זיכוי מלא - ממעשים מגונים והטרדה מינית של נוסעת במונית 

בית משפט השלום בכפר סבא

פ  002407/04

בפני כב' השופטת ק. רג'יניאנו

תאריך:  11/01/2006

המאשימה:  מדינת ישראל

נגד

הנאשם:  צרפתי דוד (ת"ז 027174341)

עורך דין פלילי שרון נהרי

הכרעת-דין

בפתח הדברים אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם.

1.         הנאשם עומד לדין בעבירות של מעשה מגונה באדם, עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, ועבירה בניגוד לסעיף 3(א)(2) + (3) + 5 לחוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח – 1998.

על פי עובדות כתב האישום, בתקופה הרלוונטית היה הנאשם בעלים של מונית "סיטרואן קסרה", מ.ר. 25-207-46. בתאריך 15/08/02, אחר הצהריים, באזור התעשיה ברעננה, עלתה מאיה לוי (להלן: "המתלוננת"), למונית וביקשה להגיע להרצליה. במונית ישבו הנהג זאב נגר ולצידו, במושב הקדמי, ישב הנאשם.

נטען, כי במהלך הנסיעה עבר הנאשם דרך המעבר שבין שני המושבים הקדמיים והתיישב במושב האחורי, תוך שהוא מצמיד גופו לגופה של המתלוננת ואמר לה: "את באה איתי לבית שלי בכפר-סבא". המתלוננת השיבה: "מה פתאום"?

נטען בהמשך, כי הנאשם נגע ברגלה והיא הסיטה ידו ממנה, החזיק בידה ואמר לה שיש לה ציפורניים יפות הצריכות מילוי, והיא הרחיקה ידו מידה. כשאמרה לו המתלוננת שיש לה חבר, שב מיד הנאשם למושב הקדמי, סובב פניו כלפי המתלוננת, הושיט ידו וליטף שערות ראשה של המתלוננת ואמר לה: "איזו בחורה, לא רואים בחורה יפה כמוך כל יום".    בשלב זה ביקשה המתלוננת לרדת מהמונית. הנהג אמר לה שיקח אותה להרצליה, הנאשם ירד מהמונית והנהג התנצל בפניה כשדמעות בעיניו.

2.         בתשובה לכתב האישום, הודה הנאשם בנוכחותו במונית ובנסיעה המשותפת עם המתלוננת. הנאשם הודה שעבר למושב האחורי ומכחיש שנצמד לגופה של המתלוננת ונגע ברגלה של המתלוננת. מודה שאמר לה שיש לה ציפורניים יפות וכשהושיטה את ידה, נגע בציפורניה. מודה שחזר למושב הקדמי, וטוען כי משלב זה לא היתה לו יותר שיחה עם המתלוננת ולא נגע בה.

3.         שתי שאלות להכרעה:

א.         האם הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו?

ב.         האם המעשים שבוצעו מגבשים, בנסיבות המקרה, את העבירות המיוחסות לנאשם.

4.         התביעה זימנה לעדות שני עדים, המתלוננת ומר זאב נגר – נהג המונית. הוגשה הודעת הנאשם במשטרה.

הנאשם העיד כעד הגנה.

5.         עדות המתלוננת

המתלוננת כיום בת 24, נשואה ואם לילד.

בתאריך הרלוונטי היתה רווקה, התגוררה בהרצליה.

היא העידה, כי בתאריך הרלוונטי יצאה מקניון "רננים" ברעננה ועלתה על מונית פרטית (מוניות אב-ים) כדי להגיע לביתה בהרצליה. היא התיישבה במושב האחורי והנאשם התיישב במושב הקדמי, ליד הנהג. לאחר שהנהג החל בנסיעתו, הנאשם עבר מבין שני המושבים הקדמיים למושב האחורי והתיישב לידה. הנהג שאל "לאן", והיא השיבה "להרצליה". הנאשם התערב ואמר "לא, נוסעים לבית שלי בכפר-סבא", ונגע לה ברגל. לדבריה, נלחצה כשראתה שהנהג נוסע בדרך שאינה מכירה. הנהג השיב שלא תדאג, שהוא נוסע להרצליה. הנאשם נגע לה בציפורניים, אמר לה שיש לה ציפורניים יפות ואמר לה שהיא צריכה מילוי. הנאשם חזר לשבת קדימה על הברכיים, כשהפנים מופנות אליה, והעביר יד בין שערות ראשה. הנאשם אמר לה שהיא בחורה יפה ולא כל יום רואים בחורה כמוה.

הנהג הוריד את הנאשם ברחוב "אחוזה" ואותה בסמוך לביתה בהרצליה.

היא העידה, כי בשלב כלשהו ביקשה מהנהג שיוריד אותה באמצע הדרך, והוא השיב לה שהוא לא מוריד בחורות באמצע הכביש, וסיפר לה כי המונית שייכת לנאשם והוא עובד אצלו.

היא מציינת, כי נלחצה מהמסלול בו נסע הנהג ומהעובדה שהנאשם עבר למושב האחורי.

עד כאן עדותה בחקירה ראשית.

בחקירה נגדית, לא ידעה המתלוננת לפרט את הנסיבות שבהן, לדבריה, נגע הנאשם בציפורניה והאם הראתה לו את הציפורניים באוויר והוא נגע, או שלא הראתה לו והוא נגע לה בציפורן. היא מאשרת שלא משך ידה ולא לקח לה את היד. היא משיבה "הוא נגע לי ביד ואז הרחקתי ממנו את היד".

היא מאשרת, כי הנאשם חזר למושב הקידמי מיד לאחר שאמרה לו שיעזוב אותה ויש לה חבר. היא מאשרת שהנאשם החמיא לה ואמר לה שהיא יפה. היא לא זכרה איך בדיוק הנאשם נגע לה בשיער. היא לא ידעה להסביר מדוע לא סיפרה בחקירתה במשטרה שהיא התרחקה ממנו או שאמרה לנאשם שיעזוב אותה.

6.         גירסת הנאשם

הנאשם העיד, כי עם עלייתה של המתלוננת למונית, הוא סיפר לה שהוא גר בכפר סבא והוא יסע איתם עד לכפר סבא, שם ירד והיא תמשיך עם המונית להרצליה. הוא חשב שהיא "חמודה", הוא אישר, כי במהלך הנסיעה החמיא לה ו"התחיל איתה כמו שהוא מתחיל עם הרבה בחורות ברחוב". הוא שאל אותה אם אפשר לעבור אחורה, היא חייכה ושתקה. הוא עבר אחורנית, ישב בצד המונית והחמיא לה על הציפורניים שלה. הם שוחחו וכשסיפרה לו שיש לה חבר, חזר לשבת קדימה והמשיך לשוחח איתה, כשהוא מסובב את ראשו אחורנית.

שלל את הטענה שלקח לה את היד. לגירסתו, היא "מסרה" לו את היד והראתה לו את הציפורניים והיה מגע יד ביד – נגיעה.

הוא אישר, שהמתלוננת נלחצה וביקשה לרדת כשנהג המונית לא פנה לרחוב "ויצמן". שלל את הטענה שאמר לה שהיא באה אליו הביתה לכפ"ס.

גרסת הנאשם בביהמ"ש תואמת בעיקרי הדברים גרסתו במשטרה (ת/1).

7.         עד התביעה זאב נגר, הוא נהג המונית שהסיע את המתלוננת.

הוא העיד, כי שמע שיחה בין הנאשם והמתלוננת. הדברים ששמע מאשרים גירסתו של הנאשם, שניסה "להתחיל" עם המתלוננת. שמע שמדברים גם על ציפורן.

הוא לא ראה מגע בין הנאשם והמתלוננת. לדבריו, היו ביניהם צחקוקים.

לגרסתו, לא מצא חן בעיניו שהנאשם עבר לשבת במושב האחורי ו"השיחה שלו איתה" והוא צעק לו שיחזור לשבת קדימה.

8.         בתום שמיעת הראיות לא היתה מחלוקת בנקודות הבאות:

(1)        הנאשם עבר למושב האחורי תוך כדי נסיעה.

(2)        הנאשם החמיא למתלוננת תוך כדי נסיעה.

(3)        הנאשם נגע בציפורן (או ציפורניים) של המתלוננת כאשר הוא יושב במושב האחורי.

(4)        הנאשם חזר לשבת במושב הקדמי מיד לאחר שנודע לו שיש לה חבר.

(5)        נהג המונית סטה ממסלול נסיעתו המקובל להרצליה, כדי להוריד את הנאשם באחוזה ואין חולק, שלא הביא זאת לידיעת המתלוננת.

9.         גירסת נהג המונית, כי הנאשם חזר לשבת במושב הקדמי לאחר שצעק עליו אינה, עולה בקנה אחד עם גירסת המתלוננת והיא אינה אמינה עלי. שהרי, המתלוננת עצמה העידה, שהנאשם חזר מייד למושב הקדמי לאחר שאמרה לו שיש לה חבר ושיעזוב אותה. לא סביר, שהמתלוננת "תקל" עם הנאשם כאשר הנסיבות היו כפי שתאר נהג המונית.

גירסת הנאשם, לפיה עבר למושב האחורי והחמיא לה במטרה "להתחיל איתה" מתיישבת עם עדותו של נהג המונית ואינה סותרת עדות המתלוננת.

ברור, שאפילו כך על בית המשפט לבדוק אילו מעשים עשה הנאשם על מנת "להתחיל איתה" והאם מעשים אלה עולים כדי עבירה פלילית.

10.       המתלוננת מאשרת שהיא נלחצה משהבחינה, שהנהג אינו נוסע בדרך הרגילה להרצליה. לכך יש להוסיף את הנתון הבא, שבא מפיה של המתלוננת לפיו, לאחר שהמונית החלה בנסיעתה, הנהג שאל "לאן" והיא השיבה "להרצליה". כאן התערב הנאשם ואמר "לא, נוסעים לבית שלי בכפר-סבא".

להבנתי, לא ניתן לייחס לנאשם במשפט הנ"ל, כוונה לקחת אותה לביתו בכפ"ס. הנאשם ידע מה שהמתלוננת לא ידעה, שהנהג שינה מסלול נסיעתו על מנת להורידו ברחוב "אחוזה" בדרכו להרצליה, ולזה התכוון. אין חולק, שהנהג לא אמר לה, בטרם יצא לנסיעה, שהוא אמור לשנות מסלול הנסיעה הרגיל כדי להוריד את הנאשם.

אין לי ספק, שאילולא קיומן של הנסיבות הנ"ל הדבר לא היה מגיע לכדי תלונה.

11.       מספר משפטים לגבי ניסוח כתב האישום.

אפילו אם אקבל את גירסת המתלוננת כלשונה, גירסת התביעה כפי שפורטה בכתב האישום אינה משקפת את גרסת המתלוננת והיא מחמירה עם הנאשם.

במה דברים אמורים ?

אין בסיס לנטען בסיפא של סעיף 4 לכתב האישום, שהנאשם אמר לה "את באה איתי לבית שלי בכפר-סבא" ובתגובה לכך השיבה לו "מה פתאום".

התייחסתי כבר לגרסת המתלוננת בנקודה זו והיא שונה באופן מהותי מהגרסה המופיעה בכתב האישום.  אמרתי כבר,שאין להסיק ממנה מסקנה לחובת הנאשם.

אין גם בסיס לאמור בחלקו השני של סעיף 5 לעובדות כתב האישום, ש"המתלוננת הסיטה את ידו מן הרגל". המתלוננת דיברה בעדותה על נגיעה, משתמע מכך אפילו לגרסתה, שהנאשם נגע והרפה ממנה. ניתן להבין מעדותה שמדובר בנגיעה של מה בכך.

אין בסיס לטענה שבסעיף 6 לכתב האישום, לפיה הנאשם החזיק בידה של המתלוננת. על פי שתי הגרסאות (של המתלוננת ושל הנאשם), הנאשם נגע בציפורניים של המתלוננת בסיטואציה שאפילו המתלוננת לא זכרה באיזה נסיבות היתה הנגיעה.

התאור שבא מפיה בביהמ"ש, שונה מזה שפורט בכתב האישום.

ספק אם כתב האישום היה מוגש על בסיס העובדות שנטענו בביהמ"ש.

12.       בסופן של ראיות, בנסיבות שפורטו המתלוננת מייחסת לנאשם את המעשים הבאים: נגיעה ברגל, נגיעה בציפרניים וליטוף השיער.

13.       הנאשם מודה שנגע בציפורניה של המתלוננת ומכחיש נגיעה ברגל וליטוף בשיער.
על בסיס עדותה של המתלוננת, איני יכולה לקבוע בוודאות על רקע הדברים שנאמרו שהמתלוננת לא "שיתפה פעולה" עם הנאשם ולמיצער, לא הביעה הסתייגות מהמעבר שלו למושב האחורי ומהמחמאות שהרעיף כלפיה.

די לציין, כי גם המתלוננת לא זכרה אם על רקע התייחסות הנאשם לציפורניים שלה, הראתה לו את הציפורניים באוויר, או שלא הראתה לו והוא נגע.
הנגיעה ברגל וליטוף השיער.
התובעת טענה, שמעשים אלה, בנסיבות שבוצעו, מגבשים עבירה של מעשה מגונה כהגדרתו בחוק. הסנגור מבקש לקבוע שמעשים אלה לא בוצעו כלל על ידי הנאשם ולחילופין אם בוצעו, אין לייחס להם משמעות מינית.

לציין, כי מלכתחילה ייחסה התביעה לנאשם בכתב האישום עבירה של מעשה מגונה בלבד. רק מאוחר יותר (בישיבת ההקראה), ביקשה לתקן את כתב האישום על ידי הוספת הוראת חיקוק של הטרדה מינית.

גם בסופן של הראיות, לא ירדתי לסוף דעתה של התביעה, אם הכוונה לאישום חלופי, או לאישום נפרד, המתייחס, אולי, לדברי החיזור כלפיה.

14.       אני נותנת אמון בגירסת המתלוננת, שהנאשם נגע ברגלה וליטף שערה. אני תמימת דעים עם ב"כ התביעה, כי המתלוננת לא הפריזה בתאור הארועים ותארה את הדברים כפי שהתרחשו. בנקודות מסויימות, כאשר לא היתה לה תשובה חד משמעית, היא השיבה, שאינה זוכרת, אינה יודעת וכו'.

עמדה זו של המתלוננת, מלמדת במכלול הנסיבות על מהימנותה.

מכאן ברורה עמדתי, שאני מחליטה להעדיף גרסתה של המתלוננת על פני גרסת הנאשם בנקודות אלה. העובדות האחרות לא היו שנויות במחלוקת, שהרי הנאשם אישר  השתלשלות הארועים ומקצתם של הדברים.

15.       סעיף האישום בגינו עומד הנאשם לדין הוא סעיף 348(ג) לחוק העונשין, שכותרתו "מעשה מגונה" וזו לשונו:

"(ג) העושה מעשה מגונה באדם בלא הסכמתו או שלא בנסיבות כאמור בסעיפים קטנים (א) (ב) או (ג1) דינו – מאסר שלוש שנים.

(ו) בסימן זה "מעשה מגונה" – מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים".

לאחר בחינת הדברים, הגעתי למסקנה, כי המעשים הנ"ל, בנסיבות שהוכחו אינם מגבשים את יסודות העבירה המיוחסת לנאשם. שכן, לא מצאתי בהם יסוד לייצר מיני ושוכנעתי, שלא נתגבשה אצל הנאשם הכוונה הדרושה על פי החוק והיא יסוד נפשי לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.

לחילופין, איני מוציאה מכלל אפשרות, שברגע שהיתה שיחה בניהם לגבי הציפורניים והמתלוננת הראתה לנאשם את הציפורניים, יכול הנאשם היה להבין שהיא "זורמת" איתו.

בע.פ. 6255/03 פלוני נ' מדינת ישראל פד"י מ"ח  168נאמר מפי כבוד השופט חשין:

"המונח "מעשה מגונה" אינו נתון להגדרה ממצה ומדוייקת. דבר זה אין לך בו אלא מקומו ושעתו, והשקפות החברה בה מבוצע המעשה. ברוב המכריע של המקרים – אך לא תמיד ממש – מצוי במעשה זה יסוד של יצרי מין".

ובהמשך,
"היסוד העובדתי בעבירה של עשיית מעשה מגונה הוא מעשה שבנסיבות העניין מהווה בעיני האדם הסביר מעשה מגונה ובלבד שנתלווה אליו יסוד נפשי של מטרה ספציפית שהמעשה הוא למטרה של גירוי, ספוק או ביזוי מיני".

16.       מקור האיסור הפלילי לבצע מעשה מגונה הוא בצורך להגן על שלמות גופו וצנעת פרטיותו של האדם (דברי גב' השופטת פרוקצ'ה בע.פ 6269/99 כהן נ' מ"י פד"י נה(2) 496.)

17.       באשר להטרדה המינית- אפילו שלא ירדתי לסוף דעתה של התביעה, אם מדובר בטענה חילופית או בעבירה המיוחסת לנאשם לגבי השיחה שלו עם המתלוננת, החיזור, המחמאות וכו'. התגובה המיידית של הנאשם, בנסיבות שהוכחו, כאשר גם על פי גרסתה, הוא "ישר" חזר קדימה, כאשר אמרה לו שיש לה חבר,  מצביעה על העדר כוונה כלשהיא ולפחות ספק.

נקבע בפסיקה, כי את אופייה האמיתי של התנהגותו של מי שמיוחסת לו הטרדה מינית, יש לפרש על רקע מכלול נסיבות המקרה והתנהגות הצדדים המעורבים בארוע הנידון (עש"מ 6920/03 כהן נ' מ"י פד"י נה(3) 660,655).

השאלה בדבר מצבו הנפשי – סובייקטיבי של המטריד בעת ביצוע המעשים, תיבחן על רקע מכלול נסיבות הענין וכבר אמרתי דעתי בעניין זה.

לאור האמור לעיל, אני קובעת שהתביעה לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה ואני מחליטה לזכות את הנאשם.

בשולי הדברים אומר, כי ביני לביני שקלתי, אם מדובר בעבירה של תקיפה (במדרג נמוך ביותר). מאחר ולא עלתה אפשרות כזו מפי התביעה אני פטורה מלהתייחס לכך.

ניתנה היום י"א בטבת, תשס"ו (11 בינואר 2006) במעמד הנאשם וב"כ עו"ד פלילי שרון נהרי  וב"כ התביעה עו"ד אהרונוביץ.

______________

ק.רג'יניאנו, שופטת