שכל מדרגות, או מה לקחתי איתי מפרק א' 

בזוגיות קיימת לעיתים הנטייה לאובדן ה"אני" ויצירת ישות חדשה - "אנחנו". החשיבה, ההרגשה, ההתכוונות לפעולה הינה זוגית כאשר הרצון והמקום האישי, נדחק למקום שני ולאחר הופעת הילדים למקום אחרון. הוויתור על ה"עצמי" (גוף, נפש) הוא לכאורה הקל והפשוט ביותר, ואנחנו עושים אותו ללא מחשבה מעמיקה.

הציפייה החברתית - לשים את המשפחה במרכז - מעל ומעבר למקומו של היחיד, או לקדם את האינטרסים והצרכים של ילדינו לפני הצרכים שלנו, מביאה לאיבוד המקום העצמאי של האדם בתוך הקשר הזוגי, ואובדן הזוגיות במכלול המשפחתי. אחת השאלות החשובות שמופיעה בכרטיס ב-JDate היא "מה למדתי מקשרים קודמים?". בהיותי גרוש, שילמתי שכר לימוד מלא עבור התובנות.

פירמידת הצרכים של מאסלו:

מימוש עצמי
הערכה חברתית וכבוד
השתייכות חברתית זהות ואהבה
צרכי ביטחון וכלכלה
צרכים פיזיולוגיים בסיסיים

אברהם מאסלו פיתח את נושא שאיפת ההגשמה העצמית לתיאורית צרכים בעלת חמישה שלבים, הקרויה "הפירמידה של מאסלו", או "מדרג מאסלו". לפי פירמידה זאת, כדי לממש צרכים רוחניים נעלים יותר, חייבים להתמלא קודם הצרכים הפיזיולוגיים והפיזיים, המצויים בבסיס הפירמידה:ברמה ראשונה, בבסיס הפירמידה, מצויים צרכים כמו אוויר לנשימה, שינה, אוכל, שתייה וכדומה. ברמה השנייה מצויים צרכי הביטחון - מקום לישון
בו, ביטחון תעסוקתי, ביטחון בריאותי וכדומה. בשלב השלישי מצוי הצורך החברתי בהשתייכות - להיות חלק מקבוצה, לאהוב ולהיות נאהב. שלב זה קשור לגיבוש הזהות העצמית. השלב הרביעי מורכב מהצורך בהערכה חברתית. זהו צורך להרגיש מכובד ולהגיע למעמד, להערכה ולהכרה חברית. השלב החמישי והאחרון הוא קצה הפירמידה, הצורך במימוש עצמי. יכולתו של אדם לבטא את כישוריו הייחודיים ולממש את הפוטנציאל האישי.
לא לוותר לעצמי ועל עצמי.

כשאני מוותר לעצמי ועל עצמי בקשר, אני לעולם לא יכול להגיע לרמה החמישית של מימוש עצמי. לעומת זאת, בחינה יומיומית של מקומי בקשר הזוגי, בדיקה מתמשכת אם אני מקבל וגם נותן את מה שאני צריך בקשר, אם אני נמצא בקשר בזכות אבל גם בחסד, אם יש לי את המקום שלי, את הפנאי לעצמי, את המרחב שלי - כל אלה מאפשרים קשר זוגי טוב ואמיתי.

סוגי שכל

לאנשים יש "סוגי שכל" שונים. הידיעה מהו סוג השכל שלי, כמו גם מהו סוג השכל של בן הזוג שלי, ואימוץ דרך פעולה שמתאימה לי בתוך הקשר, יסייעו לי במזעור התסכולים, תחושות הניצול והאי נוחות בקשר:

שכל "אונליין": זהו השכל שיש לפוליטיקאי, או למראיין בטלוויזיה או ברדיו. עיבוד הנתונים נעשה מהר מאוד, רוב ההבנות מיידיות, ראיית המצב בהירה ומהירה. בעל שכל זה נופל תמיד על הרגליים, יודע מה הוא רוצה ומצליח לשנות אסטרטגיות תוך כדי שיחה, ויכוח או מריבה. הוא לא נותן לעובדות לבלבל אותו והוא בעל יכולת תמרון/מניפולציה חזקה.

"שכל צ'ולנט": אלה האנשים שלהם לוקח כשבועיים לחשוב על הדברים. הם מנתחים כל דבר, בוחנים את כל הזוויות האפשריות, מנסים לראות שלושה מהלכים קדימה, וכמובן להיכנס לנעלי בן הזוג. בעלי שכל צ'ולנט מבשלים את ההחלטה על אש קטנה, ורק אחרי שהכל התבשל - הם מוכנים לתגובה.

שכל "מדרגות": זהו סוג השכל האחרון, שמאפיין את ג'ורג' קונסטנזה מ"סיינפלד" ולצערי, גם אותי. לחברים בקבוצה זו יש "איחור" ביצירת התובנה הנכונה להם. ניתן לראות את המצב כשיחה, ויכוח או מריבה עם בן הזוג, בהם אנחנו נמצאים בנחיתות מתמדת בשל הצורך שלנו בקצת יותר זמן לעבד את הנתונים, להבין אותם ולהחליט. באופן ציורי, מה שקורה הוא, שלאחר שסיימנו את השיחה יצאנו מהבית, ובדרך למטה , "במדרגות", אנחנו פתאום יודעים מה היינו צריכים להגיד, מה נכון לנו, מה צריך להיות, ובעיקר איך בגלל הרצון לרצות את בן הזוג, או שבגלל החשש להראות לבן הזוג שיש לנו צורך ביותר זמן למחשבה כדי להשיב או לקבל החלטה, שלפנו תגובה מהמותן, ועכשיו היינו רוצים להגיב אחרת.
למי שיש שכל "מדרגות" בקשר, טוב יעשה אם יבהיר, עדיף בהומור, קודם כל לעצמו ולאחר מכן לזולת, שלוקח לו קצת זמן. הרי אף אחד לא באמת עומד לנו עם סטופר ומצפה שנחליט בשנייה זו. ואם יש כזה, כדאי לו להתאמן בדחיית סיפוקים.

מה עושים אחרי שנגמרים ה"פרויקטים" הזוגיים:

במהלך השנים הראשונות של הקשר עסוקים רוב הזוגות במאבקי הישרדות, או במה שאני מכנה "פרויקטים": קניית דירה, סיום הלימודים, מציאת עבודה יותר טובה, הבאת ילד לעולם. כשיש הפוגה בין הפרויקטים, למשל בין ילד לילד, בין תפקיד לתפקיד, הרוח שוככת והאבק שוקע, מותיר אחריו מעין צלילות שבה, במעין מטה קסם, אין ברירה, ועל בני הזוג להסתכל זה על זה ולמצוא נושאי שיחה ועניין משותפים. פתאום כבר אין סיבה לעייפות, אין דרכי מילוט, הזוגיות אמורה לעבור ולעלות שלב. יש זוגות שצולחים את נקודת המבחן הזו, ויש זוגות שמתפרקים.

יש זוגות שמפחדים לבדוק מה בעצם יש שם, מה הם מרגישים, האם זה בן הזוג שאנחנו באמת רוצים? ועל כן בוחרים בפיתרון של המצאת פרויקטים חדשים ומרגשים: עוד ילד, בית חדש. בדרך כלל גם הפרויקטים האלה מסתיימים, ואז, כשהאבק שוקע שוב, המחיר להחלטה על סיום קשר הרבה יותר כבד.

לסלק את כל ה"שטיחים" מהבית:

זוגות מסוימים אומרים: "אצלנו כשנכנסים הביתה, צריך להרים את הרגל, כאילו עולים מדרגה. זה השטיח שאצלנו בבית גבוה במיוחד, כי אנחנו שומרים את כל הסודות תחתיו". לטאטא מתחת לשטיח היא אמנות שנרכשת בעמל רב. קביעת גבולות השיח, מה טאבו ("על הנושא הזה לא מדברים יותר" ו"המשפחה שלי אינה נושא לשיחה"). כל המריבות שלא נגמרו, כל הצלקות שלא הגלידו, העלבונות והפגיעות, כל אלו נמצאים מתחת לשטיח. יש זוגות ששואלים את עצמם מתי יבוא היום בו יצטרכו סולם כדי להיכנס הביתה.

אז אני ממליץ על הוצאת השטיחים לניקוי יבש. להחליט שאין נושא שהוא לא "דביר", שאין סודות. מספרים הכל ומדברים על הכל. זו לא החלטה פשוטה, וגם אחרי שמקבלים אותה לא תמיד קל לבצע. במיוחד אם טאטוא מתחת לשטיח הוא הרגל שהופך ממש תכונה בתוך הזוגיות.

קשר של הענשה עצמית והדדית:

יש זוגות הממשיכים יחד למרות היחסים המעורערים, מכל מיני סיבות: למען הילדים, סיבות כלכליות, המחשבה "האשמה היא רק בי". זוגיות כזו מאופיינת בניסיונות לצמצום המגע עם בן הזוג למינימום ההכרחי. מצד אחד מה שלא צריך לא עושים, מצד שני זוגיות זו מאופיינת באפס סבלנות והענשה של בן הזוג על כל חריגה מהכללים. במקרה שבן הזוג כועס וצועק, הנפגע מגיב ב"טיפול השתיקה"- מספר ימים של "וויפאסנה". יש כאלה שנעלמים למספר שעות/ימים, יש מקרים בהם העונש הוא - אין מגע, ומובן שאין סקס. ויש כאלה שמיד מפצים את עצמם על הפגיעה: בקניות, בבגידות.

הפחד לחטוף מבן הזוג שרק "מחפש" אותנו מביא מראש ליצירת סטטוס קוו ולנסיגה לשטח ניטראלי, בתקווה שאולי בעתיד משהו יקרה.

רשימת הדברים החשובים באמת:

כשיוצאים מפרק א' מנסים לבדוק "איפה טעינו", מה עשינו לא נכון, איך הגענו למצב הזה? הרי כשהתחלנו חשבנו שנהיה יחד לנצח, נזדקן יחד, נראה שקיעות, והנכדים ירקדו ברקע. מה קרה שהחלום התנפץ והותיר אותנו מצולקים, כואבים ודואבים?
הדברים אליהם הייתי מנסה לשים לב היום, בפתחו של קשר חדש:

בן זוג אוהב אדם
טוב לב
חם
מחייך וצוחק
מפרגן ותומך
שהסקס איתו טוב, ושרוצים עוד...
שאוהבים אותם דברים
שאין תכונות שמאוד לא אוהבים
שבן הזוג רואה אותי כמו שאני
שבן הזוג יילחם עלי ועלינו
שיהיה איתי כי אני זה מה שהוא רוצה
ושאני אהיה איתו - כי אני בוחר בו.

בהצלחה!

גילי בר מאמן לזוגיות
פורסם כטור במדור יחסים Ynet