אמא למתבגר צליאקי 

אמא למתבגר צליאקי

כנטורופתית (וחולת צליאק) העובדת, בין היתר, עם אמהות לילדים מתבגרים אני נוכחת בבעיות שונות על רקע מחלת הצליאק. ילד בגיל ההתבגרות עומד בפני קשיים של המתבגר עם עצמו, מצד אחד. ומצד שני עומד בפני מתחים עם הסביבה שבה הוא חי את חייו. וסביבה זו כוללת את המשפחה, המסגרת הלימודית, המסגרת החברתית וכדומה. המתבגר חולה הצליאק צריך בנוסף להתמודדות הרגילה של גיל ההתבגרות, להתמודד עם דיאטה קפדנית ושינויים תזונתיים לא פשוטים. ההתעסקות סביב האוכל אצל המתבגר חולה הצליאק מהווה משקל משמעותי בחייו. עליו לחשוב לפני כל אירוע חברתי, מה וכיצד יאכל. כשהחבר'ה יוצאים לערב חברתי, אשר המרכיב של האוכל מהווה חלק חשוב מהבילוי, ומושתת על פיצה או המבורגר, הילד חולה הצליאק צריך לחשוב על איך וכיצד ישתלב בערב כזה ולא ירגיש חריג פיזית ורגשית. שהרי גם כשהוא מביא את האוכל המיוחד שלו, ומתמודד פיזית, הוא מרגיש שונה וחריג.

הקשיים המתעוררים בעקבות מחלת הצליאק, תובעים הסתגלות בכמה מישורים:

·         הסתגלות למחלה עצמה - הכוונה ליכולת להתגבר על המגבלות האובייקטיביות וללמוד לחיות איתן.

·         הסתגלות למצב מסוים שבו יש ללמוד לשלוט ברגשות, לשלוט בדחפים, והכי חשוב, קבלת אחריות על בריאות הגוף.

·         הסתגלות ויכולת לשלב בין מגבלות מחלת הצליאק לבין ציפיות ודרישות החברה מסביב. להיות פעיל חברתית ולהתנהג בהתאם לדרישות המחלה ולמצוא פתרונות אופטימאליים על מנת שלא יחוש מקופח, או חריג.  

ההסתגלות למחלה, כמו כל הסתגלות, הינה תהליך המתחיל בגילוי המחלה ונמשך לאורך החיים. השלבים בתהליך הסתגלות הם:

·         אי אמון ותחושת פחד מפני המחלה ותופעותיה.

·         מבוכה, חוסר נוחות וכעס  בעקבות מודעות למחלה.

·         הדימוי העצמי - בניית הדימוי בסיוע ההורים והחברה.

·         רגשות השליליים וכעסים - בעקבות ניסיונות להפנים את המחלה.

·         הבנת המגבלות והכרה ביכולת העצמית למרות המגבלות.

·         שלב ההסתגלות - היכולת לקבל את המגבלות ולחיות עמן בנוחות, עד כמה שניתן.

היכולת לעבור את כל השלבים ולהגיע להסתגלות שתיעשה בעזרת ההורים ובעיקר האם. אך בגיל ההתבגרות, כשהמתבגר שואף להגיע לעצמאות, הוא מתחיל את תהליך ההיפרדות מההורים וצועד לעצמאות.

לילד הצליאק קשה להתנתק מההורים. הוא זקוק לתמיכה הפיזית והרגשית שלהם כדי להסתגל למחלת הצליאק. הוא זקוק לאם שתדאג לו לאוכל, שתאפשר לו להשתלב חברתית, שלא ירגיש מוגבל פיזית ורגשית כתוצאה מאי יכולתו לאכול כל מאכל.

לאם יש תפקיד משמעותי בחיי הילד חולה הצליאק. היא הנושאת בעול הטיפול בשמירה על הדיאטה, בדאגה היומיומית לגבי מה הילד יאכל בבית, בלימודים, באירועים משפחתיים וחברתיים, שיעלה במשקל, שיתפתח גופנית (ופה נכנס גם אלמנט הגיל) ועוד.

הצורך לשמור על דיאטה עלול גם להפוך לסיבה לקונפליקטים בין המתבגר לבין עצמו, בינו לבין הוריו. אילוץ זה פוגע ביכולת ההשתחררות של המתבגר מן התלות בהורים ומטיל עומס פסיכולוגי על שני הצדדים ואף מעמיד את האם "המגבילה" במוקד העימות עם הילד.

הצורך האמיתי של הילד בעזרה ובתמיכה מתפרשים לעתים כתובענות מוגזמת, ולכן האם לעתים מגיבה בכעס וברוגז, המתפרשים על ידי הילד כדחייה. גישה זו יכולה לנבוע מהתמקדות האם בסימפטומים של המחלה, תוך התעלמות מצרכיו הרגשיים של הילד. תגובת האם קשורה ומשפיעה על הסתגלות המתבגר לצליאק. לא די שהילד ישמור על הדיאטה, זה חשוב ואין עוררין על כך. אך חשוב לא פחות, שהילד לא ירגיש "אחר", "שונה" מיתר בני הבית, מיתר חבריו.

לתגובת האם יש תפקיד משמעותי ביכולת ההסתגלות של הילד המתבגר עם הצליאק. האם צריכה למצוא את האיזון הנכון בין הדאגה, בין נתינת תשומת הלב שהיא מעניקה לילד ולמחלה, לבין יתר תשומת לב. עליה לדעת לעמוד על הדקויות שהן כה מזעריות, אך כה משמעותיות. הילד מצד אחד רוצה שיטרחו בשבילו, אך בד בבד אינו רוצה שידגישו זאת קבל עם ועדה בכל זמן שהוא.

הכי חשוב - לא להדגיש שהמשפחה מקריבה בגלל הילד ורגישותו. על האם לנסות להימנע מלעשות עניין גדול מהמחלה. היא צריכה לנסות להימנע מלהשקיע אנרגיה בלרחם על הילד ולהדגיש את ההשקעה הנוספת במטבח. על האם להשתדל לעזור לילד עד כמה שניתן, הן פיזית והן רגשית, בלי להחצין את נושא הטרחה. עליה להשתדל שהילד לא ירגיש שהוא המרכז במשפחה, באופן שלילי.

ד"ר ריקי לנגברג-N.D, נטורופתית

סדנאות אפייה ללא גלוטן, מתכונים ומאמרים

הנתיב לבריאות -  www.hanativ.co.il