מופיע היום (24/5 ) מאמר של נחמן שי ב"הארץ", 10 חודשים אחרי המלחמה ההיא, ואחרי שהוסקו כל המסקנות הניגזרות מהתודעה הרווחת כאן, זו המנציחה את שילטונה של ההגמונייה השלטת, שמישור הדיון הביקורתי של וועדת וינוגרד, מישור הדיון-שיח בתיקשורת, ומישור השיח העממי, הוא ניגזרת שלה, כולל ההנחיות המובנות built-in בתודעה הזו, על מה להסתכל וממה להתעלם, מה רלוונטי ומה לא. ובמאמר זה יש משהוא שהוא בבחינת המסקנה האולטימטיבית מכל המערך הזה ובעייתיותו הכואבת (כואבת בתודעה הזאת, וכואבת בתודעה אלטרנטיבית-מתנגדת, מטעמים שונים). שם המאמר, "פה אחד" והוא מציע לשפר ולהעצים את מערך ההסברה - בעיקר זה המופנה כלפי ההמונים בישראל.
השורה התחתונה במאמר: "על ישראל לאחד את פעילותה בתחום הדיפלומטיה הציבורית [מילה חדשה של נחמן שי ל"הסברה, תעמולה"...] ולהעמידה תחת גוף מרכזי אחד. האם זה היה משנה את גורלה של המלחמה? אני מניח שלא.. עם זאת, ייתכן שהיה ניתן לשנות את התודעה... שנצרבה בעקבות המלחמה.. ולהיטיב את הדימויים ואת התפישות שהמלחמה הולידה.. מאחר שלבנון לא היתה, כנראה, הסיבוב האחרון במערכות הצבאיות שבהן מעורבת ישראל... ראוי שהממשלה תעשה עכשיו את המעשה הנכון"...
אכן, הדבר פותר (ופוטר) את בעיות העם הזה, ברוח "מהות החיים" של שרי אריסון. שנה את התודעה, שכן אין כוונה לשנות את המציאות, ואז תעלם התודעה חסרת הנחת, לא תהיה עוד רוח התנגדות וביקורת. להזכירכם, שם המאמר "פה אחד". מסקנה הגיונית, הגם שסיבתה לא נאמרת במפורש, אלא ההפך ממנה מצויין כאן כטעם להצעה הזאת. ולמה מסקנה הגיונית? כי מלחמת לבנון - ממש כשם שגרס כותב שורות אלה במאמר שנכתב כאן בעיצומה (שיגיון לבנון כמשל
http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=4708 )
וברשימות בשוליו, היתה ניצחון המניפולצייה. ועם הצלחה לא מתווכחים. ה"הצלחה" היחידה למעשה ובחשבון אחרון של מלחמת לבנון השנייה. התקיים בה "פה אחד" של תיקשורת, הגם שנחמן שי, במיטב ההונאה מאז, מספר לנו, בהסתמכו ובהניחו זיכרון 0 לאומה הזאת - ההמונים ניתפסים כעדר פרות שעבורם רק ההוה קיים - נחמן מספר כאן נרטיב הפוך למציאות, ה"מצדיק" למעשה מדוע מציאות-מלחמת-לבנון-II של תקשורת והסברה, מציאות "פה אחד", צריכה להתקיים לנצח. להנצחת תצורת ההגמונייה הנוכחית, בשלב אליו היגיעה במלחמת לבנון השנייה. הממסד השולט יקפוץ על המציאה, יש להניח, הגם שלא באופן גלוי. מכינים אותנו למלחמות הבאות (שימו לב לציטוט), ורק כך אליבא דנחמן יתוחזקו תצורת השליטה והאוונטוריזם הצבאי שביסודה, שצפוי להתעצם.
"פה אחד"
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/862533.html
עניתי מייד, כטוקבק למאמר:
אג`נדה סטליניסטית - עם אחד פה אחד הופכים לת_ת אחד
נחמן, אתה ציניקן? על מה אתה מדבר?
כל התקשורת והמדייה בפה אחד ובהומוגניות צפידה תמכו במלחמת מע"ל (מערכת עזה לבנון - מהותה האמיתית) באוונטוריזם של ממסד כושל, והיטעו את הקהל הישראלי בנוגע לארועי המלחמה והישגיה.
הקהל היה כמעט באופורייה לאומנית, ועל רקע זה באה ההתפקחות כשניגלתה האמת. אתה מציע מניפולצייה תעמולתית בקהל הישראלי, אך זו היגיעה אז לשיאה. אז מה אתה רוצה מעבר לזה? אילו אז הקהל היה מציב בזמן אמיתי ביקורת (כפי שעשיתי אני ועוד קומץ שלא הסתמאו בשאון תועמלנות המגף ופשעי המלחמה כנגד לבנון, עמה ותשתיותיה - באמתלא של "לוחמה בחיזבאללה", הדבר היחיד שבוצע שם ברשלנות) אולי המלחמה עצמה היתה מתנהלת אחרת.
פה אחד זה גם ישבן אחד, מוחות רבים שהופכים לעכוז יחיד. פעם סברת שהעם בהמות מטומטמות עם פיברוק "שתו מים" שלך, ועכשו אתה מציע בפועל לסיים את המלאכה באקטיביזם תועמלני סטליניסטי.
Michael M. Sharon, born 1950, is a researcher in experimental psychology (Cognition, neuropsychology, attention, complex performance; emotions, psychopathology) and is the author of two books: Divided Attention - Organizers and non-Organizers (1997) and (2003) The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior. He is a journalist and commentator implementing a multi-disciplinary approach encompassing issues and problems in economy, national security, corruption and economic crime, social criticism, study of cultures, general philosophy and philosophy of science, theology חוקר מדעי בפסיכולוגיה ניסויית; עיתונאי, פובליציסט, פרשן ותחקירן הנוקט בגישה רב-תחומית.
