בס"ד ר"ח מרחשון תש"ע
"הגיוני הפרשה"
הגיגים ורעיונות בהגות בפרשת השבוע
פרשת נח
האדם נמדד לפי הציפיות ממנו!
נח איש תמים היה בדורותיו. וברש"י: "יש דורשים אותו לשבח ויש דורשים אותו לגנאי וכו', לגנאי שאם היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום" [עכ"ל רש"י]
הכל תמהים: מה איכפת לן באיזה מעלה רוחנית היה עומד בדורו של אברהם? אטו בדורו של אברהם הוא נמצא? מה פתאום שהמדד יהיה כזה שהוא לכאורה נטול פרופרציה?! וגם אם כן, בדורו של אברהם יהיה חשוב "לכלום"? כלום לא הגיע לדרגות נשגבות בדור עיקש ופתלתול זה? ועוד "לגנאי"? אין זה אלא, הטעים זאת הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א [שמעתי זאת מפיו מספר פעמים] שאכן נעוצה פה "תביעה" על נח על כך שלא העפיל לרום הדרגה אליה יכול גם יכול היה להעפיל בימי אברהם?! ברור שאין מקום לתביעה כאשר אין מצב לעמוד בהר ההררים ופסגת הפסגות הזו. אין על כך חולק . ועדיין, תזדקר לה התמיהה ביתר חדות; אז נכון. נח היה יכול להשית עיניו למעלה עוד במעלות הרוחניות כמו אילו היה בדורו של אברהם. אך מכאן ועד להכתירו בתואר רשעות ו "גנאי"?? הרי ברור ששלל מעלות כבר השיג ובדרגה רוחנית רמה עמד, ואיך נוכל להתבטא כך רק בשל חוסר התעלות רבתי - דקדוק המאפיין דרגתם של קדושים וטהורים? ולשם כך עלינו להקדים יסוד אחר אותו שמענו במספר הזדמנויות גם מהגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א וכך דרש ואמר: בגמרא בברכות כח: מתואר המעמד המרגש שטרם עלה לגנזי מרומים מצאוהו תלמידיו שרוי, בוכה. "מפני מה אתה בוכה - הלא נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, על מה אתה בוכה?! השיב להם: שתי דרכים לפני אחת של גיהנום אחת של גן עדן ואיני יודע באיזה מהם מוליכין אותי, ואיך לא אבכה? והדברים קשים: ע"מ באמת היה לו לרבי יוחנן בן זכאי לבכות, הלא הוא היה מאיר כלל את כלל ישראל בתורתו עליו היה כלל ישראל וממנו אף ינקו כח רוחני איתן, שיוךיוהו לגיהנום? היש מקום לאופציה שכזו לאדם במימדים תורניים עצומים כאלו? אתפלאה! נראה שמשמעותם של דברים כך היא: האדם יורד לעולם בשביל לתקן משהו רוחני - כל אחד ותחומו שלו. ישוב האדם לאחר ימי שבתו עלי חלד עם מטען גדוש של מצוות ומעשים טובים ולימוד תורה, אך את תיקונו לא ביצע טורפין לו הכל בפניו! וכל כך למה? השגותיו הלא גבהו למעלה ראש! שכן אדם נשלח לשם יעוד ספציפי, כל שמעל - לא עשה שליחותו, מעד! כל שלא השלים בתכלית השלמות חובתו בהגיון התורה ובעמלה ולו אף השקיע בה כל עוזו וחילו, אך עדיין יכול היה להשיג יותר.. הרי זה כמי שלא עשה כלום, ושק מלא רוח השיב לקונו! שכן את יעודו שלו פיספס ולא עשה - את תיקונו עדיין לא השלים! משל למה הדבר דומה: מלך ששלח לעבדו להביא לו קב חטין מן השוק. סר העבד אל השוק בחן את טיב הסחורות וראה כי אינם כי טוב החליט שבהיות ומכיר כי לבו של המלך נמשך ליין יקנה לו ממנו כל טוב ממיטב היינות שריח זקנים נודף ממנו, וכך עשה. מששב אל המלך עם המשלוח עתיר יוקרה זה חשב שיקבל מילות הוקרה ושבח כיאות, אך הנה לא. המלך קם בזעפו והחל לצעוק לעבדו על כי מעל בו ולא הביא לו מה שחפץ ומידית סילקו מבית המלוכה. יפה עשה העבד, אך לא עשה כלום! כי מה שפקדו המלך היה עליו למלא וכל שלא מילא זאת ולו אם יביא מן המיטב, פושע הוא! כן גם אצל מלכו של עולם; אדם שמגיע לקונו עם 97 אחוז = 0 אחוז. המקסימום הוא אפוא המינימום.. והדברים ברורים ובהירים. מזה בדיוק חשש אבי הדורות רבי יוחנן. נכון. הוא העפיל לפסגות רוחניות כבירות שערכן לא יסולא ביד בן אנוש, אך חשש שמא יכולתי מעט עוד יותר.. שמא יכולתי הייתי להתעטר בתואר נוסף.. ואם זה כך, הרי שכל זה [שלל הכתרים שכבר התעטרתי בהם עד הנה] איננו שווה לי! ומעתה אולי נוכל גם להטעים בכך את אלו הדורשים את נוח "לגנאי" בשל העובדה כי אילו היה חי בדורו של אברהם יכול היה להגיע ליותר, יכול גם היה בדורו שלו להגיע לאותה הדרגה. שכן עצם הפגם של ה "אילו" כבר יכול להשליך משמים ארץ ולפגום בכל הגדלות כולה אליה חתר והגיע נוח ולפסול אותו מן היסוד. "תמים" היה - ללא פגם אולם אך "בדורותיו". צריך היה שיהיה, דורשים אלו שיהיה "תמים" לפי רום גובריה. "בצלם אלוקים ברא את האדם" "שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוה-י-ם ברא את האדם" [בראשית ט,ו] צווי זה מופיע בתורה מופיע מיד אחר חטא דור המבול ותיבת נח, מה שמביא אותנו לשאלה; איך כנס צווי בודד זה לפרשתנו? במה הוא שייך לחטאם של דור המבול שנסמך לו? נראה שההקשר הוא פשוט. שורש חטאם של אנשי דור המבול נעוץ היה באבוד ונטישת צורת ה- "אדם" או כפי הביטוי המופיע במקרא: "צלם אלוקים", שזוהי צורתו הבסיסית של האדם, מתוך זה נהגו הם במעשים בהמיים ובלתי אנושיים בעליל - חמסו גזלו שפכו דמים ועבדו עבודה זרה, הם עשו כל אשר על ליבם וביצעו מאויהם ויצריהם עד תום. אחר שכבר מומש גזר דינם בכלוים ובאבדנם מן העולם והיה צריך לכונן עולם חדש - נקי זך ואנושי יותר, באה רוח ממרום וכוננה את העולם על תילו של ה "בצלם אלוקים ברא את האדם" שנגזר מן הצו האלוקי על שפיכות הדמים, כדי להשיב את צלם דמות כזו לעולם. ומכאן ההקשר הבהיר והחד בין הדבקים. "צלם אלוקים" הוא מונח בסיסי שכל בר אנוש היושב עלי חלד שהינו יציר כפיו של הבורא ניחון בו, ואיבודו בחדלון המעשים הוא איבוד המהות והפיכתה לגסה בהמית ובלתי אנושית בעליל. זהו הא' ב' של כל אדם באשר הוא אדם על פני האדמה, כדי שנוכל לכונן חיי שלוה ורעות בין איש לרעהו ואשה לרעותה.
שביב אחר מיטתו של הגאון רבי יהודה מועלם זצ"ל מחכמי בבל וירושלים.
פגשני אדם אחד השבוע ושח לי: בשיעורו ההלכתי השבועי הקבוע שנשא השנה הרב זצ"ל בימי עשי"ת בחר הרב לעסוק בהלכות חג "שמחת תורה" - דבר שעורר תמיהה בקרב תלמידיו שידעו כי לכל זמן ועת ועדיין לא הגיע הזמן, אולם בשבת האחרונה בעת רעוא דרעוין כבר הבינו הייטב למה נהג הרב כן..
נ.ב. בשבוע הבא יוכנס גם מדור שבו יובאו עובדות מגדולי ישראל נוחם עדן זי"ע שחל יום פטירתם באותו השבוע. וכן ידיעות תורניות שונות ומגוונות.
לפרטים הנצחות וקבלת הגליון במייל:
abyisrael@gmail.com
פלא': 052715102
