלק גדול מהמרואיינים למחקר בכלל לא עבדו בשנת 1987 כשהתחילה העלייה בערך המניות של החברות שלהם. יועצי מקינזי כנראה שכחו עבודה בסיסית פשוטה: על מנת שגורם א' יביא לתוצאה ב', גורם א' צריך להתרחש לפני שתוצאה ב' קרתה. לסיבתיות יש רק כיוון אחד – מהעבר אל ההווה. המסקנה היותר הגיונית מהמחקר של מקינזי היא שחברות מצליחות ורווחיות (שהתשואה של מניותיהן הייתה גבוהה באופן יחסי) השקיעו כסף רב בגיוס "כוכבים" ובבניית תנאי עבודה מפנקים שיגרמו להם להישאר. למרות שהטענה שמועלית בספר "המלחמה על הכישרון" איננה מתבססת על עובדות מוכחות, היא יצרה אופנה ניהולית חדשה והביאה לכך שעובדים שנתפסו כ"כוכבים" גרפו כסף רב לכיסם. האם גם בעלי המניות הרוויחו מכך? לא בטוח, מכיוון שאין בידינו שום הוכחות לכך. לא מן הנמנע שאילו הכספים שהוצאו על גיוס ושימור ה"כוכבים" היו מחולקים כדיבידנדים היו בעלי המניות יוצאים נשכרים יותר.

לסיכום, בעולם הניהול נהוג "להוכיח" את הצלחתם של רעיונות ניהוליים חדשים באמצעות מתאם בין היישום הרעיון הנדון למדדי הצלחה פיננסיים. חשוב לזכור שמתאם איננו מצביע בהכרח על סיבתיות. במקרים רבים הסיבה האמתית למתאם שמוצג היא הפוכה ממה שטוען הגורו הניהולי התורן.