מי אינו מכיר את יוהן סבסטיאן בך? המלחין המופלא הזה שחיבר מאות יצירות, קנה לו את הערצתם של שוחרי המוסיקה בכל העולם. בך חי ויצר בסוף המאה ה-17 ובמחצית הראשונה של המאה ה-18 במזרחה של גרמניה. כל חייו התגורר בישובים שהמרחק ביניהם אינו עולה על 100 ק"מ. אילו חי היום, אפשר היה לומר שכל חייו התרכזו על שטח, שתוך שעה נוסעים בו מקצה לקצה.
נתונים אלה ממש מזמינים את מי שאוהב תרבות בכלל, ואת מוסיקת הברוק של בך בפרט, לצאת לטיול לאורך מסלול חייו של בך, ולהתרשם מהנופים והמראות שבוודאי השפיעו על המוסיקה שלו. בכמה מהישובים שבהם התגורר דאג מי שדאג להנציח את המוסיקאי המחונן באנדרטאות ומוזיאונים, אבל הטיול אינו מוגבל לחיי המלחין. יש לאורך הדרך הרבה אטרקציות בתחומים אחרים.
תורינגיה – ארץ התרבות
בך חי 65 שנה, גיל שנחשב למופלג בימים ההם. הוא לא רק חיבר מאות יצירות, אלא גם הוליד 20 בנים ובנות משתי נשים. במחצית הראשונה של חייו התגורר בתחומי המדינה הקרויה בימינו תורינגיה, חבל ארץ גבעי ועטור יערות, עם מורשת תרבותית אדירה, ואתרי נופש, שמשום מה לא משך עד כה את התייר הישראלי.
די אם נזכיר כאן שבירת תורינגיה היא ויימר, שאינה רק תחנה בטיול שלנו אלא גם עירם של הסופר והמחזאי גתה, המשורר והמחזאי שילר, מהשורר והפילוסוף הרדר, והמוסיקאי ההונגרי פרנץ ליסט. זוהי העיר שבה באה לעולם אסכולת האדריכלות והאמנות באוהאוס, שטבעה את חותמה גם על תל אביב. וזוהי גם העיר שבה נולדה החוקה הדמוקרטית הגרמנית הראשונה, שבזכותה נקראה גרמניה מסוף מלחמת העולם ה-1 עד עליית הנאצים לשלטון: "הרפובליקה של ויימר".
לייפציג – עיר המוסיקה
את המחצית השנייה, שהייתה חשובה יותר מבחינת הקריירה המוסיקלית שלו, עשה בך במדינות הסמוכות סקסוניה-אנהלט וסקסוניה, בעיקר בעיר לייפציג. וכמו ויימר גם לייפציג אינה רק אתר חשוב בטיול שלנו, אלא גם עירם של המוסיקאים מנדלסון-ברתולדי ושומן. אחד מכינוייה הוא: "עיר המוסיקה".
את הטיול אפשר לעשות לפי סדר כרונולוגי, כלומר פשוט לעבור מישוב לישוב לפי תאריכים בחייו של בך. אבל אפשר גם לטייל לפי סדר אחר, ואף לוותר על חלק מהישובים. בכל מקרה, המסלול המוצע כאן ("דרך בך"?) פוסח על שנתיים מנעורי בך, כאשר למד בבית ספר בעיר לונבורג, הרחק צפונה, במדינת סקסוניה-תחתית. אך ממילא לא ידוע הרבה על תקופה זו בחייו.
אייזנאך – מווגנר עד לותר
נקודת המוצא היא עיר הולדתו של בך, אייזנאך, כיום עיר תעשייה קטנה בתורינגיה. גם אם לא בחרתם לצאת ממנה, אל תחמיצו אותה. העיר שוכנת ליד נהר הורזל, לרגלי גבעה שעליה עומדת טירה מימי הביניים. זוהי טירת ורטבורג, שרשמה פרק חשוב בהיסטוריה של גרמניה ושל העולם כולו, והביקור בה הוא חוויה גם בזכות הנוף הניבט ממנה.
בימי הביניים היו אגדות רבות על הטירה, אך הידועה שבהן היא בלי ספק על "מלחמת הזמרים", תחרות שירי טרובדורים שניטשה בה. לשירים שנשמעו שם לא נותר זכר, אך הטירה זכתה לתהילה בזכות האופרה שחיבר ריכרד וגנר: "טאנהויזר ומלחמת הזמרים בוורטבורג".
אבל לטירת ורטבורג יש עוד זכות היסטורית: כאן הסתתר מחולל הרפורמציה מרטין לותר במשך שנתיים, ותרגם את הברית החדשה מיוונית לגרמנית. זהו תרגום מופת המטביע את חותמו על השפה הגרמנית עד היום.
עיר המכוניות
ועוד עובדה מעניינת: אייזנאך היא אחד המקומות הראשונים בעולם שייצרו בו מכוניות. בסוף המאה ה-19 היה מפעל מכוניות ורטבורג באייזנאך אחד משלושת היצרנים של גרמניה. שני האחרים היו דיימלר ובנץ. מאז ייצרו בה מכוניות ואופנועים של ב-מ-וו, ומכוניות סובייטיות, וגם היום יש שם מפעל מכוניות, של חברת אופל.
באייזנאך אפשר לבקר בבית שבו נולד בך, המשולב עם מוזיאון ואנדרטה לזכרו, בטירת ורטבורג ובמוזיאון ייצור המכוניות. יש באייזנאך רחובות עתיקים ויפים, מבחר גדול של מסעדות, ואפשרויות לינה. מידע רב על אייזנאך ועל אפשרויות ההגעה אליה, ובכלל על מסלול בך, תוכלו למצוא אם תקליקו כאן.
חיי בך הצעיר – אורדרוף וארנשטאדט
בך התייתם מאמו כשהיה בן 9, ומאביו כשהיה בן 10. אחיו הבכור, שהיה נגן אורגן, בכנסייה בישוב התורינגי הקטן והעתיק אורדרוף, קלט את יוהן הקטן ולימד אותו נגינה.
למרבה הצער, אי אפשר לבקר בכנסייה שבה למד בך את התווים הראשונים, פשוט משום שהיא נחרבה בהפצצות של מלחמת העולם השנייה. גם אין אתרים אחרים המנציחים את בך באורדורף, פרט לרחוב הנושא את שמו.
כאשר היה בך בן 18 עבר להתגורר בעיירה ארנשטאדט, והחל לעבוד בתור נגן אורגן. ארנשטאדט זכתה, ובצדק לכינוי "השער ליער תורינגיה". יער תורינגיה הוא ארץ גבעות מעוגלות ומיוערות בקצה הדרומי של המדינה, שעובר בו שביל הררי מפורסם לטיולים ברגל, הקרוי רנשטייג.
נגן החצר של הדוכס
בארנשטאדט התאהב בך בבת דודתו, מאריה ברברה, ונשא אותה לאשה. החתונה התקיימה בכנסייה בעיירה השכנה דורנהיים, ואפשר לבקר בה גם היום. מוצגים על תקופה זו בחיי בך אפשר לראות בארנשטאדט במוזיאון העירוני. יש בעיירה גם אנדרטה יפה הקרויה "בך הצעיר". וכמובן, אפשר לראות את הבית היחיד של משפחת בך ששרד בשלמותו מהימים ההם.
כשהיה בן 22, עבר בך לעיר התורינגית הקטנה מולהאוזן, ועבד גם בה בנגינה על אורגן בכנסייה. את האורגן המקורי מראים עד היום בכנסייה, הקרויה דיווי בלזיאי, בסיליקה יפה מהמאה ה-13. במולהאוזן שהה בך רק שנה, ומכאן עבר לוויימר, לאחר שהתקבל למשרה המוסיקלית המשמעותית הראשונה שלו: נגן החצר של הדוכס.
סכסוך עבודה בנוסח ויימר
בך שהה בוויימר 10 שנים, וכאן הלחין רבות מיצירותיו. בסופו של דבר, עורר את כעסו של הדוכס על שפנה למעסיק אחר בלי לבקש את רשותו. בימים ההם נהגו ליישב סכסוכי עבודה בדרכים קצת יותר אגרסיוויות אשר בימינו. בך הושלך לכלא, וכעבור חודש פוטר "מתוך קלון". כך סיים בך את הפרק התורינגי שלו, ועבר לעיירה קותן שבמדינת סקסוניה-אנהלט כדי לנהל את תזמורתו של הנסיך ליאופולד.
בקותן עושים הכל כדי להנציח את חמש שנות שהותו בעיר. כאן מתה אשתו הראשונה, והוא התחתן בשנית. רבות מיצירותיו הולחנו בקותן. ביטוי לפרק זה של חייו אפשר למצוא בארמון קותן, שהוא היום מרכז אירועי תרבות ומוסיקה. באולם יוהן סבסטיאן בך שבארמון מרבים לנגן את יצירותיו. פרנסי העיר אפילו השקיעו מאמצים באיתור שני בתים שבהם התגוררה משפחת בך, והציבו אנדרטה יפה לזכרו בכיכר הנושאת את שמו.
היכן קבור בך? .
התחנה האחרונה על "דרך בך" היא לייפציג. בעיר הגדולה והיפה הזאת שבמדינת סקסוניה, התגורר בך 23 שנה, עד יום מותו. הוא ניהל את המוסיקה בארבע הכנסיות הראשיות של העיר, ולימד מוסיקה בבית הספר שליד כנסיית תומס. הוא קבור בכנסייה זו.
לייפציג, וכמוה העיר הגדולה השנייה שעל "דרך בך", ויימר, הן מקומות שצריך לטייל בהם יותר מיום אחד. לייפציג הייתה בעבר אחת מערי המסחר הראשיות של אירופה, ועושה הכול כדי להחזיר לעצמה את מעמדה כמרכז ירידים. העיר מתגאה בבך ובאולמות הקונצרטים הרבים הפועלים בה מרבים לנגן את יצירותיו.
אתר מחנה הריכוז בוכנוואלד
תיאור המסלול לא יהיה שלם אם לא נזכיר אתר הקשור לשואה. זהו מחנה הריכוז בוכנוואלד, שליד ויימר. זהו אחד מאתרי ההנצחה היפים והמסודרים ביותר. בבוכנוואלד, אחד ממחנות הריכוז הראשונים שהקימו הנאצים, נספו אלפים מבני עמנו.
הקישו כאן כדי לקבל עוד הרבה מידע על "דרך בך", כולל שעות פתיחה וכתובות של מוזיאונים, אפשרויות לינה, טיסות ופירוט אטרקציות.
