רזון הנפש- האם ניתן לאמוד מידה רצויה של מתח נפשי 

להווי ידוע שרמות מסוימות של מתח נפשי כאלה המוגדרות "מתח חיובי", מסייעות להתנהלות חיינו התקינה. עם זאת, פעמים רבות, חורגות רמות המתח מעל הדרוש ומעיבות על איכות חיינו.
במאמר זה, אבחן את תופעת המתח הנפשי ואנסה לענות על שאלה שלא תמיד זוכה לתשובה ברורה: מהי רמת המתח הנמוכה ביותר לה אנו זקוקים בכדי להפיק מחיינו את המרב.

מתח נפשי - חשוב לדעת
- רמת המתח נפשי נמדדת באופן כללי על פי שניים עיקרים: הראשון, הצורך התמידי הלא מודע, הטבוע באדם לשמור על רצף "הנאה" כלומר, לשמור על רצף בתחושות גוף נעימות, תחושת וודאות וברושם כי שולט הוא במהלכם התקין של חייו. צורך זה מציב אותו כל העת ברמה של דריכות - עוררות ודורשת השקעה רצופה של אנרגיה.
השני, מכלול הביטויים הגופניים ונפשיים המופיעים כאשר רצף ה"הנאה" נקטע. תכליתן של תגובות אלו: מתח שרירים גבוה, תחושת דריכות ואי שקט גופני, דופק מואץ, הזעה, מתח בכתפיים ובצוואר וכן תגובות רגשיות כגון כעס, זעם, צער, עלבון, חרדה השתוקקות וכדומה, ליצור מנוף להשבת רצף ה"הנאה" חזרה על כנו.

- נהוג לייחס את מקורותיה של תופעת המתח נפשי לימיו הקדומים של האדם, עת היה שרוי בהוויה קיומית מתמדת ונזקק לכל חושיו ודריכותו בכדי להתמודד עם שלל האיומים סביבו.

- הבודהא, שנחשב על פי דעת רבים כגדול חוקרי התהליך הנפשי לא השתמש במושג "מתח נפשי" וראה בסמנים אלו ביטוי לתופעה רחבה בהרבה לה קרא "סבל" - דוקהה בשפת פאלי. מקור הסבל, טען הבודהא, בבערות כלומר, בחוסר הבנה בסיסי בה לוקה האדם ביחס לטבעה הארעי, חסר הוודאות והבלתי נשלט של המציאות, ביחס למערכת הציפיות הלא ריאליות שלו מן המציאות וכן ביחס לאופן בו הוא מגיב כל אימת שרצף ה"הנאה" שלו נקטע.

- רמת הסבל - המתח הנפשי, טען הבודהא, עומדת ביחס ישר לרמת הבערות. בפרקי זמן חשוכים אלה ניתן לתאר את האדם כמי שתודעתו נאחזת בחוזקה בכל גירוי אותו היא מזהה כמושך, יפה או מעניין ומאידך כדוחה כל גירוי המזוהה כמאיים או משעמם. בשפה לא מקצועית ניתן לומר כי האדם הנתון בבערותו "חי בסרטים": סרט תורכי על אהבה נכזבת ורחמים עצמיים, סרט הודי על בגידה, כעס ונקמה, סרט פורנו על מה שיח-פוץ לפנטז, סרט שוודי על הכחשה ודכדוך, סרט פולני על דאגה וסוודר או סרט בורקס על קיפוח ועלבון. בזמנים אלו פועל האדם באופן כמעט אינסטינקטיבי, מחשבותיו מעגליות, רגשותיו גואים ולכאורה נסחף הוא כעיוור אחר מהוויו נטול יכולת בחירה.

- מניתוח משנתו של הבודהא ניתן להסיק כי בניגוד לתפיסה הרווחת בעולם הרפואה, הרואה בתופעת המתח הנפשי אפיזודה זמנית בו מתערערת שלוות נפשו של אדם, בני האדם כולם - אני, אתה, את , אתם - מתוחים כל העת, גם כאשר חיינו מתנהלים על מי מנוחות וגם ברגעי האושר הגדולים ביותר שלנו וזאת משום שרובנו נתונים רוב חיינו בבערות.

- ולבסוף, היהדות מוסיפה גם היא גורם למתח נפשי ומכנה אותו "כיסופים" - געגועים לאל, צורך תמידי הרוחש באדם להתאחד עם ההוויה. צורך זה שקול, כך על פי היהדות, לכוחו של היצר ואמור להוות לאדם, אם וכאשר יתחבר אליו ביום מן הימים, פתח יציאה משבי עולמו היצרי. רעיון זה מובע פעמים רבות בספרות המקראית ומין המפורסמות שבהן: "כאייל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלוהים" (תהילים מ"ב, ב.) או "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות אדוני" (שם. פ"ד, ג.)

רזון הנפש
מתח נפשי אינה תופעה שלילית ביסודה, והרי במקורה נועדה להוות מנוף להשגת מטרותינו ולשמש נורת הזהרה לנוכח כל איום מתקרב. אך מרגע שירדנו מן העצים וחיינו פסקו להתנהל משל היינו נרדפים כל העת על ידי נמרים רעבים המחשבים לנגוס בבשרנו הנימוח, אנו מוכרחים לשאול את עצמנו אחת ולתמיד: האם ניתן לנהל את חיינו ברמות מתח נמוכות יותר, כאלו שישמשו אותנו בכל אשר נפנה ומבלי שגופנו ונפשנו ישחקו עד דק?

כמטפל ברפואה סינית המתמחה בטיפול בביטויים גופניים הפורצים על רקע מתח נפשי, אני מבקש ממטופלי בשעת האבחון לדרג את עוצמת המתח הנפשי בה היו נתונים בשנה האחרונה על פי סולם ערכים שבין אפס - רגוע לעשר - מתוח. תשובות כמו "שבע", "שמונה" ולעיתים גם "אחת עשרה", מותר לציין, לא רק שאינן נדירות, אלא עניין שבשגרה. רמות כאלה של מתח משולים באנלוגיה לעולם הרכב, למצב בו מכוון המנוע לטורים - סיבובי מנוע - גבוהים במיוחד. מצב זה יוצר את הרושם כי המכונית "סוחבת" טוב בהרבה, כשבפועל המנוע מתחמם, נשחק, צובר פיח ועלול לסיים את חייו מוקדם מכפי שהקציב לו היצרן בספר הרכב.

האם ניתן להגדיר את רמת המתח הנפשי הרצויה לאדם? מעיון ב"ספר הרכב" של האדם - התנ"ך - מסתבר שכן!
בספר תהילים מוזכר סיפור האכלתם ההמונית של בני ישראל על ידי האל בלחם המידבר המתקתק - הוא המן: "ויתאוו תאוה במדבר וינסו אל בישימון ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם". (פרק קו. פסוקים יד - טו) כאשר פונים לפרשת בשלח בספר שמות - היא הפרשה הנידונה - אנו נוכחים לדעת כי משה מבקש מעם ישראל לאסוף מן המן "איש לפי אכלו - עמר לגולגולת" (פס. טז.) ועל כך כותב הסופר המקראי: "וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו (פס.יח) ובסוף הפרק מצוין כי "העמר עשירית האיפה הוא". (פס. לה)
מחיבור שני המקורות עולה כי בכדי לקיים את חוט החיים, ואין הכוונה לחיים מהיד אל הפה, אלא לחיים מלאים על כל המשתמע מכך, יכול האדם להגיע עד ל"רזון הנפש". רזון הנפש, לפי הבנתי, הינו ביטוי לשיווי משקל גופני - נפשי נדיר לו זוכה זה הניזון לפי אכלו - לפי מדתו. ומהי מידתו? עמר = עשירית האיפה.
אתם מבינים מה כותב היצרן? עשירית! זה הכול. ניתן להנמיך את עוצמת יצרנו - היא עוצמת האש המניעה את חיינו - פי עשר ומשמעות הדבר שאנו זקוקים לעשירית תאוותנו, כעסנו, ספקותינו, דאגותינו, חרדותינו, עצלותנו או במילים אחרות לעשירית מרמת המתח הנפשי לה אנו רגילים.
על פי עקרון היחס הישר שבין רמת המתח הנפשי ובין דרגת הבערות אותו הראה הבודהא עולה,שכאשר נגיע למצב הנכסף המכונה "רזון הנפש" תצנח רמת הבערות פי עשרה ויעמדו לרשותנו איכויות ויכולות מן המעלה הראשונה: סבלנות, ריכוז, רגיעה, נחישות, אמונה ומעל הכול יכולת בחירה - היכולת לבחור בכל רגע נתון את תוואי חיינו.

רגע אחד, נשאל את עצמנו, האם זה אפשרי? עובדה מציין הסופר המקראי, בני ישראל חיו כך משך ארבעים שנה, עד כניסתם לארץ ישראל.

משהו אישי
בשלב זה ראוי היה שאציג בפניכם את דרך השמונה הבודהיסטית - היא הדרך באמצעותה ניתן להגיע לרזון הנפש, או את הדרך אותה מציעה היהדות, אך קצרה היריעה מלהכיל. לכן, אבצע תפנית קטנה ואנצל את פיסקת הסיום כדי לציין שבעיניי, תופעת המתח הנפשי הינה המחלה הכרונית המדבקת והמסוכנת ביותר בה לוקה כיום המין האנושי, וכי בניגוד לכל היגיון בריא, טרם זכתה להתייחסות התקשורתית והממסדית הראויה לה זכו הרגל העישון, אמצעי המניעה או הצורך בבדיקה המוקדמת לגילוי איידס, סרטן השד או סרטן המעי הגס. אולי בגלל שמסובך מדי ליצור קמפיין פרסומי למתח נפשי (מישהו מוכן להרים את הכפפה?), אולי בגלל שרמות המתח הגבוהות תורמות לרמת הרווחים של חברות התרופות ואולי פשוט כי רמת האלימות והתמותה ממתח נפשי, טרם הגיעה למסה הקריטית.
אז נכון, השלום מתחיל בתוכנו ועל כל אחד מאתנו לעשות למען רזון נפשו בדלת אמותיו. אך בעולם בו דעת הקהל מעוצבת בידי המדיה, השלום יתחיל בקמפיין פרסומי כלל עולמי יעיל.

מי ייתן, ונזכה עוד בחיינו להגשים את רזון נפשנו, למען ישמח לבנו ולמען נפנה את מרצנו למנוחה, הקשבה, נתינה ואהבה. א - מ - ן.