מה שמפעיל ומניע אותנו בחיים הם ההרגלים. אותם הרגלים הנשענים על המחשבות שגובשו לאור הידע והניסיון המצטבר. במידה ואינך שבע רצון מההתנהלות של חייך, ייתכן והסיבה היא שההרגלים שלך משרתים את הפחד מהעוצמה שלך עצמך, ועוזרים לו לעצור אותך בדרכך אל העוצמה והשפע. אם כך, הרי מתבקש לבחון אותם שוב ולבחור, הפעם באופן מודע, לשמר את המקדמים, ולשפר את המעכבים.
ההרגלים שלנו, הן הרגלי החשיבה והן הרגלי ההתנהגות, הן המקדמים והן המעכבים, מונעים כהתניות בלתי מודעות שנוצרו ברגע מסוים בחיים, "תויקו בתוכנה" ותפסו לעצמם מקום של כבוד במערכת האוטומטית שלנו, ממנה אנחנו מגיבים ובאמצעותה אנחנו מקיימים את התקשורת שלנו עם העולם. לעיתים קרובות, תפיסות מסוימות, למרות שהן מפעילות אותנו, איננו מודעים להן, כך שאנחנו מניחים להן לנהל אותנו ואת הבחירות שלנו באינטראקציה עם אחרים. תפיסות אלו, בלשון המעטה, לא תמיד מקדמות אותנו ליעדינו, לעיתים ההתנהגות המונעת מהן מפריעה את דרכנו בהשגת יעדים, ולעיתים הן עוצרות אותנו מלצאת לדרך.
לכן מומלץ לאתר הן את הרגלי החשיבה והן את הרגלי ההתנהגות, ואת הקשר ביניהם. ייתכן שתמצא כי ישנם דברים החוזרים על עצמם בוריאציות כאלו ואחרות. אלה הם דפוסים, תבניות החוזרות על עצמן, כשהתכנים הנוצקים בהם משתנים. עניין זה מקל עלינו לזהות אותם, ובמידה שנאפשר להם להיחשף בפנינו, נוכל להכיר אותם, להכיר בהם, לבחור ולנהל אותם בהתאם לבחירתנו. בכך, נוכל לזהות חסמי הצלחה ולהתמודד עמם.
בכולנו קיימת הנטייה לאמץ ללא עוררין הנחות יסוד, אקסיומות בלתי בדוקות מבלי לנסות לבדוק את מקורן או לבחון אותן בשנית. ההנחות הללו הן פרדיגמות (כן, נכון, גם זו פרדיגמה שרצוי וראוי לבחון אותה שוב...). החשיבה שלנו מושתתת על פרדיגמות ומעוצבת על ידן. המילה פרדיגמה ביוונית משמעותה 'מודל' או 'תבנית'. כלומר, הפרדיגמות, הן מודלים או תבניות חשיבה, הנחות שאימצנו לעצמנו בשלב מסוים בחיים. הן הפכו לחלק אינטגראלי מאיתנו, ממה שאנחנו מחשיבים כ"האופי" שלנו. לעיתים קרובות, הן מסתברות כלא רלוונטיות. מה שהיה מנגנון להגן על עצמנו הפך למלכודת הכולאת אותנו בתוכה. אלו הן פרדיגמות מעכבות, המשרתות את הפחד מהמימוש וההגשמה העצמית. לצדן מתקיימות פרדיגמות מקדמות, אותן הנחות שהסתברו כמונעות מהדחף למימוש עצמי, המובילות אותנו לעוצמה ואל השפע בהתנהלות המייצרת הלימה בין מרכיבי המערכת. אם נזהה את הפרדיגמות כמחשבות המחוללות מציאות, הן באופן בו הן מניעות אותנו לפעולה והן במסרים המילוליים שאנחנו מבטאים, הרי שנכיר בכוחן להניע ולעצב את המציאות שלנו.
ההבדל בין היות האדם ריאקטיבי (מגיב) או פרואקטיבי (יוזם) הוא בהרגלי החשיבה שלו, הפרדיגמות בהן הוא מחזיק. אם כן, מהם הרגלי חשיבה וכיצד הם משפיעים על חיי היום יום שלנו?
מדובר במצבור של מנגנוני חשיבה המשמשים כהנחות סמויות, שפיתחנו או למדנו. מנגנונים אלה מושתתים על אמונות או מסקנות, לא בהכרח מודעות או בדוקות, המפעילים את האופן בו אנו מפרשים את המציאות (במרחב של החשיבה) ומגיבים אליה (במרחב של ההתנהגות). כדי שנוכל להחליף מנגנון ישן, ראשית עלינו לזהות אותו ואת המחירים והתועלות (גם המשניים) הכרוכים בו, לשאוף לשנות אותו, לגבש מנגנון תחליפי ולהתאמן עליו. עניין זה אינו פשוט כלל ועיקר מכיוון שהאופן בו מופיע המנגנון הוא חמקמק ויצירתי בפני עצמו. כמו כן, השינוי יגרור עמו סדרה של שינויים שנצטרך להתמודד עמם. עם זאת, שינוי כזה מביא אותנו למרחב חדש של עוצמה ומנעד חדש של אפשרויות. שינוי בתשתית של הגישה והחשיבה משנה את ההתנהגות שלנו, הגורר שינוי ביחס אלינו. החשש הטבעי שלנו משינויים משתמש בקיבעון מחשבתי המתפקד על תקן 'מדכא יצירתיות', ובא לביטוי בביטויים המצטרפים ל"אני רוצה", במילת הקישור 'אבל'..., כמו:
אבל אני לא יודע איך...
אבל אני לא יכול...
אבל אילו היה לי....
אבל ככה לא עושים...
אלו הן נבואות המגשימות את עצמן
לכן, כדי להתחקות אחר הפרדיגמות שלנו עלינו, קודם כל לעמוד על טיבן ועל טבען.
משמעה של הפרדיגמה הוא הדרך שבה אנו "רואים" את העולם במובן של תפיסה, הבנה ופירוש המציאות באמצעותה אנו מרכיבים מודלים מנטאליים באמצעותם אנו מפרשים את מה שאנו חווים. לעיתים רחוקות בלבד אנו מטילים ספק במידת הדיוק שלהם. בדרך כלל איננו מודעים כלל לקיומן. אנו פשוט מניחים שהדרך שבה אנו רואים את הדברים משקפת אותם כמות שהם או כפי שהם צריכים להיות.
כדי לפתח את היכולת להבחין בין הפרדיגמה לבין המציאות מוצגת ה-פרדיגמה המניחה כי:
פרדיגמה = משוואה
משוואה מטבעה מוגדרת כך שערך אחד מגדיר ערך אחר. כך נבנית סדרה של ערכים המגדירים אחד את השני ונוצרת מפה המנווטת אותנו בדרכנו, בהתנהלות שלנו בעולם. ההגדרה מהווה גדר, גבול, מסגרת המוצבת סביב תחום, frame. לכן, הכלי בו נעשה שימוש בהתבוננות על הפרדיגמות הוא מיסגור מחדש, Reframing, שמשמעו יציקת משמעות חדשה למסגרת ההגדרה, או הגדרה מחודשת.
כך, אם לדוגמא יצרנו מפה הנראית באופן הבא: עסקים=שוק. שוק=תחרות. תחרות=מלחמה. מלחמה=מוות, סביר להניח שלעולם לא נפתח עסק עצמאי. לעומת זאת, אם נזהה כי המשוואה מעכבת אותנו מהשגת מטרותינו, נמסגר מחדש את הערכים ונוכל לבחור במפה המראה כי שוק=החלפת ערך. החלפת ערך=הזדמנות. הזדמנות=צמיחה. צמיחה=עוצמה. עוצמה=מימוש עצמי. בחירה זו עשויה לתמוך בהחלטתנו לפתוח עסק ולעמוד לצידנו ברגעים מאתגרים.
בטווח הארוך אפשר להפיק תועלת מועטה בלבד מהניסיון לשנות עמדות והתנהגויות חיצוניות, בלא לבחון את הפרדיגמה הבסיסית, שמהן נובעות העמדות וההתנהגויות הללו. ככל שנהיה מודעים לפרדיגמות, ונלמד את ההשפעה של ניסיון חיינו עליהן, נוכל לקבל אחריות על אותן פרדיגמות, לבדוק אותן, להעמידן במבחן המציאות, להאזין לאחרים ולהיות פתוחים לפרשנות שלהם, וכך לקבל תמונה רחבה יותר וראייה אובייקטיבית יותר. כדי לשנות את המצב, עלינו לשנות קודם כל את עצמנו. וכדי להביא לשינוי ממשי בעצמנו, עלינו לשנות תחילה את תפיסותינו.
בשלבים מסוימים בחיינו התרחשו אירועים שהתובנות שגזרנו מהם התקבעו בזיכרוננו והפכו לאמיתות. לעיתים אנחנו לא זוכרים את האירוע, או לחילופין, האירוע הפך למעין מיתולוגיה משפחתית. התובנות הללו הן פרדיגמות מכוננות שהפכו לתשתית חשיבה ותפיסה המסמנות את האמת, ולכן הן לא נבחנו ולא נבדקו. למעשה, הן מגדירות אותנו בעיני עצמנו, עד כדי כך שקשה לנו לערוך אבחנה בינן לבינינו, ולראות את עצמנו לא באמצעות הפילטרים שהן מציבות. עם השנים התבססו אצלנו פרדיגמות נוספות שעיצבנו כדי להצדיק את אמיתותן של אלה.
בנוסף, מהחינוך שקבלנו, הסביבה התרבותית בה גדלנו, השפה, הפתגמים, האתוס, והאירועים שחווינו, שאבנו "אמיתות" שבעיקר נועדו להסיט אותנו מהאותנטיות במטרה לשמר את הקוד החברתי. התרבות שלנו מקבעת אותן בפתגמים ובפניני לשון שאנחנו חיים לאורם, כך שהיצירתיות שלנו יוצרת אותם באופנים שונים ומגוונים, לעיתים מתעתעים עד שהם לגמרי נסתרים מעינינו.
כמובן, אין בכך כל רע מבחינות רבות, אך במסע לאיתור הפרדיגמות מתקיימת הזדמנות לבחירה מחודשת בשימורן או החלפתן. זהו כלי רב עוצמה להשגת העוצמה.
הפרדיגמות שלנו על עסקים, על אנשים, על תחרות, על כסף, על עוצמה, על סמכות ועל עניינים נוספים הנוגעים באופן ישיר ועקיף מפעילות אותנו, שוב, באופן בלתי מודע ומתוות את הדרך בה ניצור את העסק שלנו ובה נעשה עסקים. היכולת לזהות פרדיגמות הנה אמנות בפני עצמה ומהווה אתגר עסקי לכל דבר ועניין.
ההרגלים שלנו, הן הרגלי החשיבה והן הרגלי ההתנהגות, הן המקדמים והן המעכבים, מונעים כהתניות בלתי מודעות שנוצרו ברגע מסוים בחיים, "תויקו בתוכנה" ותפסו לעצמם מקום של כבוד במערכת האוטומטית שלנו, ממנה אנחנו מגיבים ובאמצעותה אנחנו מקיימים את התקשורת שלנו עם העולם. לעיתים קרובות, תפיסות מסוימות, למרות שהן מפעילות אותנו, איננו מודעים להן, כך שאנחנו מניחים להן לנהל אותנו ואת הבחירות שלנו באינטראקציה עם אחרים. תפיסות אלו, בלשון המעטה, לא תמיד מקדמות אותנו ליעדינו, לעיתים ההתנהגות המונעת מהן מפריעה את דרכנו בהשגת יעדים, ולעיתים הן עוצרות אותנו מלצאת לדרך.
לכן מומלץ לאתר הן את הרגלי החשיבה והן את הרגלי ההתנהגות, ואת הקשר ביניהם. ייתכן שתמצא כי ישנם דברים החוזרים על עצמם בוריאציות כאלו ואחרות. אלה הם דפוסים, תבניות החוזרות על עצמן, כשהתכנים הנוצקים בהם משתנים. עניין זה מקל עלינו לזהות אותם, ובמידה שנאפשר להם להיחשף בפנינו, נוכל להכיר אותם, להכיר בהם, לבחור ולנהל אותם בהתאם לבחירתנו. בכך, נוכל לזהות חסמי הצלחה ולהתמודד עמם.
בכולנו קיימת הנטייה לאמץ ללא עוררין הנחות יסוד, אקסיומות בלתי בדוקות מבלי לנסות לבדוק את מקורן או לבחון אותן בשנית. ההנחות הללו הן פרדיגמות (כן, נכון, גם זו פרדיגמה שרצוי וראוי לבחון אותה שוב...). החשיבה שלנו מושתתת על פרדיגמות ומעוצבת על ידן. המילה פרדיגמה ביוונית משמעותה 'מודל' או 'תבנית'. כלומר, הפרדיגמות, הן מודלים או תבניות חשיבה, הנחות שאימצנו לעצמנו בשלב מסוים בחיים. הן הפכו לחלק אינטגראלי מאיתנו, ממה שאנחנו מחשיבים כ"האופי" שלנו. לעיתים קרובות, הן מסתברות כלא רלוונטיות. מה שהיה מנגנון להגן על עצמנו הפך למלכודת הכולאת אותנו בתוכה. אלו הן פרדיגמות מעכבות, המשרתות את הפחד מהמימוש וההגשמה העצמית. לצדן מתקיימות פרדיגמות מקדמות, אותן הנחות שהסתברו כמונעות מהדחף למימוש עצמי, המובילות אותנו לעוצמה ואל השפע בהתנהלות המייצרת הלימה בין מרכיבי המערכת. אם נזהה את הפרדיגמות כמחשבות המחוללות מציאות, הן באופן בו הן מניעות אותנו לפעולה והן במסרים המילוליים שאנחנו מבטאים, הרי שנכיר בכוחן להניע ולעצב את המציאות שלנו.
ההבדל בין היות האדם ריאקטיבי (מגיב) או פרואקטיבי (יוזם) הוא בהרגלי החשיבה שלו, הפרדיגמות בהן הוא מחזיק. אם כן, מהם הרגלי חשיבה וכיצד הם משפיעים על חיי היום יום שלנו?
מדובר במצבור של מנגנוני חשיבה המשמשים כהנחות סמויות, שפיתחנו או למדנו. מנגנונים אלה מושתתים על אמונות או מסקנות, לא בהכרח מודעות או בדוקות, המפעילים את האופן בו אנו מפרשים את המציאות (במרחב של החשיבה) ומגיבים אליה (במרחב של ההתנהגות). כדי שנוכל להחליף מנגנון ישן, ראשית עלינו לזהות אותו ואת המחירים והתועלות (גם המשניים) הכרוכים בו, לשאוף לשנות אותו, לגבש מנגנון תחליפי ולהתאמן עליו. עניין זה אינו פשוט כלל ועיקר מכיוון שהאופן בו מופיע המנגנון הוא חמקמק ויצירתי בפני עצמו. כמו כן, השינוי יגרור עמו סדרה של שינויים שנצטרך להתמודד עמם. עם זאת, שינוי כזה מביא אותנו למרחב חדש של עוצמה ומנעד חדש של אפשרויות. שינוי בתשתית של הגישה והחשיבה משנה את ההתנהגות שלנו, הגורר שינוי ביחס אלינו. החשש הטבעי שלנו משינויים משתמש בקיבעון מחשבתי המתפקד על תקן 'מדכא יצירתיות', ובא לביטוי בביטויים המצטרפים ל"אני רוצה", במילת הקישור 'אבל'..., כמו:
אבל אני לא יודע איך...
אבל אני לא יכול...
אבל אילו היה לי....
אבל ככה לא עושים...
אלו הן נבואות המגשימות את עצמן
לכן, כדי להתחקות אחר הפרדיגמות שלנו עלינו, קודם כל לעמוד על טיבן ועל טבען.
משמעה של הפרדיגמה הוא הדרך שבה אנו "רואים" את העולם במובן של תפיסה, הבנה ופירוש המציאות באמצעותה אנו מרכיבים מודלים מנטאליים באמצעותם אנו מפרשים את מה שאנו חווים. לעיתים רחוקות בלבד אנו מטילים ספק במידת הדיוק שלהם. בדרך כלל איננו מודעים כלל לקיומן. אנו פשוט מניחים שהדרך שבה אנו רואים את הדברים משקפת אותם כמות שהם או כפי שהם צריכים להיות.
כדי לפתח את היכולת להבחין בין הפרדיגמה לבין המציאות מוצגת ה-פרדיגמה המניחה כי:
פרדיגמה = משוואה
משוואה מטבעה מוגדרת כך שערך אחד מגדיר ערך אחר. כך נבנית סדרה של ערכים המגדירים אחד את השני ונוצרת מפה המנווטת אותנו בדרכנו, בהתנהלות שלנו בעולם. ההגדרה מהווה גדר, גבול, מסגרת המוצבת סביב תחום, frame. לכן, הכלי בו נעשה שימוש בהתבוננות על הפרדיגמות הוא מיסגור מחדש, Reframing, שמשמעו יציקת משמעות חדשה למסגרת ההגדרה, או הגדרה מחודשת.
כך, אם לדוגמא יצרנו מפה הנראית באופן הבא: עסקים=שוק. שוק=תחרות. תחרות=מלחמה. מלחמה=מוות, סביר להניח שלעולם לא נפתח עסק עצמאי. לעומת זאת, אם נזהה כי המשוואה מעכבת אותנו מהשגת מטרותינו, נמסגר מחדש את הערכים ונוכל לבחור במפה המראה כי שוק=החלפת ערך. החלפת ערך=הזדמנות. הזדמנות=צמיחה. צמיחה=עוצמה. עוצמה=מימוש עצמי. בחירה זו עשויה לתמוך בהחלטתנו לפתוח עסק ולעמוד לצידנו ברגעים מאתגרים.
בטווח הארוך אפשר להפיק תועלת מועטה בלבד מהניסיון לשנות עמדות והתנהגויות חיצוניות, בלא לבחון את הפרדיגמה הבסיסית, שמהן נובעות העמדות וההתנהגויות הללו. ככל שנהיה מודעים לפרדיגמות, ונלמד את ההשפעה של ניסיון חיינו עליהן, נוכל לקבל אחריות על אותן פרדיגמות, לבדוק אותן, להעמידן במבחן המציאות, להאזין לאחרים ולהיות פתוחים לפרשנות שלהם, וכך לקבל תמונה רחבה יותר וראייה אובייקטיבית יותר. כדי לשנות את המצב, עלינו לשנות קודם כל את עצמנו. וכדי להביא לשינוי ממשי בעצמנו, עלינו לשנות תחילה את תפיסותינו.
בשלבים מסוימים בחיינו התרחשו אירועים שהתובנות שגזרנו מהם התקבעו בזיכרוננו והפכו לאמיתות. לעיתים אנחנו לא זוכרים את האירוע, או לחילופין, האירוע הפך למעין מיתולוגיה משפחתית. התובנות הללו הן פרדיגמות מכוננות שהפכו לתשתית חשיבה ותפיסה המסמנות את האמת, ולכן הן לא נבחנו ולא נבדקו. למעשה, הן מגדירות אותנו בעיני עצמנו, עד כדי כך שקשה לנו לערוך אבחנה בינן לבינינו, ולראות את עצמנו לא באמצעות הפילטרים שהן מציבות. עם השנים התבססו אצלנו פרדיגמות נוספות שעיצבנו כדי להצדיק את אמיתותן של אלה.
בנוסף, מהחינוך שקבלנו, הסביבה התרבותית בה גדלנו, השפה, הפתגמים, האתוס, והאירועים שחווינו, שאבנו "אמיתות" שבעיקר נועדו להסיט אותנו מהאותנטיות במטרה לשמר את הקוד החברתי. התרבות שלנו מקבעת אותן בפתגמים ובפניני לשון שאנחנו חיים לאורם, כך שהיצירתיות שלנו יוצרת אותם באופנים שונים ומגוונים, לעיתים מתעתעים עד שהם לגמרי נסתרים מעינינו.
כמובן, אין בכך כל רע מבחינות רבות, אך במסע לאיתור הפרדיגמות מתקיימת הזדמנות לבחירה מחודשת בשימורן או החלפתן. זהו כלי רב עוצמה להשגת העוצמה.
הפרדיגמות שלנו על עסקים, על אנשים, על תחרות, על כסף, על עוצמה, על סמכות ועל עניינים נוספים הנוגעים באופן ישיר ועקיף מפעילות אותנו, שוב, באופן בלתי מודע ומתוות את הדרך בה ניצור את העסק שלנו ובה נעשה עסקים. היכולת לזהות פרדיגמות הנה אמנות בפני עצמה ומהווה אתגר עסקי לכל דבר ועניין.
מוזה - בית לעסקים מספק תמיכה אישית וקבוצתית, ליווי יזמים, עסקים ומחפשי דרך המבקשים לממש את עצמם במסגרת הקריירה המקצועית, ולהתפרנס ממה שהם אוהבים לעשות, להשיג שפע כלכלי ורוחני מעיסוק בתכנים ופעולות משמעותיים לגביהם, ובדרכם הייחודית.
