החיים בגיל המבוגר נראים כנטולי עניין ונעדרי שמחה בעיניהם הצעירות של בני הנעורים. 'בסך הכל' חושבים הם לעצמם, 'מה כבר יכול לקרות לו או לה בשנות השבעים והשמונים לחייהם?'.
בכנות חייבים לומר שיש יותר משמץ של אמת בזוית ראייה זו, למרות שהיא מייצגת כאלה שעדיין רחוקים מרחק רב מהגיל המתקדם ואינם מסוגלים להשתחרר מהדימויים ומהסטיגמות שהוטמעו בהם לגבי הקשישים והזקנים בחברה.
מדוע בכל זאת שמץ של אמת? משום שיש בינינו גברים ונשים, והם אינם מעטים, ש"תכנית החיים" שלהם בגיל המבוגר היא דלת תוכן, חסרת אתגרים וצבועה בצבעים אפורים ודהויים.
מסתבר שכדי לחיות חיים מלאים וערכיים, מלאי עניין וסיפוק, אושר והנאה, חייבים לעמול קשה. אין הכוונה למשמעות הפיזית של המונח, אלא ליגיעה ולעמל שצריך להשקיע - בעיקר מחשבתית - כדי להכין "תכנית חיים" אישית, שתתאים בדיוק לאופי שלנו, למנטליות שלנו, לחלומות שלנו, וגם למגבלות שלנו.
לא כל אחד אוהב טיולים רגליים, לא כל אחד "משוגע" על משחקי ברידג', ישנם כאלה שסולדים ממוסיקת ג'ז ואחרים מתקשים בפתרון תשבצים או חידות הגיון.
המשתמע מכך הוא שמה שמכונה במאמר זה "תכנית חיים" חייב להיות מותאם, (כאילו היה "תפור" במדויק) למידותיו השונות של כל אדם.
אני שומע את תגובות הקוראים שאומרים בליבם שכל פעילות שיכולה למלא תוכן את חייהם כרוכה במשאבים לא מעטים, וכאלה אינם מצויים בכיסם במידה מספקת.
לפיכך אני רוצה לייחד הפעם את דברי לנושא ההתנדבות, שהוא פתוח בפני כולם, שווה לכל נפש ואינו מצריך השקעה כספית כלשהי.
הבה נבחן תחילה לא מה עלינו לתת בעת שאנו מתנדבים אלא דווקא מה ההתנדבות נותנת לנו. בנקודה זו הרשו לי להפנותכם לנקודות אחדות שיתכן שלא חשבתם עליהן או שלא ראיתם אותן בזווית הנכונה:
א. מסגרת חברתית - בכל מעשה התנדבותי נרקמת מסגרת חברתית ומתפתחים יחסים מיוחדים בין כל השותפים לאותה התנדבות. אלה הם יחסים של רעות עמוקה, של אכפתיות הדדית, של שיתוף פעולה, ושל הערכה אמיתית של איש כלפי רעהו.
מסגרת זו היא בעלת חשיבות מיוחדת בגיל המבוגר, כאשר מן הנוף החברתי שלנו נעקרים בהדרגה חברים וידידים שעמהם עשינו כברת חיים ארוכה. לידידות רבת שנים זו אין למעשה תחליף, וקשה לנו לפתח יחסי חברות חדשים.
גם המועדונים השונים הפזורים ברחבי הארץ אינם נותנים אלא מענה חלקי לתחושת הבדידות ההולכת וגוברת.
לעיתים מתגברת המועקה עקב אבדן של בן או בת הזוג, היוצר מעגל נוסף של בדידות והסתגרות.
ההצטרפות למסגרת התנדבותית כלשהי יוצרת נגישות מיידית לאנשים, מורידה את מחיצות הניכור, ומקנה הרגשה של חברותא. תמיד יקבלו אותנו בזרועות פתוחות, בסבר פנים יפות, בחיוך חם ולבבי, בהערכה ובכבוד.
אלה אינם דברים של מה בכך, בעיקר כשמעבר להם נוספת ההרגשה של עזרה לזולת, תרומה לחברה וסיפוק עצום מעצם ההשתייכות לגוף התורם לאחרים ללא תמורה.
ב. הכרה בחשיבות וביכולת - בכל מעשה התנדבותי משדרים למתנדב הערכה רבה על תרומתו והוקרה למעשיו. במובן מסוים זוהי עבורנו הכרה מחודשת ביכולתנו (ידע, מומחיות, כשרון, יכולת, ועוד) שלעיתים שכחנו על קיומה, כיוון שמאז פרישתנו לגימלאות, לא טרח כמעט איש להזכיר אותה, שלא לדבר על התפעלות ממנה.
לפתע מתרשמים מחדש מעומק החשיבה שלנו, מכושר האלתור שלנו, מיכולת הארגון שלנו. לפתע שוב חולקים לנו מחמאות על שיקול הדעת שלנו או על גילויי החברות שלנו. כל אלה מהווים תרומה חשובה לדימוי העצמי שלנו, להערכתנו את עצמנו ואפילו להערכת הסביבה המשפחתית כלפינו.
בתחום חשוב זה אין ספק שהתמורה המתקבלת ממעשה ההתנדבות עולה לאין שיעור על ההשקעה.
ג. עזרה לזולת - אחד הסיפוקים היותר גדולים נגרמים לנו עקב הסיוע שיכולנו לתת לאחרים, בעיקר כאלה הנתונים במגבלות גופניות, שכליות, כלכליות וכדומה. תחושה זו נכונה בכל גיל, אך מתעמקת ומתחזקת בגיל המבוגר.
הסיבה לכך היא ההרגשה של האדם המבוגר, שחרף גילו, ולעיתים מגבלותיו שלו בעקבות הגיל, הוא עדיין במצב המאפשר לו לעזור לאחרים.
עובדות אלה נכונות לכל סוג של התנדבות, לרבות מתן בסתר, שאין בו פומביות כלשהי. אולם ההתנדבות במישור החברתי זוכה לאחרונה להערכה מתגברת, גם נוכח גילויי המצוקה הנגלים שוב ושוב לעינינו. לפיכך, כל המעורבים בסוג זה של התנדבות, ובעיקר בני הגיל היותר מבוגר, ניצבים בעיני החברה בכללה כעומדים ליד "קיר התהילה" החברתי וכראויים לכל הכבוד האפשרי.
מצד הנתינה כרוכה ההתנדבות במחיר לא גדול. ממילא רשאי המתנדב להחליט על המינון והתכיפות של התנדבותו, להגבירה או לדללה לפי מצב רוחו או רמת בריאותו, לערוך בה הפוגה קלה או ממושכת, ואפילו להפסיקה כליל, מבלי שיהיה עליו לתת דין וחשבון לאיש.
לפיכך מומלץ לבני הגיל המבוגר לאמץ את ההתנדבות כערך חשוב ואפילו כדרך חיים.
היא יכולה להוות סממן חיוני ומגוון בחייהם המאוחרים ולתת להם תמורות מפליגות, שבחלקן נסקרו לעיל.
אלה שינהגו כך יווכחו עד מהרה עד כמה השתנתה לטובה "תכנית החיים" שלהם, כמה עניין ואתגר נוספו להם, ועד כמה התבשיל המורכב והמסובך הנקרא "חיים בגיל הזהב" הופך לפתע לטעים, עשיר מעורר תיאבון ונותן "טעם של עוד"...
אברהם אלון, חוקר ומתמחה בסוגיות איכות החיים בגיל המבוגר ובשאלות הקשורות בפעילויות הפנאי בחיים המאוחרים.
