אבל איך יכול להיות שאת עפה, אני שואל את הפיה?
את לא אמיתית את נמצאת בחולם שלי. אני מנסה לצבוט חזק יותר את הלחי הימנית להעיר את עצמי מהחלום.
" אני לא מוחשית, היא נוזפת בי. זה אתה יצור מוזר, גוש בשר גדול, בערך שמונים קילו, בלי כנפיים?, ומה זה העיניים הללו נדמה שהם שקועות בפנים, איפה האלכסונים?, וחסרות לך אוזניים עגולות?, לא ייתכן, אתה זן מוזר", היא פוסקת.
"אז אם כך" אני שואל- נראה שאת יודעת הכול אולי תסבירי. מאיפה את?, ומה אתה עושה כאן?.
אני כאן מתמיד וכנראה שאשאר עד שאמות?, ואתה?, היא שואלת.
נולדתי גדלתי על הכדור שנקרא " ארץ". וממתין למוות אחרי שמונים שנה, בין לבין מקווה לחיות בנעימים, את יודעת עבודה וכאלה.
מה זה מה שאתה עושה בחיים, עובד?.
כן, ואת לא ?.
אני מרחפת מפרח לפרח, אתה יודע מה זה פרח נכון?.
אני כבר צוחק למראה הפנים המוזרות שלה. כן ברור שאני יודע מה זה פרח, אבל מה את מחפשת אצל הפרחים?.
אני נותנת להם נשיקה. ומעבירה להם אהבה. כך זה נמשך עד שבעה ימים ואז אני כבר לא כאן.
תסבירי זה יותר מדי ומהר מדי בשבילי. שבעה ימים וזהו?, את מה? , ומה נשיקה לפרח? אהבה- עם פרחים?, איזה מין יצור את ?.
סבלנות, לאן אתה ממהר, תקשיב בנחת אני אספר.
ביום שנפתח פרח האדמון, זה פרח סגול עטוף קוצים בחוץ ובפנים כר לבן של משי, ביום שהוא נפתח אני מגיחה לעולם, הוא נשאר סגור ומגן עד שאני מוכנה לצאת, עד שהכנפיים שלי כבר לוחצות על דפנות העלים. ברגע שהאדמון נפתח מתנגנת מנגינת האהבה, וזוגות של פרפרים עוטפים את השמים וצובעים את הרקע בצבעים מרהיבים, אותם פרפרים מלווים את המובילה שהיא מלמד אותי את סודות העולם, ואת כל מה שהעולם הספיק כבר לשכוח.
ברגע שהאדמון נפתח אני מתיישבת על כר המשי, וממתינה לבואה של המובילה אשר מלוות בפרפרי החופש.
כשהיא מגיעה היא עוטפת אותי באור גדול ונוסכת עלי שלווה. אז היא מספרת את שעלי לעשות, ומה המטרה שלי לשבעת הימים הקרובים, שהם בעצם חיי.
ומה הם חייך?. אני שואל כולי נרגש.
משימתי היא למוצא את הפרח הפגוע ביותר , הוא שכבר איבד את האמונה, הפרח שקם בבוקר ולא רואה את אור השמש, הפרח שהולך לישון ומקווה לא לקום בבוקר, קר לו בלילה, עצוב לו ביום, חסרה לו צלע משלימה, חסר לו האור בחיים, האושר המושלם- מגע אהבה נעלם מידו, ממלכת החושך והעצב עוטפת את נפשו וחונקת את רוחו.
אותו אני מחפשת ולו אני מעניקה חיים, במגע שפתיים אני מעבירה אהבה ותקווה. אחד כזה אני חייבת למצוא במהלך חיי, במשך שבעה ימים אני מחפשת אותו, ומצפה למצוא אותו.
אני המום ונפעם ממה שנקרא בדרכי, אני חייב לשאול, אבל זה קצת אישי.
"תשאל זה בסדר" היא עונה לי.
מה איתך?, לך אין אהבה?, אין אושר?, אין חיים? הרי רק שבעה ימים. ואיך בכלל פרחים מרגישים אהבה ואושר או עצב, זה קצת מוזר הרי הם דוממים סליחה צומחים. ונניח שזה נכון ויש לפרחים רגשות את הפרח שלך כבר מצאת?.
היא מחייכת כאילו היא כבר שמעה וראתה הכול.
לי יש אהבה. אצלי היא אין סופית אני היא אהבה אני הם החיים, אני שבעה ימים של עוצמה שמזינה את החיים, במגע שלי אני מאירה לאדם שאיבד את דרכו את דרך החיים, במותי שלי אני מולידה אצלו את האמונה ואהבה.
כמו שאתה רואה אנחנו לא אותו דבר אני עפה ואתה הולך על הרגלים אנחנו שניים שהם שונים, ואצלי פרח אולי הוא לא אותו יצירה שאתה קורא לו פרח, אני רואה את הפרח אחרת ממך.
תתקרב קרוב, והלחש לך סוד שיסביר הכול. אבל חשוב שתעצום עיניים.
אני עושה כדבריה יש בפניה משהו מהפנט שאי אפשר לסרב לו, אני מתקרב אליה קרוב, בעיניים עצומות. מנגינה נפלאה שלא הכרתי עד היום מתנגנת לי בראש, אני מרגיש חום עדין עוטף את פניי, ומגע רך כנוצה מלטף את ראשי. מגע מושלם של שפתיים בשרניות ובשלות לחות מעט, נחות על שפתי, ונישקה קלה, לא קלה בעוצמה אלא רק במגע, מין מגע מלטף בעדינות אך עוצמתי. מנשקת אותי. נשיקה מושלמת, יצירה אלוהית, רגע כזה שמרגיש כהתפרצות הר געש בשילוב עם מנוחה על כר דשא ירוק מוקף בכלניות. התערבבות יצרים ועולמות. זוהי השלמות.
כשהשקט גבר פתחתי את עיניי.
דבר יחיד ראיתי והוא היה פירורי אבק כוכבים.
בבוקר כשהתעוררתי, ברכתי את השמש שנראתה טוב מתמיד בברכת בוקר טוב. וחיוך מוזר לבשתי מאז ועד יומי האחרון.אייל ליבוביץ
