חניית ביניים בדרך לארץ המובטחת 

בימים הקרובים אנו עומדים להתארח ולארח בסוכות שבנינו כחלק מהמורשת המציינת את ישיבת בני ישראל במקום מגורים ארעי, בדרכם ממצריים לישראל - הארץ המובטחת.

כאשר אני מתבונן על חג הסוכות מתוך הקשר אימוני, ברור לי שחשובות לנו החניות בדרך, בהן נוכל לחוש בבית, להיטען באנרגיות חדשות לקראת המשך המסע לעבר  כל מה שמהווה את ארץ המובטחת עבורנו.

השאלה המתבקשת היא מהי הארץ מובטחת  האישית שלך?

האם זו הצלחה?

הגדרה המילונית של הצלחה היא: שגשוג, הישג, הצטיינות, מצוינות, הגעה להישגים, השגת תוצאה טובה. אך האם זה כל מה שאנו רוצים, או רק סממנים חיצוניים של משהו עמוק יותר?

שימו לב שבהגדרה זו אין התייחסות למציאת משמעות, סיפוק, אושר וקשרים בין אישיים מתמשכים. אין שום אזכור לתחושת החיוניות שפועמת בכם כשאתם עוסקים במה שחשוב לכם. אין התייחסות ליצירת מורשת שנועדה לשרת את העולם. אך דווקא אנשים מצליחים ובאופן מתמשך, ציינו שהיבטים אלו הם החשובים להם ביותר.

לפי ג'רי פוראס, ממחברי רב המכר "לנצח נבנו", ההגדרה האמיתית של הצלחה היא: "חיים ועבודה שמביעים עימם סיפוק אישי ומערכות יחסים בנות קיימא, המחוללת שינוי בעל משמעות בעולם שבו אנו חיים."

הגדרה זו של הצלחה משרטטת רק חלק מתמונת הנוף של הארץ המובטחת עבורנו, ניתן כמובן להמשיך ולחדדה על ידי הגדרת החזון שלנו או ציור תמונת העתיד הרצויה עבורנו.

חזון

לחזון יש הגדרות רבות ומגוונות, הינה הגדרה שאני מתחבר אליה במיוחד:

"חזון הוא תמונה בתודעתנו של איך אנו רוצים להיות, להיראות, לפעול, להשיג ולהיות במגע עם סביבתנו - בתאריך מסוים בעתיד. חזון הוא יותר מאשר תמונה, הוא כולל שמיעה , תחושה, הרגשה והוויה. ככל שנחוש בקרביים שלנו יותר את המצוינות שאנו רודפים, כך יגבר הסיכוי שנשיג אותה. אותו עתיד אינו משהו שמחכה לנו אלא משהו שאנו יוצרים. אם אנו יוצרים את העתיד שלנו כמעט תמיד נתחיל בחלום, שמגיע ראשון כשהמציאות רודפת אותו על מנת להגשימו." פרדריק מ. הדסון

נראה שהחזון בהחלט משלים את התמונה. אך מה ישמור עלינו בדרך שלא נאבד, ויזכיר לנו תדיר מי עלינו להיות כדי לממש את חזוננו?

ייעוד

מה שיכול לשמש עבורנו ככוכב צפון אישי בדרך להגשמת חזוננו, הוא הייעוד שלנו.

לפי הדסון: הייעוד הוא מקור עמוק של משמעות. הייעוד הוא הסיבה לקיומנו הייחודי. הייעוד מייצר אנרגיה וכיוון בחיים, מעניק איכות חשובה ביותר לחיי היום יום ומספק תשוקה ואנרגיה חיובית.

הייעוד עונה לשאלה למה? למה אתה פה? מי אתה אמור להיות ומה אתה אמור לעשות? כאשר איננו פועלים על פי ייעודנו, אנו נחוש בזיוף שעשוי לבוא לידי ביטוי בתחושות כגון: עייפות, שעמום, ריקנות, דאגה, תסכול, חרדה, קוצר רוח, שיפוטיות, העדר יצירתיות ומשמעות. מה שעלינו לעשות הוא לשוב ולבחור על פי ייעודינו, לחזור לפעול מתוך דיוק, סנכרון ומאמץ מזערי.

הגדרת "השנה המובטחת"

עד שתבחרו לגלות את ייעודכם, וליצור את חזונכם, אני מציע לכם לצייר את תמונת העתיד שאתם בוחרים ולהגדיר את השנה הקרובה כשנה המושלמת עבורכם.

לפי בנג'מין זנדר (המנצח של התזמורת הפילהרמונית של בוסטון) יש לנו את ההזדמנות לתת לעצמנו את הציון 10 עבור השנה הקרובה - כבר מראש.

לשם כך אתם מוזמנים לשנס את מותניכם ולכתוב לעצמכם מכתב - עם התאריך של ראש השנה הבא,  שיתחיל במילים:

קיבלתי ציון 10 עבור השנה שעברה כיוון ש.... במכתב עליכם לתאר בפירוט רב ככל האפשר את כל מה שיקרה לכם עד לספטמבר הבא שיסביר את הציון המעולה הזה.

עליכם להציב את עצמכם בעתיד, להביט לאחור ולדווח על התובנות שרכשתם ועל ציוני הדרך של הישגיכם בשנה שחלפה כאילו שהם היו כבר בעבר. הכל חייב להיכתב בזמן עבר. אסור להשתמש בביטויים כמו "אני מקווה" , "אני מתכוון" או "אני אעשה". אם אתם רוצים, אתם יכולים להזכיר יעדים מסוימים שהושגו או הצלחות לאורך הדרך. אבל - אני מתעניין במיוחד לדעת איזה אדם תהיו בספטמבר הבא. מעניינות אותי הגישה, התחושות והשקפת העולם של אותו אדם שעשה את כל מה שהוא ייחל לו או נעשה מי שרצה להיות. אני רוצה שתתאהבו נואשות באדם שאתם מתארים במכתבכם.

אתם מוזמנים לשוב ולעיין במכתב זה במהלך  חניות הביניים לאורך השנה, ולהשתמש בו כמקור של אנרגיה וכיוון, בייחוד כשתחושו בודדים במרחבים העצומים של המדבר, כשהדרך לא תהיה ברורה.  כדאי לכם להסתכל במכתב גם בחג סוכות הבא, לטפוח לעצמכם על השכם, ולהודות על כברת הדרך שעברתם, ההגשמות, ההצלחות והלמידה שהפקתם במהלך השנה.

חג שמח ושנה מרגשת שתקדם אותנו צעד נוסף לעבר המנוחה והנחלה.