25 ספטמבר 2010
החיפזון הוא מהשטן
מכיוון שככל הניראה כיום סיכוי השלמתו של המשא ומתן לשלום עם הפלשתינים לחיוב אם לשלילה הינם מאוזנים ומפאת שבכוונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפנות בסופו של התהליך אל העם ולשאול את פיו בדרך של "משאל עם" דעתו ואישרורו או דחיתו את ההסכם אם וכאשר זה יבשיל לכדי הסכם כתוב, הרי יש להשכיל את הציבור בארועים הגאו-פוליטים הסובבים הסכם זה..
אנו כבר ניכשלנו בהבנת הניקרא של אריאל שרון בימים שלפני גרוש גוש קטיף. אנו אטמנו אוזנינו וכיסינו עינינו וכסומים בארובה הלכנו אחר מנטרות מבית היוצר של אדלר את ארד (יח"צ בע"מ) כדוגמת "הפינוי טוב לבטחון מדינת ישראל". ואכן קשה להאמין, אך רק מעטים בינינו היטילו בכך ספק והעזו, עוכרי שלום שכמותם, להקשות קושיות ו"להפריע" למהלך התקין של גרוש גוש קטיף וצפון השומרון, לתפארת הקמת ממלכת החמאס הראשונה.
מרביתו המכרעת של הציבור ראה באריאל שרון את נביא השלום והלך אחריו משל היה "החלילן מהמלין". לא קמו אישי ציבור, אזרחים מהציבור, עיתונאים, איטלקטואלים, אקדמאים, אישי רוח ודומיהם לשאול את השאלה המתבקשת מאליה דהיינו, "הכיצד פינוי גוש קטיף וצפון השומרון טוב למדינת ישראל?", "מהו שכה טוב ב"פינוי" שעושה כה טוב לביטחון המדינה? אנא פרט!". ואכן, שרון לא פרט, לא היה כל צורך וחובה לפרט באשר איש ממילא לא היה מוכן לשמוע, מרביתנו המכרעת היינו כסומים בארובה, שטופי מוח ודעה בידי מערכת יחצ"נות אדירת ממדים ומשופעת בממון. הכסף לא היווה כל בעיה, מאות מליוני שקלים הוקצבו (בידי מי, מי נתן את האישור לכך?) בעבור מערכת סימום ושטיפת מוח הציבור.
להוותנו, המערכה לסימום וטימטום העם היצליחה למעלה מן המשוער. נחוצות היו כשנתים לחלוף לפני שהציבור החל לקלוט כי הונו אותו באורח מתוחכם ונכלולי להלל. עזר בכך החמאס ו"פועלו".
והנה כעת עומדים אנו בפני תסריט עקרוני דומה. האם ניהיה מושכלים כיום, יותר מאשר בשנים 2004-5 ונדע להקשות את הקושיות הנכונות. האם נהיה מושכלים דיינו על מנת להצביע באורח מושכל בעת משאל העם הנוגע להסכם השלום המתרקם (אם וכאשר)?
האם הקשה אי-מי בינינו מדוע זה המלך הירדני עבדאללה מקדם את נושא "השלום" בינינו לפלסתינים באורח למצער אובססיבי? ובכן המלך יודע את שאנו בוחרים להתעלם ממנו. המלך יודע כי ממלכתו חיה על זמן שאול. וכאשר המלך מזהיר כי כל הצדדים ינזקו במדה ולא יושג הסכם שלום עם הפלשתינים, או חמור מכך, מפחידנו בפרוץ מלחמה אם כך וכך לא יקרה, הוא מכוון לעבר ממלכתו הוא. כתרו הוא הראשון (אם כי לא הבלבדי),הנימצא בסכנה. האוכלוסיה הפלשתינית בממלכת ירדן כבר נושקת לקו ה – 70% מכלל האוכלוסיה בממלכה. לא ירחק היום ובמדה ולא תקום מדינה פלשתינית בשטחי יהודה ושומרון הרי שהיא תקום על חורבות ממלכת ירדן.
המלך אינו טיפש, הוא מעריך, ומבחינתו בצדק, כי מוטב כי מדינה פלשתינית תקום על חורבות מדינת ישראל מאשר על חורבות ממלכתו. מאידך-גיסא, קשה לראות (לכאורה, באשר גם תנאי זה לא יתקיים לזמן רב), את ממלכת ירדן שורדת בטווח של 20-30 שנים מהיום במדה ולא תקום מדינה פלשתינית.
לכאורה ממלכת ירדן אמורה להוות חייץ בין עירק ההולכת והופכת לשיעית דהיינו, איראנית, וסוריה אשר כבר הצטרפה ל"גוש הרשע האיראני", לבין חופי הים התיכון המזרחי האסטרטגים. השאיפה של גוש המדינות המערביות לשמר את ממלכת ירדן כחלק מגוש מדינות המערב וארה"ב בראשו הינה לגיטימית ועל פניה נכונה אסטרטגית, אך כאמור לא תסתיע.
גם חפזונו המבוהל של מובראק המצרי לקידום ההסכם הישראלי-פלסתיני נובע מאותם השיקולים. חיסולה האפשרי של ממלכת ירדן והפיכתה למדינה פלשתינית (אם וכאשר), יעמיד אותו הלכה ולמעשה כמדינה היחידה המשמעותית מהבחינה הצבאית האמורה ואף יכולה לנסות ולבלום חלקית השתלטות איראנית זוחלת במזה"ת. גם מצבה הפוליטי המדיני הפנימי של מצרים אפשר ואינו מבשר טובות לישראל. נשיא מצרים חוסני מובראק עומד לפנות מקומו בקרוב למחליפו, יהיה זה אשר יהיה, עתיד מצרים בתקופה שלאחר מובאראק עדיין לוט בערפל, כולל עתיד הסכם השלום עם ישראל.
אמנם ארה"ב המודעת לסכנה זו מנסה בימים אלו לחמש את ערב הסעודית עד למעלה מאוזניה אך תקוות האמריקנים אינה אלא חלום באספמיה. הסעודים, עם כל רצונם הטוב לבלום את האיראנים אינם מסוגלים מהבחינה הלוגיסטית-דמוגרפית לעצור אפילו את נחילי "הברחש-המזמזם" הבאים מאיראן, כל שכן צבא איראני המונה מליונים ומצוייד כהלכה.
תסריט נפילת ממלכת ירדן לידי הפלסתינים מבהילה גם את האמריקנים ובצדק. אלו כבר וויתרו על עיראק והישלימו כניראה כי עיראק תהפוך במוקדם מאשר במאוחר לאזור השפעה איראני לכל דבר וענין (על אוצרות הנפט האצורים באדמתה) וזאת בשם יתרון אלקטוראלי-אובאמי אשר שיקולים אסטרטגים מציאותים הינם זרים לו במקרה זה כבמקרים רבים אחרים. וכעת גם ממלכת ירדן? אם כך יקרה, כל האגן המסופוטמי ועד לקרן אפריקה (כולל הנסיכויות, ערב הסעודית וכמובן תימן "השיעית" ממילא—אך למעט ישראל בלבד), על אוצרות הנפט שבו אשר הינם חסרי תחליף למערב, יהפכו למאוימות על ידי צבאות איראנים או נאמניהם. אספקת הנפט למערב, נשמת אפה של ארה"ב ואירופה נימצאת לכן בסכנה ממשית.
כאשר אחמאדינג'אד מדבר על נפילתה הצפויה הקרובה של "הישות הציונית" הרי סכמטית הוא צודק, אכן האיום האסטרטגי על ישראל הולך ומתעצם ממש מדי יום ותאורטית קיומה של ישראל נימצא בסכנה חמורה בטווח הניראה לעין וזאת לאחר שיתממשו חלומות הקמת האימפריה הפרסית מחדש.
אחמאדינג'אד גם צודק (לכאורה) לגבי תמונת עולמו באשר לצעדיו הבאים הנוגעים לשרידות המערב. ניראה כי הוא חוזה בטווח זמן סביר ועקב ההתפתחויות האפשריות במזרח התיכון כמתואר לעיל, כי שליטתו באספקת הנפט העולמית אשר כמובן תבוא בעיקבות שליטתוו הפוליטית, המדינית והצבאית במזרח התיכון, תערער אנושות את קיומו של הגוש המערבי השבע. הוסף על כך את ההשתלטות הזוחלת האיסלמיסטית בקרבי הדמוקרטיות המערביות, המתחוללת בימים אלו ממש והרי לפנינו תנועת מלקחיים מחריבת הגוש המערבי אשר לאחר שיקול נוסף, אינה ניראית כה הזויה כבמבט ראשון. כמובן, התנערות המערב עשויה לערער תסריט זה, אם יתעורר.
עקב האכילס בכל השיקולים המערביים והאיראנים לעיל היא ממלכת ירדן, זו החוליה החלשה בגוש האנטי-איראני (או הפרו-מערבי), אשר ארה"ב מנסה ליצב באזורנו. ארה"ב עומדת להיכשל וכישלונה שלה הוא גם כישלוננו.
כישלון משמעותי ראשון אמריקני-אובמי באזורנו כבר סומן עם יציאת הכוחות האמריקנים מעיראק, לפני מוכנותם של העירקים לנהל עניניהם באורח עצמאי ולהדוף הסכנה האיראנית. כישלון זה בא במקביל לכישלון אמריקני נוסף עם המעבר של תורכיה לעבר ציר הרשע האיראני. העובדה כי לכאורה ולמראית עין, תורכיה עדיין יושבת על הגדר מראה כי התיכנון האיראנו-תורכי עובד כהלכה (בנוסף לשיקולים תורכים פנימים המחיבים אחיזת המקל משני קצותיו). תורכיה ניראית כפוסחת על הסעיפים, אך זאת למראית עין בלבד וזאת על מנת להרדים את המערב לנוכח הסכנה האיראנית אשר סימנה כבר את אירופה כיעד הבא שלה להשתלטות איסלמיסטית זוחלת וזאת לאחר השגת עליונות מדינית וצבאית במזרח התיכון. גם המסרים הכפולים הסורים באים לשרת את אותה מטרה איראנית. הן סוריה והן תורכיה כבר שקועות עד צוואר בתוכנית המזרח-תיכונית והגלובלית האיראנית.
ארה"ב עומדת להיכשל באשר אין כח בעולם כיום אשר יעצור את הפיכתה של ממלכת ירדן בטווח הניראה לעין למדינה פלשתינית על המשתמע מכך דהיינו, הפיכת כל האזור מהודו ועד נהר הירדן לאזור השפעה ושליטה בלעדית איראנית, בשלב ראשון בלבד. בית המלוכה הירדני קיים על זמן שאול, שעון החול מתקתק עבורו עד חיסולו. עם נפילת ממלכת ירדן והפיכתה למדינה פלסתינו-איראנית הרי זה אך ענין של זמן לפני שנסיכויות המפרץ הפרסי וערב הסעודית יעמדו בפני גורל דומה. מכאן כי עלינו להערך לתרחיש זה מבעוד מועד.
ההכרה כי גורל ממלכת ירדן נחרץ ממילא לשבט הפלסתינו-איראני חייבת לשנות את מערך השיקולים הישראלי. חתימת הסכם של שלום קבע כעת, בימינו אלה עם הפלשתינים תחליש באופן למצער סופני את מדינת ישראל, כאשר התרחיש שתואר לעיל יתממש בעתיד הניראה לעין. לא רק שכל הגוש-ארץ העצום ממזרח לנו עד הודו יהפוך לאזור השפעה איראני-שיעי, אלא גוש זה ישלח אצבעות חמדניות ממש לתוככי מדינת ישראל עם הקמתה של מדינה פלשתינית שלישית בשטחי יהודה ושומרון (בנוסף על פלסתין הירדנית ופלסתין העזתית). היתרונות הגלומים בכך עבור האימפריה האיראנית שתקום על חורבות ישראל הינם ברורים, שליטה על אזור המעבר בין צפונו לדרומו של המזה"ת, מוצא חופשי לאגן הים התיכון בנוסף לקרש קפיצה מצויין להשתלטות על "התפוח הגדול" היא מצרים. ומשם, השמים הם הגבול.
אין גם לצפות כי הסכם שלום עכשווי בין ישראל לפלסתינים יעצור את איראן ממימוש תוכניתה. כאמור הסיכסוך באזורנו עם הפלסתינים הינו אך התרוץ למימוש התוכנית האירנית הגדולה ובוודאי אינו הסיבה לה. יהיה ההסכם אשר יהיה, איראן תדבק בתוכניתה משום שלוטשת עינה לפרס גדול מונים רבים מאשר מדינת ישראל, איראן לוטשת עיניה להגמוניה עולמית. ישראל עבור איראן הינה אך "הקופה הקטנה" למול הכסף הגדול הגלובלי.
אל לנו להתבלבל, הגרעין האיראני, מסוכן ככל שיהיה, אינו הסכנה הגדולה ביותר הרובצת לפתחה של ישראל. הגרעין האירני, או האיום בשימוש בו, הינו אך האמצעי האיראני להשגת שליטה מזרח תיכונית והגמוניה בינלאומית בשלב מאוחר יותר. הגרעין האיראני ישרת את מטרותיה של איראן דווקא במדה ולא תשתמש בו אלא תממשו כשוט מאיים מעל המועמדות הבאות לכיבוש הפרסי. איראן פועלת לפי תורת השלבים הערבית ולא רק כלפי ישראל גרידא, ועד עתה בהצלחה בילתי מבוטלת. להוותו של הגוש המערבי וישראל בתוכו, איתרא מזלנו ונשיא אמריקני אשר אינו מודע עד תום למתרחש באזורנו ואפשר כי ממניעים אישיים אינו חפץ כלל להיות מודע, עלה לשלטון בארה"ב, זו מנהיגת העולם החופשי, בזמן גרוע מבחינתנו כמו גם מבחינת כלל העולם הנאור. אין ספק כי נשיא כדוגמתו היה מתאים לזמנים אחרים, אפשר כי למחציתה השניה של המאה העשרים ואחת כאמור לעיל, אך הדבר כמובן אינו בידנו. לחילופין, בהחלט אפשרי כי הנשיא האמריקני מודע היטב לאמור כאן אך שיקולים אלקטורלים (ואישיים-אוהדי עולם האיסלם), מורים לו כי תהפוכות במזרח התיכון אינן מהוות סכנה כה גדולה לארה"ב ואפשר כי מבחינתו תהפוכות אלו הינן נאותות.
ניתן לעמוד על תקפות התסריט המובא לעיל באמצעות "נייר הלקמוס" הבינלאומי לכך והוא ההתנהלות הרוסית. באורח מסורתי הרוסים הינם מעשיים באורח אובססיבי בגישתם המדינית והגאו-פוליטית. שיקולי צדק, אמת ומוסר אינן כלולים בסל שיקוליהם הכולל (ואין האמור בא לגנותם או לשבחם עקב כך). זכורה בריתם של הרוסים עם גמאל-עבד-אל-נאסר נשיא מצרים בשנות השישים כאשר הלה בשם המדיניות הפן-ערבית שלו, יצר את הרושם כי הוא עומד להיות מנהיג העולם הערבי וזה הספיק לרוסים לנקוט במדיניות פרו-מצרית/ערבית קיצונית ואנטי-ישראלית בהתאמה. באם מדיניות זו משתלבת היטב במדיניותה הלעומתית האנטי-אמריקנית של הרוסים, אזי מה טוב.
כך גם כיום, איראן ניתפסת בעינים רוסיות כדבר הבא במזרח התיכון רווי הנפט. ניראה כי הרוסים כבר ניתחו את המתחולל לנגד עיניהם והיגיעו למסקנות זהות לאמור בכתבה ומכאן הדרך עבורם הינה קצרה לתמוך באיראן. הם אמנם אינם תומכים במטרותיה האיסלמיסטיות של איראן, אך הם תומכים פרגמטית באיראן באשר הדבר יועיל להם בעתיד לצורכי התרחבות השפעתם, דחיקת ההשפעה האמריקנית משדות הנפט של המזרח התיכון והאפשרות הניפתחת לפניהם לייצב את כלכלתם באמצם את קישריהם עם איראן ובנות חסותה האימפריאלית לעתיד. העובדה כי רוסיה אינה נוקטת במדיניות אנטי-ישראלית, בד בבד כבעבר, מלמדת כי ישראל ניתפסת כבר כיום בעינים רוסיות כגורם בעל משמעות אסטרטגית במזרח התיכון, שניה לאיראן, וכך הרוסים, פרקטים אובססיבים כהרגלם, שומרים על אפשרויותיהם פתוחות. הנאמר כאן נכון גם לגבי הסינים אשר למדו דבר או שנים משותפיהם לשעבר, הרוסים, ובפרט את נוהלי "אחיזת המקל משני קצותיו".
אל לה לישראל להחפז בביצועו והשלמתו של הסכם שלום סופי לפני שישכך האבק על הסיכסוך הגלובלי שבין האיסלם למערב, אותו סיכסוך תרבויות גלובלי ידוע. עד שלא תהדף ותיתחב איראן חזרה לכלובה, אין סיכוי כלשהוא לשלום אמת בין הפלשתינים לישראל, גם אם יחתם הסכם שלום בינינו. איראן כבר תדאג כי ההסכם יופר על ידי הפלסתינים או שתיזום יצירת מספיק פרובוקציות בידי נאמניה אשר תחייבנה את ישראל להפר ההסכם. כך או כך, ההסכם העתיד להיטוות בימינו אלו, יופר וזו חייבת להיות נקודת המוצא שלנו בשיקולי שרידותנו ארוכת הטווח. עלינו לגמור בנפשנו, האם ניתכסה כעת בשמיכת הפוך הנעימה של "שלום עכשיו" על מנת להקיץ למציאות אכזרית ומטלטלת אושיות קיומנו בעתיד או, לעמוד באומץ למול עובדות החיים הניפרשות לנגד עינינו ולשקול שיקולינו למען הבטח עתיד ילדינו ואלו שאחריהם.
כאשר ישכח האבק מעל שדה הקרב בין האיסלם למערב (צפוי לקרות במחצית השניה של המאה העשרים ואחת לערך), הרי שנאלץ להיכנס למשא ומתן נוסף עם הפלשתינים. ומכאן, באשר הוויתורים שנוותר כיום יהיו לנחלת העבר ולמען השגת הסכם שלום יציב ואמיתי, קרוב לוודאי שנאלץ לוותר על נכסים אסטרטגים נוספים. אלא שאז יבואו אלו תוך שנחתוך בבשר החי הקיומי דהיינו, אפשר ונאלץ לדון ולקבל חלקית את "זכות השיבה" הפלסתינית ולהסכים לוויתורים מפליגים בנושאי הביטחון האזורי, על כל המשתמע מכך.
רק כאשר יכיל המערב את האיסלם במסגרת הגלובלית (אם וכאשר), קיים הסיכוי כי הפלסתינים, יחדיו עם עולם האיסלם יוותרו על שאיפתם הבוערת להיפטר מ"הצלבנים היהודים הכובשים את אדמתם הקדושה" ואפשר שישלימו עם עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית של העם היהודי בארץ ישראל.
היוצא מהאמור לעיל הוא כי ישראל אמנם חייבת להיכנס למשא ומתן עם הפלשתינים אשר מקנה לנו יתרונות מדיניים ברורים, אך משא ומתן זה חייב להגדיר תקופת זמן הנאמדת ב20-40 שנים אשר בהן לא ייושמו פרטי המשא ומתן באשר לנושא העברת/חילופי שטחים במלואם אלא יישומו יתנהל בשלבים, כך שבמדה ולא ייושב הסכסוך בין עולם האיסלם למערב ובפרט אם איראן לא תוכנס ותנעל חזרה בכלובה, תיוותר בידי ישראל האופציה לבטל את ההסכם באורח חד צדדי או לשנות תכולתו מכל וכל בצפיה לזמנים אחרים נאותים יותר.
ההסכמים חייבים להיות מושתתים בפתיח שלהם על הסכמים כלכליים דו-צדדים ההולכים ומתהדקים ועל הסדרי ביטחון לשני הצדדים. סיכום עקרוני בנושא הגבולות אפשרי גם כיום, אך ביצועו יידחה בהתאם למתווה ששורטט לעיל. אנו חייבים לעמוד על העקרון "יתנו-יקבלו, ניתן-נקבל" ואין המדובר בוויתורי שטחים בתמורה למלל פלשתיני חסר משמעות. "חומר תמורת חומר", רק כך יתקיים הסכם ממשי. אנו חייבים לקבל ערבויות ממשיות לקיום ההסכם, לא התחיבויות מילוליות, חיוכים ורצון טוב אלא שוב, חומר תמורת חומר. לוזו של ההסכם חייב להתקדם ולהתבצע בשטח בהתאם לכלל "קודם ננסה ולאחר מכן ניבטח", אל לנו להפוך את סדר הדברים (הסכם אוסלו כבר אמרנו !), אנו הרי כבר ניכוונו ברותחים.
מהאמור לעיל גם ברור כי על ישראל לדאוג ראש וראשון לקיומה. אכן, עלינו להתחשב בשיקוליהן של מדינות ידידותיות לנו, אך אל לנו לשקול בסופו של יום את שיקולי כלל העולם המערבי והערבי, אשר מצידו גם הוא אינו שוקל את צרכי ישראל, אלא אם תואמים צרכיו שלו. אל לנו לשכוח כי לאור ההתרחשויות הצפויות באזורנו תלך ותעלה חשיבותה האסטרטגית של ישראל למערב וזאת בטווח זמן סביר של 10-20 שנים מהיום, כאי של שפיות ויציבות בטלטלות הצפויות עוד לעבור על המזרח התיכון. על מנהיגינו לנצל זאת, אם בטוב ואם ברע, עד תום.
המצב האידאלי מבחינתה של ישראל יתממש כאשר תקום מדינה פלשתינית על חורבות ממלכת ירדן בעוד שישראל תותיר בידה את שטחי יהודה ושומרון על יישובינו שם אשר יהוו את מרחב הביטחון כנגד האימפריה האיראנית אשר תקום בעתיד (לכשתקום). כל צימצומים בתסריט זה, כולל השארת גושי ההתישבות הגדולים בידינו דהיינו, וויתור מסיבי על שטחים באזורי יהודה ושומרון, יהוו פגיעה ההולכת וגדלה בצרכי הביטחון של ישראל. במדה ונעביר שטחים אסטרטגים אלו לידי אויבינו הרי חייבים אנו, כלל הציבור, להבין לאשורו מהי מהות הפגיעה בסיכויי קיומנו העתידים עקב כך לאור האמור לעיל. להשלים עמה, או שמא לא.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
