הצדיקות באיסלאם נחשבת למעמד נעלה ונשגב, מעמד שבא מיד אחרי מעמד הנבואה. מקור הצדיקות הינו בקירבה לאלוהים. הצדיק הוא היודע את האמת האלוהית, הנכנע אל אלוהיו, הדואג לביצוע הוראותיו, והנאמן בעבודתו.
לצדיקים בכלל ניתנו שתי תכונות:
1. אמונה מלאה ואמתית באלוהים.
2. יראת שמים שפרושה כניעות לאל, ביצוע הוראות האל, נאמנות בעבודתו בכל הדברים קטנים כגדולים.
הצדיק יאופיין בהתנהגות לפי הוראות הקוראן והחדית' (מסורות הנביא) והעדפת שני המקורות הללו על כל דבר אחר. הוא, גם, מקבל כל דבר התואם אותם ודוחה כל דבר שאינו תואם אותם. יאפיין אותו, גם, אהבת האלוהים והציות להוראותיו, וקבלת הוראות הנביא מוחמד וביצוען.
הצדיקים בכלל הם הצודקים במעשיהם הן הגלויים והן הסמויים.
דרך כלל, הכנות בהתנהגות האדם היא יסוד האמונה שלו. וכאן הכוונה לכנות ואמתות בדיבורים, במעשים ובנסיבות.
מעמד הצדיקים כאמור קרוב מאוד למעמד הנביאים. ולכן יש הרואים בצדיקות מבחינת מעמד שהיא המעמד השני אחרי הנבואה. אבל יש, גם, הרואים בה כמעמד אחרי השהידים, זאת אומרת במעמד השלישי.
מעמד הצדיקות הוא מעמד סמוי כי היא יותר קשורה ללב ולכוונות הלב בעת ביצוע מצוות.
מעמד הצדיקות מקורו באמינות הכוונות ודיבור אמת.
לצדיק יש שש תכונות שמאפינות אותו והן:
1. היותו דובר אמת.
2. הצדיק הוא איש כן בכוונותיו ורצונו.
3. הוא אדם החלטי ואמין בהחלטותיו.
4. הוא אדם נאמן לעצמו ולאחרים.
5. הינו כן במעשיו.
6. הוא אדם בעל כנות בכל אותות הדת.
קיימת בספרות המוסלמית הרבה הגדרות לצדיקות. כמו כן קיימים הרבה שמות נרדפים לצדיקות ולכן לפעמים נוצר בלבול בהגדרת הצדיק. אבל מכלל המקורות אפשר להגיע להגדרה כללית, מסכמת, אמינה ומקובלת. הצדיק הוא "אדם המתנהג לפי הצדק והמוסר, ומבחינה מעשית הוא בעל ערך מיוחד ואופי מיוחד שעושה ממנו אדם מורם מעם, והתנהגותו החברתית נשגבת".
הצדיק הוא הנוטש את כל תענוגות העולם מרצונו החופשי. והוא האדם שמרוקן את ליבו ומחשבותיו מלאהוב או לחשוב על תענוגות העולם הזה וממלא את ליבו באהבת האל ומיחד את מחשבותיו למחשבה על רצון האל והעולם הבא, כך באל-ריסאלה אל-קושירייה, מקור מוסלמי קלסי.
המקורות הדתיים המוסלימים דברו על הצדיקות. שם הוזכר כי הצדיקות כמעט שם נרדף לחסידות. כל הנביאים המוזכרים בקוראן הוזכרו כצדיקים במישרין או בעקיףין. פסוקים רבים בקוראן דברו על תענוגות העולם הזה ועל היותן בעלות ערך אפסי לעומת תענוגות העולם הבא.
מצוות רבות פונות למאמינים ומבקשות מהם להתרחק מתענוגות העולם הזה. בקוראן נאמר בפנייה ישירה למאמינים, בפרשת המלאכים: "אל יתעוכם אפוא חיי העולם הזה, ואל יתעה אתכם בדבר אלוהים המתעה". וכשהשווה בין העולם הזה לעולם הבא אמר, בפרשת העכביש:"ואין חיי העולם הזה בלתי אם שעשועי שוא ומשחק. ואכן מעון האחרית הוא החיים. לו ידעו".
כמו כן, אלוהים אומר בפרשת המערה: "ההון והבנים תפארת חיי העולם הזה. אך הקימים, המעשים הטובים, טובים יותר לפני אלהיך לגמול, וטובים יותר לתקוה (לאחרית)". הנביא מוחמד אומר:"אל תאהב את תענוגות החיים יאהב אותך אלוהים, ואל תאהב את מה שיש לאנשים יאהבו אותך".
הנביא מוחמד שהיה מקור חיקוי לחבריו היה צדיק גדול וצווה על חבריו לנהוג כך. הוא יכל לתת דוגמה חיה לחבריו ממעשיהו ומהתנהגותו. הוא פעם ישן על מחצלת קש וכשקם ממקום מושבו על המחצלת נראו סימנים בגופו. חבריו הציעו לו לישון במקום רך ונעים יותר, אבל הוא מיד השיב כי:"חיי התפנוקים הם מאפיין של העולם הזה ואני אינני צריך אותו כי אני בעולם הזה כמו נוסע שבא לעץ וישב תחתיו לנוח קצת ואחר כך יקום וילך". מובן מדבריו כי היעד האחרון של המאמין הוא העולם הבא ולכן לא צריך להתחשב כל כך, בעולם הזה כי הוא מעין מעבר בלבד.
הצדיקות גם מקבילה לסגפנות ולכן היא עניין קשור לרגשות ומחשבות של האדם ולא לדרך חייו ומעשיו. כך, הצדיק לא יתעסק בענייני העולם הזה הרבה ויתן להם יותר ממה שמגיע. כי הוא צריך לדעת שהעולם הזה הוא רק דרך לעולם הבא.
אבל אין זה אומר כי האדם ינטוש כליל את העולם הזה ולא ידאג לפרנסת עצמו ובני משפחתו ויעזוב את ההון הנקי והטהור ויהיה עול על האחרים. הוא צריך לעבוד ולהרוויח ולהתענג אבל במידה מקובלת ואינה מונעת ממנו לקיים את פולחניו הדתיים בשקט ובשלווה.
כך, הצדיקות הוגדרה גם:"אינה איסור המותר והוצאת הכסף עד תומו", הצדיקות היא שלא לאהוב את ההון יותר מדי ולשכוח את מצוות הדת, ולתת לכסף רק את ערכו הממשי השימושי בלבד.
הצדיקות איננה ההתרחקות מההון בכלל, אבל היא שתהיה לאדם אותה הרגשה בזמן שיש לו הון ובזמן שאין לו אותו. הנביא מוחמד שהוא היה מקור החיקוי לחבריו היה אוכל בשר וממתקים ודבש, היה אוהב נשים, בשמים וליבוש טוב.
