פריחת החצבים בשדות כפר קיש נמצאת לקראת סיום.
כמו בשנים הקודמות ציפיתי לה כבר באמצע אוגוסט והיא החלה באמצע ספטמבר.
פריחה מאוחרת השנה, אך בעצם זהו זמן הפריחה אותו אני זוכרת כילדה, זמן החגים ולא לפני.
פריחת גאופיטים ,קרי צמחי בצל ופקעת מושפעת גם ממשך שעות אור וחושך ומכמויות המים בקרקע.
כמובן שיש חשיבות למיקום. בדרך כלל ככל שמצפינים, הפריחה מתאחרת. כך שהכל במועדו.
אני גרה במקום שלאחרונה מתפרסם בזכות נופיו שנכתב עליהם שכאילו צויירו בידי צייר משוגע:
הר תבור מכל מיני זויות, רמת סירין שהיא עולם שלם של חיות בר מפתיעות, סביבה אקולוגית בריאה שיש לשמור עליה מכל אויב ואורב וליסטים ולברך על כל הטוב והשפע שלה,מטעי זיתים המניבים שמן משובח על פי זנים, שמן שזכה לתשבחות ולפרסים בארץ ומחוצה לה,מטעי שקדים הפורחים בחורף באופן שמעדן גם לבבות של אבן, דבש אותנטי מכוורות שניזונות מפרחי שיזף ועוזרר שפורחים בקיץ ומפרחי חורף מרבדיים שגורמים גם לאלה שגרים בכפר עשרות שנים לעצור את מעשיהם ולומר תודה.
הטיולים בשדות כפר קיש הם חלק מחיינו פה בכל יום כך שאנו מבחינים בשינויים ומזהים התרחשויות ועדים, אם יש לנו מזל, גם לבעלי חיים שבדרך כלל קשה לראות משום שהם פעילי לילה כמו גיריות שיצאו להתאוורר,תנים ,ארנבות,צבים,חזירי בר,צבאים ועוד.הצמחים השונים מבצבצים בעונתם, גללי הצבאים משמשים להם כתחנות הרחה וקביעת טריטוריה, עקבות טריים שלהם בחול, קוצי דורבן רבים שמעידים על קרב איתנים לילי וכמובן שנאסוף אותם וניתן לבת של השכנים. וכל זה, ליד הבית.
על רקע זה,כמה נחמד היה לי לראות בטיול ע ם כלבתי השחורה העונה לשם ?תחזיקו חזק-חצב, (שזה סיפור לזמן אחר,בפרק הבא,או משהו) שמונה עמודי פריחה של חצב מבצבצים מאדמה סדוקה, בשביל יפה שאנו קוראים לו "השביל של האלה הגדולה". כן, לכל זמן ועת לכל חפץ מתחת השמיים.
התרגשתי ושמחתי להתרגש.בעולם כה משתולל ומשתנה החצב הוא יציב,בא בעיתו, מופיע במקורות הארצישראליים כמסמן גבולות בין נחלות. החצב כסמל לילדות ישראלית.מופיע במיטב השירים העבריים. "והמורה אומרת, עוד מעט כבר סתיו, בשיעור מולדת היא מראה חצב".אני מקווה שכשהיא הראתה חצב היא הראתה תמונה שלו כי החצב הינו פרח מוגן. באמצע שנות השישים של המאה ה-20,כשנוסדה החברה להגנת הטבע ,היה ברור שאם תמשיך מגמת הציבור של קטיף פרחי בר, הארץ תיוותר שוממה.ההתרבות של צמחי בצל ופקעת אינה פשוטה כהתרבות חרציות. היא איטית וקטיף של פרחים אלה גוזל את הפוטנציאל להתרבות.לכן נוצר חוק שימור פרחי הבר עם הסיסמא "צא לנוף אך אל תקטוף",קמפיין שהוכיח עצמו במרוצת הזמן.אנחנו נראה ישראלים מלכלכים, מקללים ועוד כל מיני התנהגויות מזרח תיכוניות אבל לא מוכנים לקבל נזק לפרחי בר. אפשר לומר שהצליח לנו. כמעט.
קראתי מאמר של מייק ליבנה, אדם יקר שידיעת הארץ זה הוא שאומר שהחצב מוגן רק בדרום הארץ , שם הוא נדיר יותר ושבצפון לא. זה מוזר ובכל מקרה לא מוצדק. היום הכל בסכנה בכל מקום.
זה היה לפני שבוע, כשב "בית בקיש" אירחתי שתי משפחות מאזור ירושלים.בבוקר יצאתי עם חצב וילדי המשפחות רצו להצטרף והסכמתי בשמחה. ילדים שרוצים לטייל זה כיף."יש חצבים",הבטחתי.
כשהגענו לשביל של האלה הגדולה הלכתי מבסוטה, מצפה לחצבים כמו לחברים טובים על אם הדרך. הלכתי והלכתי והבנתי שמשהו לא בסדר. חזרתי על עקבותי וראיתי את זה.
שמונה עמודי פריחה כרותים.מישהו סיפח אותם אליו על חשבון הציבור.
כשהייתי ילדה חזר אבי ערב אחד מעבודתו בצבא הקבע בהדרכה בבסיסים ברחבי הארץ עם צרור חצבים עבורי,יפים ולבנים. ידעתי שהפרח מוגן, ידעתי שאבא יודע שהפרח מוגן ובכל זאת, אהבתי את המחווה של אבא כלפי, למרות המסר הכפול והלא חינוכי בעליל. הוא כנראה ידע שהידע שאקבל מהחצבים הקטופים יעשה אותי בבגרותי לכזו שלוחמת נגד השמדת הטבע, באופן פרדוכסלי.
עמדתי מול החצבים הכרותים בלב כבד. נכון שיש דברים יותר גרועים בחיים אבל...
כל חלקי הצמח רעילים,למרות שיש בעלי חיים שמסוגלים לאכלם, כמו צבאים את העלים לפני קמילתם בתחילת הקיץ שאז ריכוז הרעל יורד, או דורבנים שאוכלים את הבצלים.ניסיתי למצא בעל חיים שייקח על עצמו את האשמה של אכילת הפרחים ולצמצם את האפשרות שנקטפו בידי אדם.לא מצאתי.
לידיעתכם, אפשר למצא במשתלות בצלי חצבים בערך מספטמבר,גם כאלה שגודלו בתנאים מסחריים וגם כאלה שהוצאו מהטבע עקב סלילת כבישים וכו' והועברו למשתלות להצלתם.
בכביש 6 הוחזרו החצבים לשולי הכביש המוגמר ופורחים בשורות שורות, מקסים.
אז בחייאת, תעשו טובה, תשמרו על מה שיש, שישאר לכולם ולילדים. ביי.
שרה יפת, בית בקיש, בית בתוך השקט,בטוב טעם, קרוב לטבע, לשביל ישראל ולנוף התבור. מקום להשראה וליצירה אינטלקטואלית ופרטית. לאמנים, לסופרים, למשוררים ולאנשי רוח.המקום מאפשר קיום סדנאות בנושאים שונים לעד 10אנשים.
