כתבה הבאה לנשים וגברים הנמצאים בתקופה מיוחדת, נקרא לזה, מאתגרת בחייהם.
ברצוני להעלות את המודעות לדיכאון לידה ולאחריה.
תוחלת החיים ברפואה המתקדמת עלתה בשלושים שנה האחרונות, בממוצע-המאה האחרונות.
התקדמות בכל תחומי הרפואה וקדמת החקר ושיטות טיפול המייעלות בתחום-לידת האישה.
תודות לשילוב הרפואה הקונסרטיבית והרפואה המשלימה, משנה את דרך החשיבה שהעולם חושב במובן הפיסי, מנטלי רגשי, רוחני וחברתי.
תחשבו איך פעם בתקופת המאה שעברה, איך נשים בכלל יכלו ללדת, ללא כל התנאים. לידה טבעית, ללא השפעת כדורים, בהכרה מלאה. תחשבו רגע, איזו חוויה נאלצה האישה הקדומה לחוות, שלא לדבר שרק מי שהיתה "מהעשירון העליון", יכלה אולי לזכות-
במינימום תנאים טובים (אובייקטיביים), עוזרות לידה(אחיות), ורופאה מיילדת.
פעם, גם לא היה מודעות לנושא:'דיכאון לאחר לידה' או 'הלם לידה', לא היה נפוץ.נשים פחדו והתביישו מהבעיה-לא דיברו על זה. גם כך תנאי החיים השתנו והן הנשים של פעם לעומת היום, היו צריכות להסתגל..
להרבה אנשים עד היום קשה לקבל את השינוי, והיום זה נראה להם מצוץ מהאצבע, כאילו החליטו לעשות עוד כסף, הדוקטורים והפרופסורים לרפואה.
אבל, לאט לאט דבר שנכנס למודעות ולפקיחת עיניים אצל המון נשים, שחשו שיבוש במערכות שלהן, יש לה הגדרה רפואית ומאפיינים.
אל תיבהלו, זה לא שכולן חוות דיכאון לאחר לידה, ואם כן, חלקן עוברות את זה והדיכאון חולף עם הזמן.
עדיין, נשים לא מספיק מודעות לבעיה ולפתרונה בזמן (גם גברים). לעיתים אף זה נמשך שנים על גבי שנים, הן חסרות אונים ואינן רואות פתרון או בעיה. אישה במצב כזה זקוקה למנוף מבחוץ משפחה/בעל/חברה/ יועצת. 'בוא נדבר על זה'- שהיום למזלנו, הקושי הוא לא ברפואה הקיימת, אלא- לפתוח את הפה, לדבר ולהוציא את הכאב מהבטן.
במיוחד במדינה שלנו- נהיה פשוט קטסטרופלי לבנות זוגיות בריאה ותומכת, היום, מכל בעיה קטנה, ריבוי המתגרשים עולה כי לא תמיד יש פתרון בקנה מידה.
הבעל לא מבין מה האישה חווה וכל התסמינים שבאים בעקבות- הורמונים בלידה, ועזרה מצידו רק תועיל, אם יהיה ערני וקשוב וביחוד סובלני.
במהלך חיינו, אנחנו למדים שבכל דבר רע טמון גם איזשהו גרעין טוב. קיימות גם עוזרות- מוסמכות בליווי אמהות, לאחר הלידה.
יצאו על כך אין סוף ספרים וטיפולים, ישנן גם מדריכות- לאמא היולדת, המלווה אותה מתחילת ההריון עד סופו.
לכל הרווקות (כוללני אני), מקרה ספציפי של אישה שדיברתי עימה ועברה דיכאון לאחר לידה, העבירה לי מסר עמוק וחשוב;
"את הרווקה- תהני מהמותר, כי אתן לא יודעות מה מצפה לכן, עוד אלו ואלו אתגרים בחיים".
בדר"כ דיכאון לידה, מופיע בלידה הראשונה שלך, את מגלה שגופך משתנה במימדיו, מצבי רוח מתחלפים, עצבנות, עייפות, חוסר תקווה לקום, נטולת חיות ונטולת כושר פעולה.
את בעצם,נהיית מאוד בודדה ומסוגרת בעולמך.
(אצל כל אישה התדר של הבעיה- יכול לחלוף עד שנה, ואם זה אחרי שנה זה כבר מצריך טיפול יותר עמוק ומרכזי).
יש נשים שלא מספרות על רגשותיהן, מכיוון שהן מתביישות ברגשות האלו ויש להם גם רגשי אשמה, שהן לא מתפקדות. הסתרה של התסמינים, רק תמשוך את התופעה יותר זמן ותהווה לך ולמשפחתך סבל מתמשך. כל אישה יכולה לסבול מדיכאון, בזמן הריון או לאחר לידה. זה לא אומר שהיא אמא לא טובה.
ברצוני להעלות את המודעות לדיכאון לידה ולאחריה.
תוחלת החיים ברפואה המתקדמת עלתה בשלושים שנה האחרונות, בממוצע-המאה האחרונות.
התקדמות בכל תחומי הרפואה וקדמת החקר ושיטות טיפול המייעלות בתחום-לידת האישה.
תודות לשילוב הרפואה הקונסרטיבית והרפואה המשלימה, משנה את דרך החשיבה שהעולם חושב במובן הפיסי, מנטלי רגשי, רוחני וחברתי.
תחשבו איך פעם בתקופת המאה שעברה, איך נשים בכלל יכלו ללדת, ללא כל התנאים. לידה טבעית, ללא השפעת כדורים, בהכרה מלאה. תחשבו רגע, איזו חוויה נאלצה האישה הקדומה לחוות, שלא לדבר שרק מי שהיתה "מהעשירון העליון", יכלה אולי לזכות-
במינימום תנאים טובים (אובייקטיביים), עוזרות לידה(אחיות), ורופאה מיילדת.
פעם, גם לא היה מודעות לנושא:'דיכאון לאחר לידה' או 'הלם לידה', לא היה נפוץ.נשים פחדו והתביישו מהבעיה-לא דיברו על זה. גם כך תנאי החיים השתנו והן הנשים של פעם לעומת היום, היו צריכות להסתגל..
להרבה אנשים עד היום קשה לקבל את השינוי, והיום זה נראה להם מצוץ מהאצבע, כאילו החליטו לעשות עוד כסף, הדוקטורים והפרופסורים לרפואה.
אבל, לאט לאט דבר שנכנס למודעות ולפקיחת עיניים אצל המון נשים, שחשו שיבוש במערכות שלהן, יש לה הגדרה רפואית ומאפיינים.
אל תיבהלו, זה לא שכולן חוות דיכאון לאחר לידה, ואם כן, חלקן עוברות את זה והדיכאון חולף עם הזמן.
עדיין, נשים לא מספיק מודעות לבעיה ולפתרונה בזמן (גם גברים). לעיתים אף זה נמשך שנים על גבי שנים, הן חסרות אונים ואינן רואות פתרון או בעיה. אישה במצב כזה זקוקה למנוף מבחוץ משפחה/בעל/חברה/ יועצת. 'בוא נדבר על זה'- שהיום למזלנו, הקושי הוא לא ברפואה הקיימת, אלא- לפתוח את הפה, לדבר ולהוציא את הכאב מהבטן.
במיוחד במדינה שלנו- נהיה פשוט קטסטרופלי לבנות זוגיות בריאה ותומכת, היום, מכל בעיה קטנה, ריבוי המתגרשים עולה כי לא תמיד יש פתרון בקנה מידה.
הבעל לא מבין מה האישה חווה וכל התסמינים שבאים בעקבות- הורמונים בלידה, ועזרה מצידו רק תועיל, אם יהיה ערני וקשוב וביחוד סובלני.
במהלך חיינו, אנחנו למדים שבכל דבר רע טמון גם איזשהו גרעין טוב. קיימות גם עוזרות- מוסמכות בליווי אמהות, לאחר הלידה.
יצאו על כך אין סוף ספרים וטיפולים, ישנן גם מדריכות- לאמא היולדת, המלווה אותה מתחילת ההריון עד סופו.
לכל הרווקות (כוללני אני), מקרה ספציפי של אישה שדיברתי עימה ועברה דיכאון לאחר לידה, העבירה לי מסר עמוק וחשוב;
"את הרווקה- תהני מהמותר, כי אתן לא יודעות מה מצפה לכן, עוד אלו ואלו אתגרים בחיים".
בדר"כ דיכאון לידה, מופיע בלידה הראשונה שלך, את מגלה שגופך משתנה במימדיו, מצבי רוח מתחלפים, עצבנות, עייפות, חוסר תקווה לקום, נטולת חיות ונטולת כושר פעולה.
את בעצם,נהיית מאוד בודדה ומסוגרת בעולמך.
(אצל כל אישה התדר של הבעיה- יכול לחלוף עד שנה, ואם זה אחרי שנה זה כבר מצריך טיפול יותר עמוק ומרכזי).
יש נשים שלא מספרות על רגשותיהן, מכיוון שהן מתביישות ברגשות האלו ויש להם גם רגשי אשמה, שהן לא מתפקדות. הסתרה של התסמינים, רק תמשוך את התופעה יותר זמן ותהווה לך ולמשפחתך סבל מתמשך. כל אישה יכולה לסבול מדיכאון, בזמן הריון או לאחר לידה. זה לא אומר שהיא אמא לא טובה.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ללילך טל
LILACHTAL