האינטרנט,פייסבוק ויוטיוב כתת-מודע קולקטיבי 

ארכיטיפ- אבטיפוס. אדם, אובייקט או מצב שהאנושות, על תרבויותיה השונות, חוותה תדיר והוא נשמר כמשקע בזיכרון האנושי."

פייסבוק הוא מזמן לא “עוד אתר”. פייסבוק הוא הרבה דברים אבל לא “עוד אתר”. לפייסבוק ישנם כ-500 מיליון משתמשים בקירוב ואלפי משתמשים חדשים מידי יום. זאת עוצמה, זאת לא “קהילה”- זאת ”יישות”. האינטרנט מחק למעשה את הגבולות הפיסיים בין בני האדם. מושג כמו “הכפר הגלובאלי” מחליף פערים גיאוגרפיים מלאכותיים שהיום משמשים כנחלת העבר בכל הקשור להעברת אינפורמציה, דעות ושיתוף. אנשים מכל רחבי העולם, בעלי רקעים תרבותיים שונים יכולים בלחיצת כפתור להיות תושבים של יישות מאד לא פיסית אבל מאד מוחשית שהכללים בה אינם חוקי מדינה אלא חוקים בלתי כתובים ומתנהלים על פי נורמות חברתיות בעלות קודים משלהם, ללא כל יכולת אמיתית לאכוף אותם. יישות מעין זו היא פייסבוק. מהם "הארכיטיפים" הבסיסיים של האינטרנט? לפי תורתו של קרל יונג, תת–המודע הקולקטיבי של יונג כולל ארכיטיפים שהם צורות או סמלים הקיימים, אצל כל בני האדם בכל התרבויות. ארכיטיפים אלו הם אבני היסוד של התת-מודע הקולקטיבי. הסימן האינטרנטי המובהק ביותר הינו סימן הכרוכית (@) המשמש את משתמשי הדואר האלקטרוני. הרי כל משתמש אינטרנט בעולם שתראה לו את סימן הכרוכית (@) מיידית ידע את משמעותו ,את שימושו ומה הוא מאפשר לו לבצע. בכל מקום, בכל שפה. ארכיטיפ נוסף המשותף לכלל משתמשי האינטרנט בכלל העולם הינה הקידומת WWW . הקידומת המפורסמת אשר מגיעה לפני כל שמו של אתר אינטרנט הינו אובייקט נוסף אשר נחווה תדיר ונשמר כמשקע בזיכרון האנושי. ברגע שסימן הופך לבעל אלמנטים עמוקים הוא הופך לסמל. הכרוכית הפכה לסמל למרחב פוטנציאלי ענק (וויניקוד דונאלד), מאגר בלתי נדלה להזדמנויות של למידה, של התפתחות, של התנסויות מוגנות וחשופות. מקום המאפשר מרחב לחיבור של דמיון ומציאות . משהו המזכיר את חווית הינקות המוקדמת הכל כך משמעותי להתפתחותו של התינוק ליכולת המשחק החלימה ובניית תמונות עתיד. מול מרחב ענק זה יכול היום אדם וילד להיות באינטראקציה בלתי מוגבלת, ובמקביל למציאות קונקרטית יומיומית חי לו עלם וירטואלי שוקק ומרתק. כמו הפלגה חדשה בים גדול וענק שסופו לא ידוע. אם נביט לרגע על האינטרנט ככלל ועל פייסבוק בכלל, מהו הארכיטיפ המרכזי המייצג אותם? האינטרנט ופייסבוק מייצרים ונוצרים מתוך חוויה של יצירת שבט או מדינות סביב תחומי עניין וצורך ביחסים. החיבור השבטי הינו בבסיסו ובהמותו חלק מארכיטיפ האם. הדבר מעורר שאלה- כיצד קרה הדבר שבעולם כה פטריאכלי-דומיננטי האינטרנט ופייסבוק ,על כל עוצמתם ויכולות ההשפעה על האנושות, עוצבו על בסיס ארכיטיפ מטריארכלי כארכיטיפ האם? האם הדבר מראה כי בסופו של יום, כולנו, זקוקים לאותם צרכים בסיסיים של קשר ותחושת שייכות, חום ואהבה, אשר מיוצגים על ידי הארכיטיפ המטריאכלי של האם? האם למרות כל הקדמה והחדשנות, המעוף והתעוזה- אני זקוקים עדיין לאותם דברים בסיסיים אשר מספקת האם-אשר אין לה תחליף? אותם צרכים בסיסיים מגולמים בפייסבוק ובחוויית השבט שלו המשוייכת לארכיטיפ האם. והאם הגעגוע שלנו לאם גדולה זו, מייצר חווית אם מיטיבה המאפשרת התפתחות או אם בולענית שאפשר לטבוע בתוכה …כיצד כל זה קשור ומבטא חוויות אישיות שלנו (מול האם האמיתית שלנו ..פיצוי - תיקון? חסך..?) מאפיין נוסף ההופך את האינטרנט, פייסבוק ודומיו, דוגמת יוטיוב, לתת-מודע קולקטיבי אליבא דיונג הינו אופן השימוש שלנו במוסיקה ברחבי הרשת. כיום נעשה שימוש במוסיקה כפי שמעולם לא נעשה בה בעבר, תודות לחידושים הטכנולוגיים המאפשרים זאת. בעבר היינו שומעים שיר כי היינו אוהבים אותו. כיום אנו מעבירים מסרים לאחרים באמצעות שיר. לא תמיד השיר המוקדש הולם את טעמו המוסיקלי של מקבל המסר. אם כן, המוטיבציות לצריכת מוסיקה הינם "יחסים" ,אנו מבטאים את עצמנו בתוך מערכות יחסים באמצעות כלי הפצת המוסיקה המקוונים הנגישים לנו כיום. "יחסים" הינו סממן מובהק נוסף של ארכיטיפ האם חוויה חושית חזקה המחברת אותנו לצדדים נוספים של תפקודי בני אנוש שאינם דווקא רציונאליים בעלי מטרה הישגית כמו דרישות המציאות החיצונית של תקופתנו. אלא, משרתים הרגעה, תקשורת אחרת, ויכולת ל"דבר" דרך הרוח, האינטואיציה והחושים . מפתחת אמפתיה מסוג אחר, מספרת לעולם ולחברים בקהילה שלי איך אני מרגיש… ניתן לשים גם לסמל הכרוכית (@) המזוהה כל כך עם הדואר האלקטרוני והאינטרנט. הכרוכית הינה למעשה "שטרודל" , סוג של עוגה המציינת ביתיות, הזנה – ייצוגי אימהות (גם גברים רבים מחזיקים בייצוג זה בצורה משמעותית ). בחירת הסמלים הלא מודעת אשר נעשה בהם שימוש במרחב הווירטואלי ניתן לזהות את ארכיטיפ האם והבקשה הסמויה ליצור עולם של יחסים משמעותיים מיטיבים. (למשל הlike – אהבתי) הפייסבוק פרץ וגדל להיות מענה לשני צרכים בסיסיים מאד של האדם: 1. הצורך להשתייך להיות משמעותי עבור האחר, לגלות את האחר המשמעותי עבורי. 2. הצורך לבטא את עצמו, את העצמי הייחודי המהותי ולקבל הכרה והוקרה חברתית על כך. המגיפות הגדולות ביותר של המאה ה- 21 הינן הבדידות והדיכאון . באופן פרדוקסלי, ככל שהתרבו אמצעי התקשורת, הניידים והנייחים, כך גברו בדידותו ובלבולו של האדם בג'ונגלים האורבניים שבנה לעצמו וסביבו ובתוך העולם ההשגי, מונע הקפיטליזם וחדור האמביציה שמקיף אותו. הרעיון של פייסבוק, כמו כל הרעיונות המצליחים, הוא קודם כל פשוט אבל מצד שני מבריק- הקמת “מדינת כל אזרחיה” שתאפשר לקשר בין אנשים ותאפשר להם להביע את עצמם בצורה ציבורית או פרטית. ללא תושבי "מדינה" זו, המשתמשים, אין למדינה זכות קיום. "המדינה" כפלטפורמה". היות ול"מדינה" זו אין גבולות פיסיים מוחשיים ומערכת החוקים שבה נתונה ומוכתבת עפ"י תושביה, בהתאם למגבלות הטכניות המושתות עליהם, מהווים כל תושביה "יישות" אחת בעלת ארכיטיפים מוגדרים ותת-מודע קולקטיבי אותו הם חולקים. אחד מהארכיטיפים המובהקים של פייסבוק הינו "שורת הסטטוס" – אותו כלי תקשורת מרכזי בו יכול המשתמש לעדכן את כל חבריו. אשליה מובהקת של שיתוף. תחליף אמיתי לרגש. החלפנו את המבט בעיניים למבט מזוגג במוניטור. גם צורת התקשורת השתנתה לקצרנות, שהרי פייסבוק מגבילה את מספר התווים- למדנו לתמצת ולזקק את המסר. בדיוק כמו ב SMS . גם הלוגו של פייסבוק הוא ארכיטיפ בפני עצמו. הרי בכל מקום בו פייסבוק פעילה, מספיק שאדם יראה את הלוגו, הרי שמיד ערכים ומילים שונות יצוצו לו מיידית הקשורות אליו- חברים, שיתופיות, תמונות, כייף, בזבוז זמן ועוד -כל אחד מעולמו הפנימי. כל עולם האינטרנט יצר מעין "יקום מקביל" או "מציאות מקבילה" למציאות האמיתית בה אנחנו חיים, מציאות בה אנחנו יכולים להיות לעיתים מי שאנחנו רוצים, מה שאנחנו רוצים, להשתייך ולהרגיש שייכים , לבטא ולהתבטא, לגעת לא לגעת, להרגיש מבלי לחוש באמת. כל עוד נתייחס אל זה כאל תחליף לרגע ולא כדבר האמיתי מצבנו טוב נכון, אנחנו במעבר לצורת תקשורת ויחסים שעדיין לא ברורה לנו, וטוב לנו להתאמן , במציאות אחרת, שתייצר את החדש. המציאות הזו איננה זמנית, היא תמיד כאן, רק היא חמקמקה, והנה הפייסבוק מאפשר לה להתנהל בלי לחמוק. כל ההשלכות מתאפשרות דרכה, כל הפוטנציאליים. ולמרות זאת, על לנו לשכוח את הגבולות ההולכים ומטשטשים בין העולמות, את החוקים ,הקודים והנורמות המנהלים אותם ולמצוא את עצמנו בכל מרחב בהתאם לחוקים ולקודים שלו.

תודה רבה ומיוחדת על הסיוע בכתיבת המאמר, על הבהרת נושא הארכיטיפים והסמלים והתובנות לגלית יצחקי שמשון, פסיכותרפיסטית M.S.W.