חדלות פירעון של חברת תעופה וסוכנות נסיעות 

הנוסע הישראלי מחפש טיסה זולה, חבילת תיור במחיר מצחיק ועסקה כדאית בשורה התחתונה. כעניין שבשגרה יתר המרכיבים אינם מעניינו בשלב הטרום חוזי, לרבות המוניטין של חברת התעופה, מי עומד מאחורי סוכנות הנסיעות ומהי איתנותן הפיננסית של כל-אחת מהן. קשיים כלכליים של סוכנויות נסיעות וקריסת חברות תעופה אינם יוצאי דופן בעולם התיירות, ובחלק מן המקרים גם המחוקק מגלה אוזלת יד בדאגה לאינטרס של צרכן התיירות.

משה כהן טס עם חברת תעופה פצפונת לה שלושה מטוסים ובאחד מתרחשת תקלה – הוא בבעיה! בתקופות הלחוצות, שעה שאותה חברה מפעילה את מטוסיה עד קצה גבול היכולת, התקלות הן רק עניין של זמן. תקלה טכנית במטוס אחד של חברת תעופה שכזו תשבש את כל לוח הטיסות, תביא את משה להמתין שעות בנמלי התעופה, חברת התעופה לא תוכל לפנות את אנשיה המעטים לסיוע, ועדיין, בהנחה שהדבר לא היה בשליטתה והיא נקטה בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק, היא לא תחוב בדבר כלפי הנוסעים לפי האמנות הבינלאומיות. תשאלו את סוכן הנסיעות שלכם מי מבצע את הטיסה, מה המוניטין של חברת התעופה וכו'. במקרה של חבילת תיור המידע חייב להימסר מכוח תקנות שירותי תיירות (גילוי נאות), תשס"ג-2003.

למקרים בהם חברת התעופה מפסיקה לפעול, למשל במקרה של פירוק, מפעילי טיסות שכר מחויבים להפקיד ברשות התעופה האזרחית ערבות (משתנה בהתאם לטיסה) לפיה הרשות תהא רשאית לחלט את סכום הערבות ולהשתמש בו לתשלום פיצויים, לרבות רכישת כרטיסי טיסה עבור נוסעים בטיסות שחברת התעופה או המארגן לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפיהם.

אלא מאי, לא אחת ארע שחברת תעופה נכנסה להליך של פירוק אך בכספי הערבות שחולטו לא היה די בכדי לפצות את כל הנוסעים, שכן הם יועדו גם לעובדי חברת התעופה שלא קיבלו את שכרם, לסוכנויות הנסיעות עימן התקשרה חברת התעופה, לספקי מזון ולצדדים שלישיים אחרים.

בפועל מה שקורה לעיתים קרובות הנו שהנוסעים נותרים ללא מענה בחו"ל ונאלצים לרכוש כרטיסים באמצעות ממון רב שאין ברשותם ולאחר מכן להיות תלויים בהחלטות הועדה המיוחדת של משרד התחבורה, במקרה הטוב, או בהחלטות של כונס הנכסים הרשמי, במקרה הרע מאוד, שצריך להחליט הכיצד לחלק את כספי קופת הפירוק שכבר בקושי מרעישה מחד גיסא ומרעישה מאוד מאידך גיסא. ישנם מקרים בהם גם אם היו מחלטים את מלוא כספי הערבות עבור הנוסעים בלבד, אזי בשל לקונות בתקנות ובפיקוח עליהן לא היה בכך די ולו על מנת לפצות את מחצית הנוסעים של החברה חדלת הפירעון.      

והאבסורד הגדול מכל – המנגנון דלעיל קיים בטיסות שכר בלבד. בטיסות סדירות אין ערבויות! משום כך, תוכנית ביטוח הנסיעות לחו"ל של הנוסע צריכה לכלול גם פיצוי במקרה פשיטת רגל של חברת תעופה. חברות הביטוח מציעות פיצוי של 1,500 $ לנוסע בממוצע, בתוספת פרמיה זניחה.

ומי ישפה נוסעים עבור חובות שסוכנות הנסיעות עשויה לחוב כלפיהם במקרה ואינה יכולה לעמוד בהם מפאת חדלות פירעון? בשנת 2002 בוטלה חובת הרישוי לסוכנויות נסיעות ומנגד נקבעו מס' חובות על כל מי שנותן שירותי סוכנויות נסיעות. אחת מן החובות הינה להבטיח את כספי הלקוחות המקבלים שירותי סוכנות נסיעות למקרה שסוכנות הנסיעות הופכת חדלת פירעון. נקבעו שתי חלופות: האחת היא באמצעות חברות בקרן ערבות שתוכר ע"י שר התיירות ותוסדר בתקנות והאחרת היא באמצעות ביטוח על פי פוליסת ביטוח. משרד התיירות לא התקין תקנות מכוח סעיף 12א לחוק, וזאת בעיקר מאחר שהבטחת כספי לקוחות באמצעות פוליסת ביטוח לא הייתה ישימה.

התאחדות סוכני הנסיעות הקימה קרן שפעלה באופן וולונטרי מתחילת 2002 ועד 2005, עד שהמפקח על הביטוח קבע כי על פעילותה של הקרן חלות הוראות הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א-1981, היות והיא אינה פועלת על-פי סעיף 12א לחוק שירותי תיירות (תיקון מס' 4), תשס"ב-2002, ובעקבות החלטתו הפסיקה הקרן את פעילותה. נפקא מינה – אין חובה שבדין על סוכנויות הנסיעות להבטיח את כספי לקוחותיהם.

הכותב הנו מרצה בבית הספר לתיירות בישראל ומייסד וראש משרד עורכי דין אמיר קליינמן, העוסק בדיני תיירות – www.kleinman-law.co.il .

כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח מכל סוג שהוא. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי מאן דהוא והלה נדרש לקבל עצה מקצועית, פרטנית ויסודית לנסיבות המקרה שלו, לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.