הסבתאות החדשה- אגודת קשת 

"כשאני הייתי ילדה", מספרת דליה גולדשטיין, אמא לשלושה, "אחי ואני היינו הולכים באופן קבוע לסבתא אסתר ולסבא שאול. שם היינו מבלים שעות בלקפוץ על המיטה, לשמוע סיפורים על כל הדברים השטותיים שסבא עשה כשהוא היה ילד, ולהכין עבודות מלאכת יד נפלאות משקיות נייר, מנקי מקטרות, פסטה לא מבושלת וחוטי צמר. לעיתים היינו הולכים לשוק, בוחרים עם סבתא מלפפונים להחמצה, אוכלים בחוץ וחוזרים לדירה כשבאמתחתנו צעצועים שההורים בטח לא היו מסכימים לקנות לנו. אבל הכי חשוב – קיבלנו תשומת לב מלאה משני מבוגרים".

דליה מספרת עוד, כי לא משנה כמה זמן בילתה אצל סבה וסבתה, אלה תמיד היו מתקשרים להוריה ומתלוננים שמזמן לא ראו את הנכדים... ובכן, רק 30 שנה חלפו, ונדמה כי סבא וסבתא כאלה נדיר מאוד למצוא כיום. ה"סבתאות החדשה" היא מושג שהתפתח בשנים האחרונות לאור הפיכתם של סבא וסבתא לזוג אנשים פעילים ועסוקים.

הסבא והסבתא ה"חדשים" עוזרים לילדיהם מבחינה כספית, באים למסיבות יום הולדת ומביאים מתנות. אולם, כשילדיהם מצפים מהם שיעשו בייביסיטר לנכדים, לא תמיד זה מסתדר עם סדר היום העמוס שלהם. ההורים של דליה, למשל, הם כיום זוג בני 70, שכותבים מחזות ומעלים אותם בתיאטרון הקהילתי; פרט לכך הם מתנדבים באגודה למען החייל, הולכים לחוגים ומארגנים ערבי ברידג' פעמיים בשבוע. כל מספר חודשים הם נוסעים לחו"ל לשבוע, כדי לנוח. ולמה לא בעצם?

הגיע הזמן שהילדים יכירו בעובדה שגם לסבא וסבתא יש חיים. הם בריאים ופעילים יותר מאשר הוריהם היו, והם רוצים גם זמן לעצמם. "אנשי 'הסבתאות החדשה' נדהמים לגלות כמה הם בריאים לגילם", טוען ד"ר ארתור קורנהאבר, פסיכיאטר ומייסד "הקרן לסבתאות" בקליפורניה, ארה"ב. "אם הם היו יותר מבוגרים ועייפים, הם ודאי היו מרגישים יותר 'סבתאיים'. פתאום הם גילו כי יש בפניהם כל כך הרבה אופציות. פרט לכך, הרבה מהם עדיין עובדים".

זה לא מפתיע. אחרי הכל, מדוע שזוג מבוגרים בריאים, שנמצאים בפסגת הקריירה שלהם – או לחלופין, סוף סוף בפנסיה – יעזבו הכל ויהפכו לבייביסיטרים ברגע שנולדים נכדיהם? נכון, הילדים זקוקים כרגע לעזרה, ולכן יש להדריך אותם לאורך מסלול ההורות, אך אין זו סיבה לוותר על החיים הפרטיים והזמן הפנוי.

דליה מספרת: "זה לא שההורים שלי לא רוצים לשמור על הילדים. פשוט, יש להם חיים כל כך נהדרים, והם כל הזמן עסוקים". לפעמים, סבא וסבתא מרגישים שהם "עשו את שלהם" בגידול ילדים קטנים, ולא מתחשק להם להחליף יותר חיתולים ולהרגיע בכי. וזה בסדר גמור. "אמא שלי אוהבת להחזיק את עמית, אך כשהוא מתחיל לבכות היא ישר מחזירה לי אותו", מספרת דליה.

יכול להיות, שהסבתאות הישנה אליה מתגעגעים הילדים שלכם הייתה בעצם מעין מוסכמה חברתית שהוריכם נאלצו להיות כפופים אליה? יכול להיות, שהוריכם בעצם העדיפו לרבוץ בים המלח במקום להחליף חיתולים?

אורנה, אם לשני ילדים קטנים, דווקא שמחה שהוריה הם מהדור החדש. לאחר שאורנה ואחיה עזבו את הקן, הוריה מכרו את הבית בקיבוץ ועברו לתל אביב. היום, הם ועוד 5 זוגות חברים אוכלים בחוץ 5 פעמים בשבוע, כל פעם אצל זוג אחר. לכבוד יום הולדתה ה-65, אמה של אורנה עשתה קעקוע של שמש על הקרסול. "הם מבלים בפאבים ויוצאים לרקוד כמו בני-עשרה", אומרת אורנה. מהצד השני של המתרס, ההורים של בעלה של אורנה עדיין גרים בביתם שבמושב, וכל חייהם סבים סביב הנכדים. אורנה, בעלה וילדיהם נמצאים אצלם כל שבת, והסבא והסבתא מתכננים את השבת הזו כל השבוע. "אבל", מסכמת אורנה, "אני שמחה, שלמרות שההורים שלי לא תמיד בסביבה, אני יודעת שהם מאושרים ונהנים".

אגודת קשת