ברח השפן מהכובע. בראיון בערוץ 1 לעיתונאי עודד גרנות, מסביר אבו-מאזן את משנתו על יחסי ישראל ופלסטינים, תוך הדגשה של רצון למדינה פלסטינית – בגבולות 67.
אבל השפן האמיתי היה – באמרת אגב שלו שהוא מוכן למדינה יהודית בגבולות 47.
תשובתנו: הזמן פועל לרעתכם בעוד 62 שנה תתגעגעו למה שמציעים לכם היום.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
הרעיון של אבו-מאזן, לעודד גרנות, מסכם למעשה את יחסי ישראל והפלסטינים, על כל ההצעות הוועידות, הלחצים הבינלאומיים, האישים הרבים שבאו והלכו וכנראה, עוד יבואו בעתיד.
רוב הרעיון מוקדש – לנושא של הקפאת הבניה ביו"ש, כאילו שזה הדבר שיציל את השיחות ויניע את המומנטום.
אבו-מאזן נאחז באובמה והילרי קלינטון שהם יוזמי "ההקפאה" כנתון להמשך השיחות, אך לא משיב בבירור ובצורה החלטית – למה הם חיכו עד הלום ולמה לא הוא ולא עראפת לא הסכימו להצעות הנדיבות של אהוד ברק ואהוד אולמרט.
אילו עראפת היה מקבל את ההצעות שהוצעו לו בשפע ע"י ממשלות ישראל, ובמיוחד אהוד ברק, לא היתה עולה שאלת הבניה וההקפאה.
אילו אבו-מאזן – היה מקבל את הצעות אהוד אולמרט/ציפי לבני, לא היתה בעיה עכשווית של בניה וההקפאה, אלא היו כבר קווים מוסכמים לגבולות קבע.
העובדה שבאים כאן לטיולים וסיורים, אישים מהקהילייה האירופית כמו שר החוץ הצרפתי ושר החוץ הספרדי, השליח של אובמה והילרי קלינטון בכבודה ובעצמה, השפעתם הולכת ודועכת עם עבור הזמן וחוסר היכולת להשפיע על הפלסטינים, להשלים עם מצב עובדתי הולך משתרש ומתבסס – גבולות 67 לגבי מדינה פלסטינית לא קיימים יותר.
אבו-מאזן מתגעגע פתאום לגבולות החלוקה של 47 ומבחינתו אפשר להבין אותו. אבל כאשר וועדת האו"ם הציעה את תכנית החלוקה ב-47 לאמור: מדינה יהודית ומדינה ערבית – התשובה היתה: מלחמת השחרור.
לאחר 62 שנה ולאחר שהפסידו בכל המלחמות עד כה – ויפסידו גם בעתיד למרות ציר הרשע והפשע ולמרות "הגמד הרשע" מטהרן, הם יבינו את הטעות.
יש להניח שבעוד 63 שנה – הם יתגעגעו להצעות של ברק ואולמרט ואז אבו-מאזן חדש יציע לקבל את ההצעות שיהיו כמובן ריקות מתוכן.
הזמן פועל לרעת הפלסטינים:
אמרתי וכתבתי זאת, פעמים מספר, במאמרים באתר זה, הזמן פועל לרעתם.
הבניה נמשכת, התנופה ממשיכה והסיכוי לקבל את מה שהציע ברק – הולך ונעלם כמו ברק שבא אחרי הרעם ואחריו גשם זלעפות ששוטף את ההצעות הקודמות.
אבו-מאזן – לא מספיק חזק כדי להנהיג את הפלסטינאים לוויתורים כואבים ולהסכם עם נתניהו. הוא לא מייצג את כל העם הפלסטיני, אולי בקושי 50%, וגם אין לו את הכריזמה, היכולת והאומץ לבצע שינוי דרסטי.
הפלסטינאים לא מוכנים להסכם למדינה יהודית, לא בגלל השם והגבולות, אלא בשל הקונוטציה והפרשנות שאומרת וויתור על זכות השיבה, חיסול מחנות הפליטים שנשמרו וטופחו ע"י ממשלות ערב בתקוות השווא של חזרה לפלסטין – וכל זאת בתנאי שלא יצטרכו לשלבם במדינותיהם ולאזרח אותם.
תחשבו מה יעשו – כל הפליטים במחנות. הם ישמחו להשתלב במדינות שבהן הם נמצאים, אבל המדינות לא רוצות אותם, וכל השנים האלה שותלות בהן תקוות שווא.
יתירה מכך – הם מחלקים להם מפתחות ישנים וחלודים עליהם רשום יפו, לוד, רמלה, עין הוד, שיך מוניס, יפו העתיקה (לידיעת השמאלנים תומכי מדינת כל אזרחיה) – ומעודדים אותם לחלום על חזרה לבתיהם שכבר אינם.
וועידת פת'ח בבית לחם 2010:
להזכיר לציבור (במיוחד לחותמי העצומות נגד חוק הנאמנות ונגד מדינה יהודית) את עיקרי ההחלטה:
א. המשך המאבק המזוין.
ב. לא לוותר לעולם על זכות השיבה.
ג. ירושלים רבתי – כבירת פלסטין.
ד. החלטות אנטי ישראליות נוספות.
אז בבקשה – נא להוציא את המסקנות המתבקשות, מהתנהלותו של אבו-מאזן שנחשב כמתון וכפרטנר.
תגובת ממשלת ישראל:
לפי הערכתי צריכה להיות חד-משמעית, אם אי אפשר להגיע להסכם מוסכם, על נתניהו לצאת בתכנית מדינית חד צדדית ובו פירוט של ההצעה הישראלית שממנה אין חזרה, אלא אפשרות לגמישות בשוליים בהתחשב בנסיבות.
עקרונות ההצעה החד-צדדית:
א. הדברים שהושמעו ע"י נתניהו בהרצאה בבר-אילן.
ב. עקרונות הבנויים על תכנית אלון.
ג. גבולות קבע, בני הגנה ונותני ביטחון.
ד. בקעת הירדן – מפורזת נשלטת ע"י ישראל.
ה. כל הגושים הגדולים בתוך הגבולות בני ההגנה.
ו. ירושלים – בירת ישראל – ניתן לוותר על שכונות ערביות מסביב.
ז. הר-הבית בידינו (בנוסח הדיווח של מוטה גור).
ח. מדינה יהודית ברוח מגילת העצמאות.
להבהיר לנשיא אובמה ושליחי הקהילייה האירופית:
ביטחון ישראל, גבולות ישראל, השלום לישראל - הם בתחום ההחלטות של ממשלת ישראל.
על אובמה ותומכיו – לדאוג שציר הרשע שהולך ומתרחב ומתעבה, סביב ישראל, לא יהווה סכנה קיומית לישראל. אז ורק אז יחזרו לטפל בישראל והפלסטינאים ולא בסדר הפוך.
התפשטות האחמידינאג'יזם באזורינו והאיסלאם באירופה – מסוכן יותר וחמור יותר לשלום העולם מאשר המזרח התיכון ולכך צריך לדאוג אובמה.
אנחנו נדאג כבר לעצמנו.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
