הקלות הבלתי נסבלת של הבטחון בארועים 

הקלות הבלתי נסבלת של הבטחון בארועים


במדינת ישראל ארועים ומקומות צבוריים דורשים פעילות ענפה של כוחות המשטרה, של אנשי בטחון ומאבטחים לשמור על בטחון הציבור, לסכל ולמנוע פיגועים המוניים. בשער כל מוסד צבורי שומרים ומאבטחים הבודקים את הנכנסים, מחפשים ומוודאים שלא יתאפשר פיגוע והציבור יהיה מוגן ובטוח בפעילותו והנאתו בארועים השונים. הנושא הזה חשוב ומובן, חיוני ורצוי שייעשה בדרך הנכונה להשגת היעד והמטרה הקדושה הזו. השאלה היא האם הדבר נעשה בדרך הנכונה להשגת המטרה.


החשש כמובן הוא מאויבינו, מהמפגעים המתאבדים שיעדם לרצוח בפיגוע צבורי כמות מקסימלית של אנשים. משימת המשטרה והמאבטחים למנוע מהם גישה לפגיעה בקהל רב.
לכן המאבטחים ניצבים בשערי המוסדות ובארועים, לבדוק את הקהל ולמנוע כניסת מחבלים וגישתם לקהל, לפגע בו. זה נכון והגיוני לעשות: למנוע מהמחבלים מגע וגישה לקהל רב, למקום התקהלות אנשים. אבל מניעת המגע עם התקהלות צריכה להיות לא רק בתוך מקום הארוע, אלא גם מחוצה לו, למשל אם נוצרת התקהלות של קהל רב בכניסה, לפני שהמחבל מגיע לאיש הבטחון. המטרה של המשטרה ואנשי הבטחון צריכה להיות לפיכך גם למנוע התקהלות בכניסה, התקהלות שהיא עצמה סכנה לקהל וחלומו של מפגע שמטרתו לרצוח בהתקהלות של קהל רב.


אזכיר שני פיגועים, בהם נרצחו אנשים, לא בתוך מוסד או ארוע, אלא בהתקהלות מחוץ לארוע או המוסד, עוד לפני שהגיעו המחבלים לשער ובאחד מהם בתוך התקהלות שארעה מהעיכוב של בדיקת המחבל על ידי איש הבטחון. המקרה הזכור לי כך, הוא של הפיגוע בקניון השרון בנתניה. המקרה השני הוא של הפיגוע הגדול בפתח המועדון בדולפינריום בתל אביב.


הנושא הזה עלה בראשי במוצאי השבת האחרונה כשהמשטרה ואנשי הבטחון אילצו אותי להסתכן בהמתנה בהתקהלות של מאות אנשים מול אחד מחמשת שערי הכניסה לערב שירים עם התזמורת הפילהרמונית בגני יהושע בתל אביב. אחרי שעה של המתנה בסכנה זו, נתקבלה ההוראה מגבוה לפתוח את השערים ואנשי הבטחון בדקו אותנו בכניסתנו לבדוק אם יש מחבל בינינו, שלא ייכנס חס וחלילה לפגוע בנו בפנים, כאילו שלא היה לו מספיק זמן ואפשרות לרצוח אותנו בחופשיות בחוץ, ליד השער.


אתם הבנתם את זה?
אתם רואים איך כוחות הבטחון מגנים עלינו ביוצרם התקהלות לא מוגנת שלנו, במו ידיהם? באיזו קלות בלתי נסבלת הם משיגים את מטרותיהם? איך הם מקלים על המפגעים לרצוח בנו. איך הם מסכנים אותנו ולאחר שמקהילים אותנו, הם בודקים אותנו שאין מחבל בינינו, להוכיח לנו שהם מגנים עלינו בבדיקה מאוחרת, בדיקה שהיא ברכה לבטלה, TOO LATE, מוכיחים לנו שהפעם, עובדה: לא היה פיגוע ולא מצאו מחבל בינינו, כשהקהילו וסיכנו אותנו.
לא נראה לכם חלמאי?
לשם מה ליצור חסימה והתקהלות מסוכנת טרם הבדיקה הבטחונית?
נניח שיש להם בעיה עם הדתיים, והם חייבים לקבל הוראה מגבוה שיצאה השבת ומותר להיבדק ולהיכנס לתוך השטח המגודר והמוגן. האם לא ראוי ובטוח יותר הפתרון: לבדוק את האנשים מחוץ לשטח המגודר ולהכניסם להמתנה בתוך השטח המגודר והבטוח? למה הקלות הבלתי נסבלת הזו של אנשי הבטחון שעושים את ההיפך מההגדרה של תפקידם: במקום להגן על הקהל הם מסכנים אותו. במקום להקשות ולמנוע את הרצח של המפגעים הם מסייעים ומקלים עליהם.


ארועים כאלה בשיטה "הבטחונית" הזו מתקיימים כל הזמן, לאורך שנים. בעוד כשבועיים ייערך באותו מקום ובאותה דרך שבוע הספר העברי ושוב יקהילו את הקהל שעות ויסכנו אותו, ביחוד במוצאי שבת, מול שער שהם יחסמו, יבדקו אם אין מחבל אחרי שיסכנו קהל רב של מאות ואולי אלפים, במשך שעה לפחות ושוב אולי יוכיחו את העובדה שהקהל לא התפוצץ לפני בדיקה ומותר לסכן אותו במו ידיהם... ואולי לא?


אני יודע שיש מי שיטען שאני מכניס רעיונות לראשם של המחבלים. לכך תשובתי: אנא, אל תזלזלו באינטליגנציה של המחבלים. לצערי הם כבר הוכיחו את יכולתם לחדור את הפרצות, ואנו בוודאי לא צריכים להקל עליהם בחשיבה מזלזלת כזו ובקלות הבלתי נסבלת של החשיבה של כוחות הבטחון שלנו כפי שהוצגה כאן.