במהלך המפגשים שאני עורכת במסגרת "תוכנית החיים הקלים", שמתי לב שקשה מאד למשתתפים להתחייב ולהתמסר חלקית או לחלוטין לעצמם. אם יבואו ויבקשו מהם משהו, הם יעשו זאת בשמחה, אך אם הם יתבקשו לעשות עבודה עם עצמם – הם ישכחו, ידחו, יוותרו לעצמם.
יותר מזה. פתאום הבנתי שכמו שהם מוכנים לעשות עבור אחרים, הם היו שמחים שמישהו אחר היה עושה את העבודה עבורם – ואולי כך הם ירדו במשקל. אגב, לא מדובר רק בירידה במשקל, אלא בכל תחום בחיים שלנו. לאורך השנים שמתי לב שישנם מספר רמות של מחויבות. למרות שמה שאכתוב הוא הכללה גסה, אני בטוחה שתבינו את המסר ותוכלו אף לזהות היכן אתם בתוך המערכת הזו.
הלא מחויבים
הרמה הנמוכה ביותר בה נמצא אחוז גבוה של האוכלוסייה הם הלא מחויבים. אנשים אלה זורמים ולא מנדבים את עצמם לשום דבר. תנו להם פשוט לחיות את החיים בשקט. עבודה, בית. בעבודה הם יעשו רק מה שצריך ואם יעשו יותר הם ירגישו פריירים. ידפקו כרטיס בדיוק לפי השעות שהם מחויבים, יגיעו הביתה ויכבו עצמם סופית מול הטלוויזיה עם נשנושים עד היום הבא.
אנשים אלא, כל עוד הם ברמה הזו, נתפסים בעיניי כמתים חיים. הם לא מתעניינים באמת בשום דבר. יתכן והם ירצו משהו אבל אם זה ייתפס על ידם כקשה להשגה הם פשוט יוותרו תוך שהם ממציאים להם תירוצים הגיוניים ביותר למה זה לא אפשרי. כל מה שהם רוצים זה פשוט שקט תעשייתי, ושיעזבו אותם לנפשם.
המחויבים לאחרים
הרמה השנייה היא אלה המחויבים לאחרים: עבודה, משפחה, ילדים, בן זוג, חברים, חברה. אנשים אלה יעשו הכל למען האנשים שהם אוהבים, אם יש פרויקט חשוב בעבודה הם יישארו שעות נוספות, ילמדו, יתעניינו ויעשו הכל עד שהמשימה תושלם. הם יכולים להיות מחויבים רק בעבודה, רק לדבר מסוים בעבודה. או לתחומים מסוימים שנחשבים בעיניהם, או למה שנתפס כחובה תרבותית או חברתית.
שימו לב במחויבות יש חובה – זאת אומרת שכאשר אנו מחויבים למשהו אנו מרגישים חובה לעשות את אותו הדבר. האנשים הנמצאים ברמה השנייה הרבה פעמים מחויבים למשימה כי כך צריך, כי חייבים, ככה נהוג. הם אומרים לעצמם: "אם לא נעשה – מה יחשבו עלי?"
.
אנשים אלה הרבה פעמים מצפים לתגמול חיצוני בעקבות מעשיהם. שיעריכו אותם, שיגידו להם תודה, שיאהבו אותם. הם מצפים ממי שהם נתנו לו, שהוא גם יחזיר להם. אנשים אלה נופלים הרבה פעמים לדפוס הקורבנות. הם ישיגו את מה שהם התחייבו לו, אבל הדבר לא בהכרח יגרום להם סיפוק, שמחה ואושר. אנשים אלה בדרך כלל לא ימצאו זמן לעצמם, כי הם עסוקים במה שמחוץ להם.
המחויבים לעצמם
הרמה השלישית הם המחויבים לעצמם ומעט מאד אנשים נמצאים ברמה הזו. אנשים אלה יודעים מה הם רוצים. לאן הם רוצים להגיע, מה המטרות שלהם בחיים בכל התחומים. בתחום החברתי, המשפחתי, הבריאותי, כלכלי. בין אם הם עצמאיים או שכירים.
הם מספיק חשובים לעצמם כדי לעשות סדר עדיפות נכון להשגת המטרות שלהם, הם שמים את עצמם בראש הסולם. הם כל הזמן לומדים, מתפתחים, מתקדמים בתחומים אותם הם הציבו לעצמם כמטרה. הם מוצאים זמן לעצמם, זמן למה שיש לעשות על מנת להצליח. הם מודעים לעובדה שתמיד יש עליות וירידות. שהם עושים את מה שהם עושים בשביל עצמם ולא על מנת שמישהו יגיד להם משהו. כמובן שאם יקבלו פידבקים חיוביים, מחמאות וכו' בדרך זה ישמח אותם אך אם לא זה לא יעצור אותם בדרכם.
הם מסורים לרעיון, מסורים לעצמם, להגשמה שלהם, למהות שלהם. הם מחויבים לדרך שלהם לא כי צריך וחייבים אלא כי יש ערך למה שהם עושים, יש ערך למילה שלהם, לחזון שלהם. גם אם המחויבים לעצמם יכשלו, הם יקומו, יתבוננו בנתונים וימשיכו הלאה תוך שהם מסיקים מסקנות. הם לא יחושו עצמם ככישלון, אלא יתבוננו על הכישלון כתמרור האומר מה לא עשיתי נכון ומה כדאי לשנות בדרך. אלה אנשים אותם אנו מגדירים כמצליחנים. אגב, לאו דווקא עשירים, אלא מצליחים בדרכם.
הפחד מלהיות מחויב לעצמי
המעניין הוא שרוב האוכלוסייה מפחד להיות במקום הזה. במקום בו אני מחויב לעצמי, לדרך שלי. הם מפחדים שאם הם יהיו שם הם יתפסו כדורכים על אחרים, כאגואיסטים, לא מתחשבים. הם מפחדים שאם יהיו שם לא ירצו אותם וינדו אותם חברתית או יכעסו עליהם. ואז אנו מוצאים אותם עושים עוד ועוד עבור החברה – כי כך חינכו אותם – ופחות עבור עצמם.
אנשים משלמים את מיטב כספם לסוג כזה או אחר של טיפול / אימון / סדנא, אבל לא מוצאים 15 דקות 3 פעמים ביום כדי לעשות עבודה אישית. הסיבה? חוסר זמן ועייפות עד שלא נשאר להם כוח לעצמם.
רבותיי, כל אחד מאיתנו צריך להיות הדבר החשוב ביותר עבורו. כל אחד הולך לישון בלילה וקם בבוקר עם עצמו. עם "עצמי" לא יהיה מסופק, שמח וחיוני – התרומה שלי לאחרים תהיה בסופו של דבר דלה. גם אם כל חיי מכווננים לאחר.
עוד לקריאה בנושא-הרזיה ללא דיאטה
לשים את עצמי במקום הראשון
כדי לצאת מבינוניות, להצליח ולהגשים מטרות ויעדים בחיים עלינו ללמוד לשים את עצמנו במקום הראשון. זה לא אומר לדרוך על האחרים. זה לא אומר שהאחר לא נחשב. זה אומר שאנחנו בכל רגע נתון מפעילים את שיקול הדעת שלנו ובודקים אם מה שאני עושה – זה כי אני רוצה או חייבת. האם מה שאעשה בעוד רגע יתרום לי או יזיק. לא להתחבר ולהתמסר לחזון שלך, לא לדעת אפילו מה אתה רוצה מעצמך, מהחיים – מחליש ומנוון.
כדי להגיע למשקל הגוף האידיאלי ולשלמות בעסק ובזוגיות, עליי להקדיש זמן איכות קודם כל עם עצמי. רק שינוי תפיסות ואמונות יכול להוביל לשינוי מהותי בחיי היומיום ולכך יש להקדיש זמן מתוך ידיעה שאני מספיק חשוב כדי לקחת לעצמי את כל הזמן לו אני זקוק.
לאתר-הרזיה ללא דיאטה
http://www.dalitavital.com/
