כשמשפחת ישראלי יוצאת לטיול משפחתי הם נוהגים לקחת אתם אוכל. לא חשוב מה אורך הטיול לאן, או מה המזג האוויר. תמיד הם אורזים מנגל פחמים ומבער, כמה חתיכות חזה וכנפיים וכשנחה הרוח גם בשר קצוץ ? שיהיה. מה יש בו במנגל גז או הגריל שהוא חביב כל כך על הקהל הישראלי המצוי?
ראשית ? הבשר הנעשה על הגריל טעים במיוחד אבל אין להכחיש מצד שני שהעבודה עד שאותו בשר ראוי למאכל אדם היא רבה ונתון זה מביא אותנו לשאול: האם המאמץ שווה? כנראה שכן ויעידו דורות של ישראלים מנפנפים. אם מסתכלים קצת יותר לעמוק מגלים שמעבר להיות המנגל והגריל צורת בישול המפיקה אוכל טעים הריהו עיסוק חברתי מאין כמוהו; "תביא ? עוד קרטון, ניסים!" "אצל מי הפחמים?" "מי מחליף אותי בנפנוף הלכן לי הידיים?" "כמה לאגר אתה שופך, השתגעת?" " מי הזמין כנפיים?" קריאות אלו ואחרות נשמעות תוך כדי הכנת האוכל לגריל. בדיחות קבועות רצות על חשבון התורן המנפנף ובמשפחות מסוימות יש כרוניקה קבועה של מי המנפנף מעל ה-מתקני גריל, מי המחלק ומי הממורמר הקבוע שתמיד אבל תמיד נאלץ לקבל את הבשר הקצוץ למרות שבנה על שישליק. הנשים מצידן מכינות על שולחן עץ בפארק את הבשר ותוך כדי טיבול מרכלות על כל העולם ואמא שלו....עיסוק שמהנה אותן לא פחות מלטבול את ידיהן בשמן ובעוף. וכמובן כשיוצאים לטיול המוני שכזה כשכל עם ישראל נמצא מסביב תמיד יש את הגאווה בגרילים ובגריל גז שלנו. התחרות של מי גדול יותר היא ישנה והיסטורית ואף פעם לא נגמרת. גם שאתם מארחים בבית למנגל גז -גריל ביתי מסתבר לא פג טעמו של הגרילים. ולא מנגל חשמלי חלילה ? זה מיועד לבני תרבות לפלפים שלא למדו את מלאכת הנפנוף שהרי במה יבטא הגבר את גבריותו אם לא בנפנופי ידיים מעלי עשן?!האורחים הזורמים אל הבית נהנים לראות את מאמציכם הרבים המושקעים הגריל בר והכל למענם כמובן ותוך כדי שאתם הולכים מכאן לשם ומנפנפים ויורקים עשן אתם נהנים לנהל שיחה תרבותית על הא ועל דא ובא נאמר שגם אם אין כל כך על מה לדבר הרי שתרבות המנגל משספקת הרבה נושאים לשיחה ככה שאין לחץ.
בסיכומו של עניין ? כמו ההכנות לפני חג הפסח שחולף עובר ביעף. כמו חתונת המאה שחודשים קודם ממלאה את חיינו בעשיה ובלילה אחד הכל נגמר כך גם המנגל, והגרילרים לסוגם השונים נמנים עם הדברים הללו שעשיתם היא עצם העניין הרבה יותר מאכילתו.
