לשם מה, בעצם, להתייגע בעריכת פוסטים או מאמרים? הרי ברוב המקרים פוסטים יכולים "ללכת לבד" גם אם הם מתובלים בשגיאות כתיב ופיסוק ובחריקות בשפה, וגם כאשר הפונטים אינם נוחים לקריאה או חסרה חלוקה לפסקאות. ואולי דווקא מצבם הגולמי של הטקסטים המובאים באתר כגון זה מספק להם איזו אותנטיות, כפי שהם, עם השגיאות האופייניות לכל אחד מהכותבים?
האם יתכן שכותבי הפוסטים והבלוגים ידעו לזהות מתי חוצה הטקסט שלהם את גבול הטעם הטוב בכמות השגיאות ובאופן ההגשה? ואם לא, האם יימצא מי שיעיר את תשומת לבם לכך שהיצירה או המסר ששחררו, לפעמים תחת שמם המפורש, בלתי קריא ומציג אותם באור לא מחמיא במיוחד?
ומה באשר למאמרים, או למסרים שיווקיים? האם גם אז כדאי לשמור על החינניות הקלילה של כותביהם, גם אם יש בהם חריקות לשוניות צורמות, פיסוק חסר או עודף, והתנסחות שמקשה על הקורא להבין במה דברים אמורים?
הורים יודעים היטב שלמען אושרו של ילדם, כדאי שיעירו לו בעוד מועד: "צחצח שיניים אחרי השינה ודאג להתקלח אחרי שהתרוצצת כל היום בגן המשחקים. אחרת ילדים אחרים יתרחקו ממך ואף אחד לא ירצה לשחק איתך."
הם אומרים זאת בעוד מועד, כי אחרי שיגדל יתרחקו ממנו אנשים מבלי לומר מדוע.
