אם בעבר צמד המילים בית אבות עורר אסוציאציות קשות של מוסד אפלולי ומט לנפול שבו זקנים זרוקים על מיטות מברזל ומעבירים את ימיהם האחרונים בצורה מנוונת וקשה, היום האסוציאציה היא שונה לגמרי: בית דיור יוקרתי שגורם לקנאה אפילו בקרב אנשים צעירים שכוחם במותנם אך שיורקים דם בשביל להשכיר איזו דירה פצפונת של חדר וחצי. בתי אבות נדמים כמו פינוק אמיתי, משהו כמו מוענות יוקרתיים לסטודנטים.
אכן הדברים השתנו ומעבר לבית אבות לא כרוך בויתור על איכות חיים אלא להפך, עבור הרבה אנשים מדובר בשדרוג איכות החיים. יחד עם זאת, המעבר אינו פשוט לא לאדם שעובר ולא למשפחתו הקרובה. מעבר לבית אבות עלול להיות קשה מכמה סיבות ומובנים: ראשית, המעבר קשה כשם שכל מעבר ממקום למקום הינו קשה. מעברים מחייבים התמודדות ותקופת הסתגלות תהליך זה של הסתגלות הוא אינדיווידואלי אך אינו פשוט לאף אדם אך מלבד סיבה זו מעבר לבית אבות עלול לעורר תחושת מורכבות שכן מדובר בעזיבת בית לצמיתות, בידיעה שמדובר בתחנה אחרונה בחיים, שמשם אין דרך חזרה הביתה. לא פשוט לשאת ידיעה זאת ובני משפחה רבים שמגיעים לכלל החלטה כי עדיף שבן או בת גיל הזהב יעברו לבית אבות חשים תחושת אשמה כבדות. תחושת אלו באופן טבעי מעלות אתה השאלה אם אין פתרונות פחות דרמטיים שלא יהיו כרוכים בעזיבת הבית. לעיתים הן מביאות לדחיית הקץ אך פעמים רבות הדבר לא בהכרח מטיב עם אלו שאמורים לעבור. חשוב להבין כי בית אבות יכול לספק לקרובים לכם צרכים שאינם נענים גם כשהם שוכנים בביתם. זקנים רבים סובלים מבידוד חברתי. מסגרת של בית אבות אינה מסגרת שעונה על הצורך בביטחון בלבד אלא היא מסגרת שמאפשרת חיי חברה פעילים ודינאמיים. אנשים רבים שהתנגדו בתחילה לעבור לבית אבות, לאחר תקופת הסתגלות הצרו על כך שלא עשו זאת לפני כן.
בית אבות טוב ואיכותי יענה על הצרכים הפיסיים והנפשיים כאחד. יקירם לא צריך לוותר על תחושת פרטיות. אך לצד הפרטיות הוא יזכה ליהנות גם מחיי חברה, מתרבות פנאי והעשרה ומתחושת בטחון.
