מבחן האהבה: פרק שישי: להקשיב ללב 

כן, חברים, הפחד משינוי... הוא משתק. יסמין מודעת לכך היטב. ההחלטה שלה משפיעה רבות על אביה. היא אינה יכולה לדרוש מאביה להתחשב בה, מבלי שהיא עצמה תתחשב באביה ובסיכון הגדול שהיא מעמידה אותו. 

היא נזכרה בדבריו של אברהם אבינו בעת המלחמה. אברהם אבינו נרתם להציל את לוט, והשתתף במלחמה. לאחר שניצח במלחמה, והגיע אליו מלך סדום וביקש ממנו: "תן לי הנפש, והרכוש קח לך". באותה תקופה, מי שהיה מנצח במלחמה, היה לוקח גם את הנפש (שבויים) וגם את הרכוש (ביזה). ומלך סדום ביקש לקבל חזרה את אנשיו. אילו היה אברהם נעתר לבקשתו, היה עושה בכך דבר עצום, מעשה חסר תקדים בהלכות המלחמה של אותה תקופה. אולם אברהם עשה מעשה הרבה יותר אצילי - הוא נשבע לו שלא יקח ממנו אפילו שרוך נעל! אברהם לא יצא למלחמה לצורך נטילת שלל, אלא לצורך הצלת לוט. ועל כן עמד על כך שהוא לא רוצה מאומה. אין ספק שזה מעשה אצילי ביותר וחסר תקדים: "אם-מחוט ועד שרוך-נעל, ואם-אקח מכל-אשר-לך; ולא תאמר, אני העשרתי את-אברם" (בראשית יד כג).אולם, בה בעת, אברהם המשיך ואמר: "בלעדיי, רק אשר אכלו הנערים, וחלק האנשים, אשר הלכו איתי:  ענר אשכול וממרא, הם יקחו חלקם."

וכך אמר אברהם: "הנערים שיצאו איתי למלחמה, אני לא צדיק על חשבונם. אני לא יכול לדרוש מהם סטנדרטים כאלה של מוסר. ועל כן, הם יקחו את החלק שלהם בצורה מלאה". וזה דבר עצום - שכן פעמים רבות, מי שמחליט להיות צדיק, רוצה שכולם יהיו צדיקים ברמה שלו, אולם הוא חייב לדעת, כי לא כולם בשלים ומתאימים לכך, ולא כופים אדם להיות צדיק. כך זוכרת יסמין, שמהסיפור הזה למדנו שני דברים - ראשית, שאברהם היה צדיק אמיתי, ושנית שהוא לא כפה על אחרים את רמת הצדיקות שלו.

"כן, אמרה יסמין לעצמה, אני דורשת מאבא שלי שיתחשב בי... אבל גם אני צריכה להבין אותו, אני לא יכולה לדרוש רק את טובתי, ולהתעלם מטובתו, מטובת המשפחה..." המצב הזה החליש אותה מאוד והוביל אותה לקיפאון. "אילו הדבר היה תלוי רק בי, מילא, אבל השינוי הזה משפיע על אחרים... עכשיו אני מבינה מה תושיהו אמר לי..."

יסמין חזרה לחדרה. בדרך היא עברה אצל מנהלת לשכתה ובקשה ממנה לבטל את כל הפגישות שנקבעו לה לאותו הבוקר. יסמין רצתה להיות לבד עם עצמה, לחשוב. למצוא מוצא. היא חייבת להזיז את העגלה. היא נזכרה בשיעור ששמעה לפני מספר שנים על "סוד התנועה", על השיר "אם כבר לבד" - היא מרגישה עכשיו בודדה מאין כמוה. החבר הוירטואלי שלה נמצא אי שם, לא בטוח אם הוא יבוא שוב, ומתי הוא יבוא, והיא בדילמה שלה. היא מרגישה ממש בתוך ניסיון, והיא לא יודעת מה לעשות. היא מרגישה שאף אחד לא מסוגל להבין את מצבה, מה עובר עליה. וזה מוביל אותה לקיפאון, היא מרגישה שהיא עלולה להשתגע. "אני חייבת לעשות משהו" אמרה לעצמה. "חייבת לצאת מהקיפאון הזה, להתחיל לזוז".

"להתראות יסמין", אמרה לה מנהל הלשכה, "רק אל תשכחי שבשעה 14:00 את צריכה להיות שופטת בתחרות "כוכב נולד". 
יסמין נכנסה לחדרה, טרקה את הדלת והרגישה שהיא מתפוצצת. שחררה צעקה אמיתית, מקירבה, מבטנה, מנשמתה "אוווווו", ואח"כ עוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת,.... עד שגרונה ניחר והיא הרגישה שהבועה הגדולה שיש לה שם בבטן, הצטמקה לה קצת. נשכבה על המיטה ובהתה בתקרה. 

חלפו כמה דקות, ולפתע..... "בום", אבן חדרה לחדרה ונחתה על מיטתה. יסמין קפצה כנשוכת נחש ומיהרה לפתוח את ההודעה:

שלום לך יסמין! מזמן לא דיברנו

אנו בירושלים, זה עתה נחתנו

ומיד מיהרתי לשלוח לך ד"ש

ולשאול, מה איתך חדש

ובליבי טרם פסקה התקווה

שאי פעם אקבל ממך תשובה

בפעם הראשונה מאז שהתחילה לקבל מסרים כאלה, דרך החלון, יסמין החליטה שהיא רוצה לכתוב משהו לבחור הזה בחזרה, מיהרה, לקחה את הקסת, הפכה את הקלף, טבלה את הציפורן בדיו, וחרזה אף היא כמה שורות:

מי אתה, מחזר אלמוני

ולמה אינך דופק על דלתי?

שולח לי מסרים מהחלון

מסתתר לי כמאחרי וילון?

לקחה את האבן, עטפה אותה עם הקלף, קשרה עם החוט, והשליכה החוצה. נשכבה שוב על מיטתה, וחיכתה. לאחר כמה דקות.... הופ - תשובה.

מה אומר, "אהבתי"!

את דברייך, בשקיקה קראתי...

ולוואי והיה בי העוז,

לעשות משהו, ולא רק לחרוז!

אבל אני נער פשוט וביישן,

ולכן מסתתר מאחרי מסך עשן...

והלוואי ואותך יכולתי לאהוב,

לא רק מרחוק, אלא גם מקרוב...

הנסיכה הפכה את הדף, והתחילה רושמת, הפעם ללא חרוזים: "שמע נא בחור יקר, שאלה לי אליך. ישנם שני עקרונות שאני מתלבטת ביניהם. אולי תוכל לעזור. לי. מחד גיסא, אומרים שעל מנת להצליח צריך לדמיין את הדבר, להחליט לעשות ולעשות. מאידך גיסא, אומרים שהכל בידי שמיים - האדם מתכנן והאלוקים צוחק. אז מה נכון? ואיך צריך לנהוג?" סיימה לכתוב וזרקה את האבן באוויר.

הפעם הנסיכה עמדה ליד החלון והביטה. היא רצתה לראות מי מרים את האבן. עמדה חמש, עשר, עשרים דקות - ללא תזוזה. הנסיכה הבינה - הבחור לא רוצה להראות את עצמו. היא חזרה למיטתה. לאחר חמש דקות התעופפה אבן מבעד חלונה.

"נסיכה יקרה, שניהם צודקים. כאשר אנחנו רוצים להצליח, אנחנו חייבים קודם כל לקבל החלטה. להיות שלמים איתה במאת האחוזים. ולאחר שאנו שלמים איתה, להיות בטוחים במאת האחוזים שאנחנו יכולים להצליח, לסמן את המטרה וללכת אליה. אסור להיכנס וליפול לספקות. הספקות אוכלים את האדם מבפנים. הם מחלישים אותו. הם מאטים את מרוצתו, והם יכשילו אותו. על מנת להצליח, חובה להתמקד בדבר, להאמין בו, וללכת איתו עד הסוף. אין דרך אחרת. אבל, נסיכה יקרה, אם בדיעבד, מתברר כי מה שרצית לא הצליח, אל תאכלי את הלב, כנראה מהשמים סגרו לך דלת אחת, ויפתחו לך דלת אחרת - הכל לטובה. אולם זה רק בדיעבד".

הנסיכה קראה את הדברים, פעם אחת, פעם שניה, וישבה וכתבה לו תשובה. "אם כך, ואתה כל כך אוהב אותי, כדבריך, מדוע אתה נשאר מחוץ לתמונה? מדוע אתה לא נלחם? אולי אתה לא בטוח באהבתך?". השליכה את האבן וציפתה בקוצר רוח לתשובה, שלא איחרה לבוא: "אני אתן את חיי בעבור אהבתך, נסיכתי... אולם לצערי אני אדם פשוט, על פי החוק, אני לא יכול להתחתן איתך; הלוואי ויכולתי לעשות משהו, אבל ידיי כבולות. כל שאוכל לעשות הוא להביע את אהבתי, וזאת אני עושה".

הנסיכה קראה את הדברים שוב, ושוב ושוב. ואז נשמעה דפיקה בדלת. "הנסיכה יסמין? מקדמות כוכב נולד מתחילות, מחכים לך". יסמין עזבה באי חשק את חדרה, לא לפני שנופפה מבעד לחלון לשלום, ומיהרה לתחרות. היא שמעה כמה "כוכבים", שהיה ברור שהם לא כל כך מודעים לחוסר הכישרון שלהם, איזה כוכב ואיזה נולד.... ואז עלתה לבמה בחורה צעירה, לא מקומית, שער קצר, שנראה כמו קוצים של קיפוד, בצבע לבן, ולבוש מיוחד שיסמין לא ראתה כמוהו.

"איך קוראים לך, בחורה יפה?" שאלה יסמין."רוקסט" - השיבה הנערה."ומה תשירי לנו?" "שיר שחיברתי לפני זמן מה, לפני שנטלתי את מקל הנדודים. ברשותך אני אשיר אותו באנגלית - אנגלית היא השפה שבה מדברים מאיפה שבאתי, ואח"כ אתרגם לך". "זה בסדר, אני מבינה אנגלית" אמרה יסמין", "אשמח לשמוע"

רוקסט התחילה לפרוט על הגיטרה.. "השיר נקרא "listen to your heart"

listen to your heart

when he's calling for you

listen to your heart

there's nothing else you can do

I don't know where you're going

and I don't know why

but listen to your heart

before you tell him goodbye

יסמין הקשיבה לשיר, מהופנטת. "מה התכוונת לומר בשיר הזה, רוקסט?"

"התכוונתי לומר, שאת צריכה להקשיב ללב שלך, יסמין. בסופו של דבר, הלב שלך, הוא שיכתיב לך את התוצאות. הראש יכול לומר הרבה, והוא יכול לכפות עלייך, אולם לא לאורך זמן. בסופו של דבר הלב הוא שיוביל. בין אם זה לעשות מעשה ובין אם זה להימנע ממעשה - הלב ינצח".

"מה זה להקשיב ללב? איך מקשיבים ללב?"

"השאלה היא, מה את רוצה, יסמין? להקשיב ללב זה לשאול את עצמך, מה את רוצה באמת? אילו הייתי מבטיחה לך, שמה שאת רוצה יתקיים, ותצליחי, מה היית מבקשת? - זה נקרא להקשיב ללב. והלב מנצח בסופו של דבר, כי אין דבר העומד בפני הרצון. אז אם את לא מצליחה לשכנע את הלב שלך לנהוג אחרת, את צריכה להקשיב לו. הינה, תראי אותי, בחורה צעירה, הלב שלי צעק לחופש, למרחבים, לצאת להתאוורר, חיכיתי, חיכיתי וחיכיתי, אבל באיזה שלב זה היה חזק ממני, לקחתי את הגיטרה והתחלתי לשוטט בעולם".

"ואו, רוקסט, את מדהימה... מה הלב שלי אומר לי? מה הייתי רוצה באמת...."

יסמין שקעה בהרהורים, ולאחר כמה דקות שאלה את רוקסט: "תגידי, רוקסט, גם במקום שלכם, שם מעבר לים, הגברים כאלה אנמיים? הם רק אומרים שהם אוהבים, והאישה צריכה למצוא את המוצא?"

"יסמין....., נגעת בנקודה כואבת... ולצערי זה הולך להיות הרבה יותר גרוע בעוד אלפיים שנה... דעי לך, שאם יש גבר שאמר שהוא אוהב אותך, זה כבר משהו, כי אצלנו אפילו את זה קשה להם לומר... כן, גברים הם כמו ילדים קטנים, יודעים לשחק בחרב ולרכב על סוסים, אבל מי שמניע את העולם הן אנחנו, הנשים, את לא יודעת את זה? אולי כדאי שתקראי את הספר של דליה ארזי, על סוד הכוח הנשי..."

"כן, כן, אני מתחילה להבין את זה.... תודה לך רוקסט, כמובן שאת נכנסת לנבחרת כוכב נולד!"

יסמין קמה מכסאה ופסעה במהירות לכיוון לשכתו של אביה, המלך, נקשה קלות על הדלת, ונכנסה.

"שלום אבא, מה שלומך?"

"מצויין בתי, מרגיש נהדר, ומה בפיך?"

"אבא, היקר, אתה יושב, נכון?"

"מה קרה יסמין? אל תדאיגי אותי!"

"ראה אבא, אני חשבתי המון בנושא הזה שדיברנו. אני מבינה הכל, אתה צודק, זה לא פשוט להחליף את החוק. מצד שני, אני לא אוהבת אף אחד מהנסיכים שאתה היצעת לי. ואני לא מוכנה להתחתן נישואים של פשרה. זו לא אני, עדיף לי למות מאשר לחיות חיים סינתטיים.

אבא .... החלטתי...

אני מוותרת על הנסיכות. אני רוצה לחיות חיים פשוטים. חיים משוחררים. יכול להיות שכל בחורה בממלכה תרצה להיות נסיכה. אבל עלי זה מכביד. זה כמו כלוב של זהב. גם כלוב של זהב הוא כלוב. אבא...אם אתה אוהב, אותי, שחרר אותי!"

המלך הביט בה, נדהם... "מה??? לשחרר אותך? אי אפשר לשחרר אותך! את הבת שלי, ואת ההמשכיות שלי, ואני לא מוכן בשום פנים ואופן לשחרר אותך! דברי הבל תדברי נערה? הנשתבשה עלייך דעתך??"

"אבא... זה לא יעזור. אני רוצה להשתחרר. רוצה להתחתן עם מי שאוהב. רוצה לחיות עם אדם שיהיה לי כיף להעניק לו. ואם זה אומר, שבעבור אהבתי, אצטרך לוותר על הכבוד, אני עושה זאת ברצון. וזה סופי."

"בתי! חשבי על זה שוב! מה שאת עושה הוא חסר תקדים! אם את עומדת על כך, אני אסלק אותך מהארמון!"

"אם זה גזר הדין, אקבל אותו בהכנעה"

המלך צרח.... "אווףףףף איתך! אימא שלך אמרה לי... הזהירה אותי!! שאיתך תהיינה בעיות. והיא צדקה! יסמין!!! אני נותן לך 7 ימים לשנות את דעתך, אחרת אני אסלק אותך מהארמון".

"אבא...."

"תודה לך, יסמין!"

האם יסמין עושה את המעשה הנכון? האם נכון לוותר על הכל? האם לא מוטב להישאר כנסיכה ולנסות לשנות את המצב מבפנים?