אובדן וצמיחה פוסט טראומטית 

אובדן מתקשר לרוב במוות של אדם קרוב אבל, חווית אובדן יכולה להופיע כתוצאה מכל אובדן שהוא כמו למשל, גירושין, אובדן הריון, פרידה מאדם אהוב, פיטורין, פציעה כתוצאה מתאונה, מעבר דירה מעבר לים שגורר ואובדן קרוב של הרשת החברתית, מחלה קשה, נתק במשפחה וכל חוויה שמותירה את האדם כואב ומשתוקק לחייו הקודמים.

כאב האובדן הוא רגש שמתעורר בנו כתוצאה מאובדן כלשהו ואנו חשים פעמים רבות עצב, כעס, חוסר אונים, ירידה בריכוז, הפרעות בשינה ולעיתים אף הפרעות באכילה ובמצב הרוח. אנו משחזרים חזור ושחזר את חיינו כפי שהיו עד אותו רגע, את רגעי הפרידה, את רגע ההודעה, אנו פעמים רבות מדמיינים איך היו חיינו יכולים להיות אילו לא היינו חווים את האובדן, אנו חשים את הכאב מפלח את ליבינו ולעיתים חשים שלא נצליח להתגבר על האובדן וחיינו כפי שהיו, לא יחזרו להיות. אנו שואלים את עצמנו האם נצליח להיות שוב מאושרים? מלאים? האם נצליח שוב פעם להיות שמחים? לחוש תקווה? התשובות לכך אינן חד משמעיות וברורות והן תלויות במגוון רחב של גורמים הקשורים רובם ככולם בנו.

בספרות המחקרית קיימת התיחסות רבה לנושא האובדן, היא מתחילה עוד במאה שעברה בפרויד שאומר שאנו צריכים לעבור שלבים של אבל על מנת להרפות ממושא האהבה שלנו, להתנתק ממנו ורק אז נוכל להמשיך הלאה. בשלבים מאוחרים יותר מתייחסת קובלר רוס לחמישה שלבי אבל, הכחשה, כעס, שיח פנימי, דיכאון והשלמה. בולבי אבי תיאוריית ההתקשרות מציין ארבעה שלבים בהתמודדות עם אובדן, התאבנות - מקביל להכחשה של קובלר רוס, געגועים או חיפוש, ייאוש והתארגנות מחדש. חשוב לציין שהמעבר בין השלבים הוא דינאמי לפעמים יעבור האדם משלב ההכחשה לשלב הכעס ויחזור חזרה להתכחשה וכד'. בהקשר של אובדן אדם קרוב ישנו גם המודל הדו מסלולי לשכול שמתייחס לשני צירים מרכזיים, האחד, ציר החזרה לחיים, האם הצליח האדם לחזור למסלול חיים תקין בו הוא מקיים קשרים חברתיים, זוגיות, אהבה, עבודה וכד'. ובציר השני, מסלול הקשר עם המת, פרופ' רובין מאונ' חיפה (הוגה תיאוריה זו) טוען, שאנו ממשיכים לקיים קשר עם המת גם שנים לאחר שהלך מאיתנו, כך למשל, פוקדים את קבר המת, מדברים איתו ומקיימים איתו קשר ריגשי גם בהעדרו. תיאוריות אלו מתיחסות בעיקר לאובדן של אדם קרוב ואהוב אבל ניתן למצוא בהם הקבלה (למעט המודל הדו מסלולי לשכול) לחוויות אובדן מסוגים שונים.

טיפול באובדן הינו מורכב ורב שלבי. בתחילה נעודד את המטופל להתאבל על האובדן שחווה, ניתן לגיטימציה לתחושות הקשות, לגעגוע ולכאב. לתחושת אלו יש משמעות רבה בעיבוד האבל ובפרידה שאנו עוברים מאותו גורם שנעלם מחיינו. בכי ודיבור על אותו מושא אהבה הוא טוב ורצוי, והמחשבה הבלתי פוסקת על האובדן היא בלתי נמנעת. בהמשך ירגיש המטופל לבדו כי המחשבות הולכות ומתמעטות, פרקי הבכי הולכים ומתקצרים והם מופיעים לעיתים רחוקות יותר, התיאבון יחזור לאט לאט והאדם יחוש התאוששות מסויימת גם אם היא תהיה בעליות וירידות. השיחזור הבלתי פוסק הזה הוא "עבודת האבל" והיא בריאה כל זמן שהיא בטווח הנורמה המוגדרת, אבל מוגדר כתקין עד שנה מיום התרחשותו. במקרים בהם עבר האדם תהליך אבל תקין ולאט לאט יצליח לחזור לשגרת חייו, קרי, עבודה, קשרים חברתיים, זוגיות, לשמוח ולחוש תקווה ורגשות חיוביים נוספים יחווה התהליך כ"אבל פתור".

השפעת אובדן על חיינו היא בלתי נמנעת והיא רבת השפעה ועוצמה. הפסיכולוגיה החיובית גורסת כי אחד הפתרונות להתמודדות עם אובדן היא הענקת משמעות חדשה לחיים. פעמים רבות האדם שעובר משבר כה קשה הכרוך באובדן קשה, יצליח לצמוח ממנו וייצר משהו חדש בחייו, במקום בו הוא יעניק משמעות לאובדן. הענקת משמעות יכולה להיות במגוון רחב מאוד של תחומים, כך למשל ניתן לראות הורים שכולים רבים, מתנדבים בדרכים שונות במגע עם חיילים, או נשים שחוו גירושים מאוד קשים, מתנדבות בעמותות המסייעות לנשים בתהליך זה וכד'. יצירת המשמעות החדשה מספקת כוח עבור אותם אנשים להמשיך הלאה ולחוות את חייהם כבעלי משמעות ומלאים במידה מסויימת.

פעמים רבות לאובדן הקשה יש גם השלכות טראומתיות, כך למשל אובדן בן משפחה קרוב באופן פתאומי, בתאונת דרכים, בצבא, בפיגוע, כתוצאה ממחלה קשה, או לחילופין פציעה קשה בתאונה, אובדן התא המשפחה כתוצאה מגירושין, משאירה את האדם עם חוויה קשה במיוחד שניתן למצוא בהם גם מרכיבים טראומטיים, יחד עם זאת חשוב לציין שלא כל אובדן יש בו אלמנטיים טראומטים, לא כל שכן פוסט טראומה (5% לערך מהאוכלוסיה שחווה טראומה תפתח תסמונת פוסט טראומטית). פעמים רבות אותם אנשים שחוו אובדן טראומטי, לאחר "שסיימו" את עבודת אבל, או תוך כדי התהליך עצמו והצליחו לחזור לשגרת חיים תקינה יחוו מה שמכונה צמיחה פוסט טראומתית. המושג הוא קצת קשה לעיכול כוון שאיך אפשר לצמוח מתוך אסון? איך ניתן לצמוח מתוך קושי? איך אפשר לצמוח מתוך גירושים? או פיטורים? במידה והאדם יחווה צמיחה מתוך הקושי, תתרחש צמיחה פוסט טראומתית, במידה הוא יצליח להעניק משמעות חדשה לחייו ולהתבונן לתוכם מתוך מקום אחר, חיובי ובונה יש סיכוי סביר שהוא יצליח לצמוח מתוך הקושי. אם חושבים על זה לרגע כקלישאה "מה שלא הורג מחשל". אנו צומחים מתוך מצבי משבר ולא מתוך מצבי נוחות, שהרי זה רק הגיוני, אם נוח לי למה עליי לשנות משהו? במצבי משבר, במצב בו האדם נכנס לדחק כלשהו הוא יחפש לצאת ממנו, ולכן זהו המקום לעשות שינוי, אם השינוי הזה הוא בכוון של צמיחה שהרי יהיה זה הרווח של האדם עצמו.

צמיחה פוסט טראומתית הינו תהליך פסיכולוגי שאנשים עוברים ולא תמיד מודעים לו והוא תהליך טוב, נכון ובונה. ההתמודדות והיכולת של האדם לגלות בעצמו כוחות כמו גם היכולת להתפתח, לצאת מאותו משבר קשה ולחזור לשגרת החיים, היא הצמיחה הפוסט טראומתית. במקרים של אובדן קשה למשל, ישתנו לפעמים עבור האדם תפיסת העולם שלו, המציאות כמו שהוא תפס אותה עד היום תשתנה והוא יצטרך להתחיל ולהתמודד עם שינוי זה. פעמים רבות השינוי הוא משהו שנכפה עלינו, משהו שאין אנו רוצים בו, כך למשל, אדם שנפצע קשה בתאונת דרכים, מחלה קשה, אובדן פתאומי של אהוב, ואז היכולת להתמודד עם מציאות חדשה, לקבל אותה, ללמוד לחיות איתה, לחזור לתפקוד, לחזור להתנהלות תקינה, לחיי זוגיות, לחיי חברה, לעבודה, כל אלו אולי נראים טרוואלים במידת מה, אבל הם דורשים כוחות נפש גדולים מאוד, אותם כוחות שאנו מגלים בעצמנו, הם המצע הפורה לצמיחה פוסט טראומתית.