בתי אבות הינם מוסדות אשר מהווים מסגרת עבור בני גיל הזהב. מסגרת זו מעניקה לדייריה שירותים רפואיים ונותנת מענה לתחושת הבדידות שמלווה אנשים רבים המגיעים לגיל זקנה. תוחלת החיים הגבוהה יוצרת מצב בו רבים מגיעים אמנם לזקנה מופלגת אך איכות החיים לא בהכרח גבוהה. זקנים רבים מגיעים למצב שבו אין הם יכולים לבצע פעולות יומיומיות בסיסיות ולעיתים אף מעבר לכך אין הם מזהים את סביבתם בגלל מחלות דמנטיות או בעיות נפשיות אך ממשיכים לחיות שנים ארוכות במצב זה. עבור המצבים הסיעודיים ישנם מוסדות שחלקם ממונים ע ידי המדינה שמיועדים לדיירים במצב זה, מוסדות אלו הם בתי אבות סיעודיים והם נבדלים מבית אבות רגיל בסוג הדיירים, בשירות הרפואי ובאופי המקום.
בתי אבות שאינם סיעודיים מהווים מסגרת חברתית שמתייחסת לזקן כאינדיבידואל בעל צרכים שונים:ביניהם צרכים אינטלקטואלים וחברתיים. רבים מהקשישים בוחרים לעבור לבית אבות שכן אין ביכולתם להמשיך ולנהל אורח חיים בריא. גם אם הם עדיין עצמאיים הם מוצאים עצמם פעמים רבות מבודדים, מעבירים את רוב שעות היום בגפם ללא חברה. יתר על כן, ההידרדרות הפיסית אינה נמנעת ולכן רבים מהם בוחרים לעבור לבית אבות שיספק להם בטחון, שירותים רפואיים ויהווה מסגרת חברתית בה יוכלו לפגוש את קבוצת הגיל שלהם.
בתי אבות מהווים פתרון אידיאלי לקשישים. אורח החיים המערבי והתמורות החברתיות לא מאפשרות לבני המשפחה לטפל בהורה המתבגר באופן שהיו רוצים. בעוד בעבר חיו כמה דורות של בני המשפחה תחת קורת דד אחד, היום בני המשפחה לא בהכרח חיים באותה עיר כך שכאשר כל הנטל הכרוך בטיפול בהורה מתבגר נופל על הילדים לבד הדבר בצורת החיים שלנו כיום הוא כמעט ובלתי אפשרי. בתי אבות מעניקים לדייריהם איכות חיים גבוהה. הטיפול הרפואי לבדו מצדיק את המעבר לבית אבות שכן השגחה רפואית סביב השעון בגילאים מבוגרים הינה מחויבת המציאות. אך בתי אבות מעניקים כאמור הרבה מעבר להשגחה רפואי כאשר ההתייחסות היא לכל הצרכים של אדם בוגר לרבות פעילויות גופניות, פעילויות אינטלקטואליות כמו גם בטחון, פרטיות ועצמאות
