ככל שליברמן מצטייר בעולם כקיצוני ימני – ביבי נראה כמתון וגמיש.
בניגוד לכל המומחים והפרשנים – שדורשים מביבי לפטר את ליברמן, אני טוען שהוא "אוצר פוליטי" עבור נתניהו. הקפאה לחודשיים – בעקרון זה מיותר, מעשית לקבל, הן כמחווה לאובמה והן כדי לגלות את "האמת המרה" – אין פרטנר ואין הסכם.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
ליברמן – הוא לא דיפלומט, הוא לא צבר, הוא לא חברמן ורק פוליטיקאי עם 15 מנדטים.
יצחק רבין ז"ל – לא היה דיפלומט, היה צבר, היה ישיר דוגרי, עקף את שר החוץ בזמנו, דיווח ישירות לראש הממשלה, בזמן כהונתו כשגריר ישראל בוושינגטון וכולם התלהבו ממנו.
ההבדל בין רבין ז"ל לליברמן – רבין היה צבר מחוספס ובעיקר "אחד משלנו", הפלמ"ח, ההגנה, צה"ל, רמטכ"ל, איש בטחון ישראל. לכן – לרבין היה מותר לא להיות דיפלומט, להיות בוטה, ישיר, עוקף פרוצדורה והתקשורת על פרשניה אהבה אותו – ולא זכור לי שדרשו לפטרו.
ליברמן – עבור נתניהו הוא "נכס פוליטי", מחד הוא יכול להציג לממשל אובמה והקהילייה האירופית, את המתנגדים "הקשים" מבפנים, ואיך הוא מתגבר עליהם וחייב לתמרן פוליטית כדי לשרוד.
מאידך – 15 מנדטים הם גוש חוסם רציני כלפי פנים, שמאיים על המתונים ותומכי נתניהו במפלגתו – שלא יתקרב ויבקש לצרף את "קדימה" וציפי לבני – שנעה מהמרכז ושמאלה - וקדימה, מצטיירים בציבור כמוכנים לפשרות מרחיקות לכת עם אבו-מאזן וחלוקת ירושלים.
אסור לשכוח – קדימה בראשות אולמרט + ציפי לבני ניהלו מו"מ של 3.5 שנים עם הפלסטינאים, הבטיחו להם הרים/ערים וגבעות, חלקי ירושלים, אך אבו-מאזן כקודמו עראפת לא הסכים להסדר.
אסור לשכוח – עראפת קיבל מברק יותר ממה שהציע אולמרט וסירב. ציפי לבני הבטיחה יותר מאשר מציע נתניהו, והוא סירב, בגלל עקרון זכות השיבה, שליטה בעמק הירדן, הגושים הגדולים ובעיקר בגלל שהם לא רוצים מדינה יהודית במזרח התיכון.
אסור לשכוח – אבו-מאזן התבטא רק לפני כמה שבועות שהוא לא יסכים לעולם להסכם שבו ייכתב מדינה יהודית, ולא אכפת לו שיקראו לזה מדינה ציונית אימפריאליסטית.
להזכיר לציבור פעם נוספת – בהחלטת הו"מ משנת 1947 על חלוקת הארץ נאמר מדינה יהודית, ומדינה ערבית.
במגילת העצמאות – אותה הקריא בן-גוריון בפאתוס רב, נאמר: "הנני מכריז בזאת על הקמת מדינה יהודית, היא מדינת ישראל.
מסקנה: בלי הסכם שיאמר במפורש שישראל היא מדינה יהודית, היא מדינת העם היהודי (על תפוצותיו), אין הסכם, אין מו"מ ואין חתימה.
וכל הדברים לעיל מובילים לנאום ליברמן באו"מ. אפשר להסכים, אפשר להתווכח, אפשר להתנגד, אבל כדאי לשמוע ולהאזין לאיש עם 15 מנדטים.
הזמן פועל לרעת הפלסטינאים – אמרתי זאת מספר פעמים בעבר ואני חוזר שוב, מה שיכלו לקבל בתקופת עראפת, לא קיבלו בתקופת אולמרט/לבני – לא יקבלו בתקופת נתניהו – עם קיצוני הימין מחוץ ובתוך המפלגה, ולא יקבלו בעתיד.
הזמן שהם מפסידים – מקצץ להם בגבולות, בשטח וביכולת להגיע להסדר סביר מבחינתם.
ואם נוסיף על כך – שאבו-מאזן לא מייצג את העם הפלסטיני, אלא בקושי חלק מהגדה המערבית וממשלת עזה בגיבוי איראני, לא תקבל שום הסכם הרי לכם מבוי סתום לשנים רבות.
תכנית אובמה – הילרי קלינטון – שהסכם ניתן להשגה תוך שנה, היה במסגרת "חלום באספמיה" ומתברר במציאות כ"חלום בלהות" פוליטי עבור ממשל ארה"ב. אובמה יורד בסקרים, הבחירות הקרובות לקונגרס והסינט – לא מנבאים טובות ובצדק. אובמה – הוא איש של דיבורים נאומים והצהרות כותרתיות לתקשורת – המציאות שונה, קשה והוא לא מצליח להתמודד עם בעיות העולם, בעיות עיראק, אפגניסטן, איראן ובקושי עם בעיות פנים אמריקאיות.
מסקנות ביניים – של שנתיים לממשל אובמה – אכזבה לכל אורך החזית הפוליטית והכלכלית.
ליברמן צודק לפעמים – אבל הוא לא דיפלומט
המחאה הקולנית של הפוליטיקאים ושגרירים לשעבר נגד התבטאויותיו של שר החוץ ליברמן, בנוסח: "יצית את המזרח התיכון" - משדרים רפיסות ופחדנות ממה שיגידו הגויים - מבלי שהם מגיבים על איומים של מנהיגי ארצות ערב, המאיימים בהשמדת ישראל ובמחיקתה מהמפה.
כאשר אחמיניג'אד, נסראללה, חמאס וגרורותיהם השכם והערב, בכל הזדמנות ובכל כלי תקשורת מקומי ובינלאומי - מאיימים על ישראל אף אחד ממבקרי ליברמן, לא יצא בהכרזה המגינה על ישראל בצורה בולטת ולוחמנית אלא מנסים להתכופף ולתת לרוחות האיומים לעבור ואז להתיישר מחדש.
יש להודות שליברמן, מתנהג לפעמים כ"בריון השכונתי" או כ"בריון" של המזרח התיכון החדש כביכול - וזה מאד לא שגרתי ולא דיפלומטי - אבל הוא כזה, מחוספס, בוטה אומר מה שהוא חושב - וחושב על מה שהוא אומר ובליבו נראה לו שהוא צודק.
להערכתי - טוב שיש לנו גם פוליטיקאי מזן יותר אגרסיבי, "קוזק רוסי", שמראה שלא נבהלים בקלות, לא נכנעים בקלות ויודעים גם לאיים כשצריך. כמובן שאפשר היה לעדן את הצהרתו בנוסח: "לא כדאי לסוריה לאיים על ישראל". אנחנו ערים ומוכנים, אך מושיטים ידינו לשלום.
אבל אז - זה לא היה ליברמן - זה היה שר חוץ מעודן ונחמד.
המגעים להסדר או שלום עם סוריה
הבעיה של הרבה ישראלים, לרבות מנהיגים ופוליטיקאים שהם מסרבים או נמנעים מלשמוע, את מה שאומרים ומצהירים הפרטנרים שלנו כביכול.
נשיא סוריה אסד - בראיון לעיתון "ניו-יורקר", לפני מספר חודשים הצהיר, כי הוא דורש את כל רמת-הגולן כתנאי להסדר עם ישראל.
אסד - לא מחדש דבר, לא מוסיף דבר, לא מתגמש ולא מתחסד וכמו קודמיו - דורש את הכל בחזרה.
להזכיר לאלה ששכחו בלהט הרצון העז לשלום עם סוריה - כי רמת-הגולן נכבשה במלחמה מיידי הסורים (כלומר: הם הפסידו אותה במלחמה), לאחר שהם פתחו בה, ציפו לניצחון וכיבוש חלקים מצפון הארץ. אסור לשכוח זאת - ואסור לתת לעולם לשכוח זאת.
הרמטכ"ל רב אלוף יצחק רבין ז"ל - ורבים וטובים לפניו ואחריו - תיארו את רמת-הגולן כ"נכס אסטרטגי" חיוני לישראל. אבל מיד לאחר היבחרו כראש ממשלה - שינה והגמיש את דעתו ומוכן היה להחזיר את רוב רמת-הגולן, תמורת הסכם שלום, שלא שווה את ערך הנייר והדיו שבזבז עליו.
עכשיו תארו לעצמכם - החזרת הגולן לאסד וקבלת מתנדבי אחמיניג'אד ונסראללה על מצוקי רמת-הגולן הצופים על ישובי עוטף הכנרת.
"מו"מ ללא תנאים מוקדמים"
אין מושג יותר מגוחך ושחוק מהמושג החבוט הזה בדיפלומטיה העולמית - "מו"מ ללא תנאים מוקדמים, הוא שם קוד מקובל למו"מ עם תנאים מוקדמים ברורים ומוצקים.
כאשר מנהיגי ישראל וכיום נתניהו - מצהירים על פגישה ומו"מ ללא תנאים מוקדמים, ברור שכל אחד מגיע עם תנאים משלו - כאשר מרווח הגמישות הוא לא גדול.
האיום של ליברמן - על אסד, לא בא לפתע ממקור עלום. מדובר על תגובה של התגרות ממושכת של אסד עם איומים מרומזים ועקיפים, שאם המו"מ או הדיפלומטיה תיכשל, הם יעשו זאת בכוח הזרוע.
בנתונים אלה - תגובת ליברמן במקומה ונכונה.
לכל המבקרים - כדאי לזכור שמאז מלחמת יום כיפור, שומרת סוריה בקנאות ובצדק על שקט בגולן, והיא יודעת למה. צה"ל על מטוסיו ושריוניו נמצא 60 ק"מ מדמשק ומארמונו וחלונותיו נופצו כבר בעבר "מבום על קולי", של מטוסי חיל האוויר.
הסדר/שלום - עם הפלסטינאים - גם במקרה זה - אפשר להגיע למו"מ ללא תנאים מוקדמים. כאשר אבו-מאזן שלא שולט ולא מייצג את הפלסטינאים, לא מוכן ולא מסוגל להגיע להסדר.
חבל שכל המבקרים - והמתנגדים לנתניהו, לא מבינים או אדישים, או עוצמי עיניים, או חיים באשליות שיש סיכוי להסדר. כאשר חמאס - מתנגד לאבו-מאזן ומצפה להשמדת ישראל, אפשר רק לחלום על הסכם שלום או אפילו הסדר ארוך טווח.
אין אפשרות מעשית להקים שתי מדינות לשלושה עמים - רק לחלום על עתיד טוב יותר.
הגיע הזמן להפסיק לחלום לדמיין לצפות ולהשתמש במנטרות שחוקות נוסח: "אופק-מדיני" להניע מהלך מדיני או נוסחים דומים.
צריך לנסות, לקוות ואפילו לחלום. אסור להתייאש - אבל להישאר פקחים, ערים וריאליים. אך בעיקר לא להתייאש, ולא להישבר ולא לפחד אם לא יהיה הסדר.
אי לכך - בשל המצב הפוליטי מדיני שנוצר - המוצא הטוב ביותר והחכם ביותר לביבי נתניהו - להציג בתכנית מדינית.
על ביבי נתניהו - להציג תכנית חד צדדית - שבה מקופלים כל האינטרסים האידיאולוגיים, והביטחוניים של מדינת ישראל, המקיפים את האלמנטים החיוניים להמשך קיומה וביטחונה של מדינת ישראל - כמדינת העם היהודי.
אסור על נתניהו להיבהל, להיכנע, להתנער מהבטחותיו לציבור בוחריו, ובמיוחד אסור לו לוותר בכל מה שקשור לביטחון המדינה ושלום תושביה.
אובמה רוצה שקט - במזרח התיכון, הקהילייה הבינלאומית וארצות ערב רוצות יציבות באיזור - הציבור הישראלי רוצה ביטחון, בפער הזה תפקידו של נתניהו גדול והוא מבין מה טוב לישראל, טוב יותר מאובמה.
אי לכך - לאור הנתונים האלה באיזור, וכדי להחליש את האיום והלחץ, כפי שנראה באופק, על נתניהו להציג תכנית מדינית חד צדדית ובה עקרונות וקווים שלא ניתן לחצותם, בשל שמירה על ביטחון ישראל.
התוכנית שלי היא איפוא - ללא שלבים, ללא גבולות זמניים, והיא חד צדדית וברורה.
בתכנית הזו יש להדגיש את הדברים הבאים:
א. גבולות בני הגנה - תוך הדגשה של אי חזרה לגבולות 67.
ב. גושי ההתיישבות הגדולים - נשארים בידי ישראל ובגבולותיה תוך רצף טריטוריאלי.
ג. מדינה פלסטינית - מפורזת בתנאים שפירט נתניהו בנאום בר-אילן, על כל תנאיה.
ד. איזור בקעת הירדן - יהווה גבול ביטחון אסטרטגי של ישראל, ולא תהיה כל אופציה לצבא זר לחצות אותו.
ה. הפלסטינאים - יקבלו את כל הסממנים של מדינה עצמאית המנהלת את ענייניה, אך בפיקוח על ביטחון, נשק כבד, צבא סדיר והסכמים עם מדינות אויב.
ו. ישראל תהיה מוכנה לתיקוני גבול מתאימים, כולל החלפת שטחים בתמורה לגבולות קבע.
ז. "האגן הקדוש" - בירושלים יהיה פתוח ונגיש לכל הדתות, מנוהל ע"י ישראל + גוף בינלאומי אם תהיה דרישה לכך.
ח. ירושלים תהיה בירת ישראל הבלעדית.
ט. ניתן יהיה לדון לגבי גבולותיה מחדש ובמיוחד לגבי השכונות הערביות המרוחקות שבסביבתה.
י. ישראל שומרת לעצמה את הזכות לגמישות, וויתורים מסוימים, במסגרת הסכם שלום, אם יהיה לטובת האיזור ושני העמים.
יא. הסכם עם סוריה לא על חשבון ביטחון ישראל במיוחד לגרורה של איראן והשכנה מלבנון עם תמיכה לחזבאללה הסכמים עם תורכיה שמצטרפת לציר הרשע.
הצגת תכנית מדינית, בסעיפים שציינתי או בשינויים המתבקשים - יהיו בסיס לטיעוני נגד ממשל אובמה והצעותיו, והצעותיהם של הקהילייה האירופית הצבועה.
יתירה מכך, הצבת התכנית על סעיפיה ועקרונותיה, תהיה תשובה מוחצת, לכל המומחים שאין תכנית מדינית לביבי ולימין.
פניית אובמה – לתוספת הקפאה:
מבחינה עקרונית – אין כל טעם בקבלת הפנייה, מחמת חוסר יעילות ואפקטיביות.
מבחינה מעשית פוליטית – צריך להיענות לה, הן כמחווה לנשיא אובמה והן כדי להראות לעולם הצבוע והמתחסד, את פרצופו האמיתי של ה"אין פרטנר" ואת תרגיליהם התקשורתיים.
הרווח התדמיתי והתקשורתי לישראל – מקבלת ההצעה, גדול וכדאי.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
