רשות שיפוטית עצמאית בישראל 

המודל הקלסי המקובל למשטר דמוקרטי במדינה הוא שלוש רשויות:  רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת. אחד העקרונות החשובים למימשל יציב הוא אי תלות בין שלוש הרשויות. בישראל לכנסת יש מנגנון ניהולי משלה, והיא אינה תלויה בממשלה להתנהלותה היום יומית. לממשלה יש מנגנון ניהולי משלה. מבחינה חוקית היא תלויה בכנסת, שאמורה לפקח עליה, אך הפקוח הזה בפועל הוא רק לכאורה, בגלל כשל תפקודי של הכנסת.

א. המצב הנוכחי במערכת השיפוטית:המערכת השיפוטית כיום מחוברת בצורה ייחודית למשרד המשפטים ותלויה בו מבחינות רבות. בנוסף לכך כאשר אוספים את כל השופטים למסגרת ארגונית אחת מתקבל ארגון גדול של מאות אנשים שאמור לספק שירותים ללקוחותיו( ארגונים בשירות המדינה כמו הפרקליטות, משטרה וכמובן האזרחים המתדיינים ועורכי הדין המתלווים אליהם, וכמובן גם הציבור הרחב ), ובעצם מבחינה צרכנית הארגון הופך להיות סוג של ארגון שלטוני שאמור לספק שירותים כמו כל ארגון שלטוני אחר (כמו למשל משרד החינוך או משרד הבריאות ). בשונה מארגונים שמופעלים על ידי הממשלה על התנהלות הארגון השלטוני הזה אין כל פקוח צבורי ומצב כזה אינו תקין במשטר דמוקרטי. הארגון של המערכת השיפוטית אמור לנהל משפטים בצורה נאותה ולספק תוצר של פסקי דין. בשנים האחרונות מדובר הרבה על הפיגור במתן פסקי דין ( פיגור של שנים רבות באלפי תיקים ),  והכשל הזה מלמד שיש בארגון הזה קושי ניהולי בסיסי  ( כשל זה אינו הכשל הניהולי היחידי וישנם עוד כשלים ניהוליים ). בנוסף לקשיים ניהוליים ארגוניים מערכת השפיטה גם אינה מודל לחיקוי מבחינה ערכית, למשל כאשר מינויים בשכר מטעם בית המשפט ( אפוטרופסים, מומחים, מפרקי חברות וכו' ) אינם נעשים על פי קריטריונים מגובשים חברתית. בנוסף מערכת השפיטה מוציאה צוים מינהליים ( האזנות סתר, צוי איסור פרסום וכו' ) כאשר בעצם כל הרעיון של שפיטה בכמה רמות, אשר בוחנות פסקי דין בערכאות נמוכות יותר, אינו מיושם בפועל ( למשל אין בכלל יכולת לערער על צו האזנת סתר ). בפעילויות המינהלתיות האלה מתקבלים לעתים קרובות מצבים על גבול האבסורד.

 בחירת נשיא בית המשפט העליון נעשתה עד כה על פי ותק שיפוטי בבית המשפט העליון. פרמטר זה הוא בלתי רלבנטי לניהול מערכת שפיטה. הרעיון של בחירת בעל המקצוע הטוב או הותיק לניהול ארגון כבר אינו מיושם בשום מקצוע זה כמה עשרות שנים לא רק בישראל. הנה בזמן כהונתו של הפרופ' ברק, המשפטן המבריק, התפתח הכשל הגדול של פיגור במתן פסקי דין - כשל בתוצר העיקרי של מערכת השפיטה. במבוא לדוח מבקר המדינה לשנת 2002 המבקר אומר מלים קשות דומות על תפקוד כל השכבה הניהולית הבכירה במדינה ( אשר מבוקרת על ידו ), שבעצם אינה טובה יותר, וכנראה שמערכת השפיטה אינה הגרועה ביותר מהמערכות, אבל לאזרחים אין בכך משום נחמה. הם מרגישים שמערכת השפיטה אינה מתנהלת כראוי והתוצאה מכך הוא ירידה באימון הציבור במערכת השפיטה.

מנקודת המוצא הבעיתית שתוארה לעיל ננסה לבנות מבנה של רשות שיפוטית עצמאית ומסלול של התקדמות לקראת היעד הזה, כך שהציבור יהיה מרוצה.

ב. מבנה רצוי משוער לרשות שפוטית עצמאית:השופטים משויכים לבתי משפט באינסטנציות השונות כמו שקיים היום, ואת הארגון מנהל ראש הרשות. השופטים בכל בתי המשפט לסוגיהם ( כולל בתי משפט למשפחה, לעבודה, דתיים וכל סוג אחר ), וכן עובדים אחרים בבתי המשפט שיכים לרשות. מתחת ראש הרשות יש צוות ניהולי טכני, כספי וארגוני  המהווים את הנהלת הרשות. ההנהלה כוללת לבד מראש הרשות גם צוות לענינים טכניים מקצועיים, לענינים כספיים, לענינים מינהליים ( ואולי עוד בעלי תפקיד ) וגם מבקר לרשות ( שאינו כפוף לראש הרשות אלא למועצת הרשות ).

 הנהלת הרשות כפופה למועצת הרשות, שהיא גוף ציבורי שאינו תלוי בכנסת ובממשלה. הנהלת הרשות מדווחת למועצת הרשות ( ולציבור ) על פעילותה. מועצת הרשות בוחרת את ראש הרשות והוא אחראי כלפיה על ההתנהלות התקינה של הרשות. ראש הרשות הוא קודם כל מנהל ( בעל רקע משפטי, רצוי מאוד גם שיפוטי אבל לא הכרחי - למשל בארה"ב לא נדרש מנשיא בית המשפט העליון כל ניסיון שיפוטי ), והעיסוק העיקרי שלו הוא מינהלי ( בשונה ממודל העיסוק של נשיא בית המשפט העליון דהיום ).

האמור לעיל כולל מספר מאפינים, שנראים סבירים לפי המקובל כיום בניהול ארגונים, אבל סביר להניח שהמבנה הסופי יכלול מאפינים נוספים וכן שינויים במאפינים שתוארו לעיל. בבנית מודל ארגוני לרשות שיפוטית עצמאית כדאי ללמוד ממאפיני המבנה של הסנגוריה הציבורית ומהתנהלותה, התואמים את מושגי התקופה:

1. מעל הסנגוריה הציבורית ישנה ועדה ציבורית והיא הבוחרת את הסנגור הראשי

2. הסנגוריה הציבורית אינה גוף שעוסק רק בענינים משפטיים, אלא היא מפעילה גם מספר רב של קבלני משנה ( עורכי דין ) והניהול של הארגון מחייב גם טיפול מתאים מבחינה מנהלית כלכלית.

3. הארגון מקיים משוב לקוחות, ובוחן בצורה שוטפת את הצלחתו

ג. כיצד מגיעים ליעד הרצוי מהמצב הנוכחי?

ננסה ללמוד מדוגמא מעשית איך להפוך ארגון צבורי ממשלתי לעצמאי:רפאל ( הרשות לפתוח אמצעי לחימה ) היתה פעם יחידת סמך של משרד הבטחון וכל העובדים בה היו עובדי מדינה. התגבשה הבנה שרצוי להפוך את הרשות לחברה ממשלתית, ובשנות השמונים החל תהליך המעבר לחברה ממשלתית. בשלב הראשון הרשות התארגנה כחברה והחלה להתנהל באופן מעשי כחברה, אם כי מבחינה רשמית עדיין היתה יחידת סמך של משרד הבטחון. לאחר מספר שנים, כאשר מבחינה מעשית התגבש סגנון התנהלות משביע רצון מבחינה כלכלית ועסקית, הוחל בשלב השני במיסוד הפורמלי של התהליך. תהליך המעבר לחברה ממשלתית עבר בהצלחה.

מן הדוגמא של רפאל ניתן ללמוד כי למודל שני השלבים יש סיכויי הצלחה טובים גם במקרה של מעבר מערכת השפיטה לסטטוס של רשות עצמאית בלתי תלויה: בשלב הראשון מערכת השפיטה תתחיל להתארגן דה פקטו לקראת הסטטוס החדש ובשלב השני ימוסד הסטטוס החדש מבחינה חוקית פורמלית. אחד המאפיינים החשובים של התהליך הוא שלא ניתן להעתיק תהליך מוצלח דומה ממקום אחר ויש להתנסות ( כנראה גם תוך כדי עשית משגים בדרך ). במצב ענינים כזה לא סביר לדעת מראש איך בדיוק ייראה המבנה של הרשות בסיום התהליך, וכדאי לבחון את המודל הלכה למעשה לפני שמעגנים אותו בחקיקה. תהליך כזה דורש "משוגע לענין" ולא נראה שיש כיום דמות כזאת בשירות הממשלתי ( אולי במיגזר העסקי ניתן למצוא דמות כזאת ). לפיכך נראה שלא סביר שמישהו אחר חוץ מנשיאת בית המשפט העליון המכהנת יהיה המנוע הדוחף לתהליך של הקמת רשות שיפוטית עצמאית, ואם היא לא תעשה זאת אז הסיכוי שזה יקרה אי פעם הוא קלוש.

מה צריכה נשיאת בית המשפט העליון לעשות כדי להתניע את המהלך הזה?

ראשית היא צריכה לשנות את מודל ההתנהלות נשיא בית המשפט העליון המוכר לכולם ולעסוק הרבה מאוד בניהול מערכת השפיטה, הרבה בדחיפת תהליך המעבר לרשות שיפוטית ומעט בשיפוט - אם בכלל ( וכמובן להביא לכך שהנשיא הבא ייבחר על פי קריטריון של התאמה לתפקיד בלבד ). בהתארגנות לקראת המעבר לרשות שיפוטית עצמאית יש להשקיע הרבה מאמץ ניהולי-ארגוני וגם מאמץ שיווקי להשגת שיתוף פעולה של גופים אחרים כגון משרד האוצר ומשרד המשפטים. התקופה הנוכחית היא תקופה טובה לפרויקט כזה, כיוון שראש הממשלה הנוכחי מר בנימין נתניהו תומך בניתוק כמה שיותר ארגונים ציבוריים מאחריות הממשלה. מה יקרה בעתיד איש אינו יודע.

מה נדרש לארגן בתקופה של השלב הראשון? יש לארגן את מערכת השפיטה לפעילות על פי העקרונות הבאים:

1. התנהלות מופתית מבחינה ציבורית ( לשיקום אימון הציבור ). יש להקים מועצה ציבורית מיעצת שהרשות תדווח לה על פעילותה, יש להקים מערך בקרה ציבורית - טכנית, ערכית וכספית ( כדאי לנצל את המלצת נציב תלונות הציבור על השופטים שבדוח שלו לשנת 2009 שבעצם התנדב להיות התחלה של גוף כזה ולבקש ממשרד האוצר סיוע ארגוני וכספי בבנית הגוף ), ולחסל כשלים ערכיים בהתנהלות מערכת השפיטה ( כגון חסר בתקנות האתיקה לשופטים - התנהלות בועדה למינוי שופטים, קריטריונים לקבלת מתמחים ועוד, העמדת קריטריונים ברורים למינויים בשכר מטעם בית המשפט וכו' ).

2. שקיפות מלאה לציבור של התהליכים שקורים במערכת השפיטה

3. עיצוב התנהלות מערכת שמכוון לתת ללקוחות את השירות הטוב ביותר כמטרה הראשונה. המערכת חייבת להתארגן כך שמשפטים יתנהלו בצורה יעילה ומהירה ( ניהול הדיונים ומתן פסק דין ), וחייבת להיות קשובה למה שהלקוחות שלה ( רשויות מדינה כגון הפרקליטות, משטרה מצד אחד האזרחים המתדיינים מצד שני, עורכי הדין מצד שלישי והציבור הרחב מצד רביעי ) חושבים ואומרים על התנהלותה.

שלב זה עשוי לקחת כ- 5 שנים ( כשנתיים שיווק, הכנת תכניות והתארגנות וכשלוש שנים הרצה נסיונית; הקמת מועצת הרשות צריכה להתקבל בקונצנזוס ציבורי ). לאחר סיום שלב זה אפשר יהיה להתחיל בחקיקה למיסוד המבנה שהתקבל.

סיכום:הקמת רשות שיפוטית עצמאית תלויה בעיקר בנשיאת בית המשפט העליון. כדי שתהליך כזה יקרה היא צריכה להיות המנוע שלו כמו כל יזם של פרויקט.