צוואות וירושות 

עזבונו של אדם מתחלק בין יורשיו, על פי הוראות חוק הירושה, התשכ"ה – 1965. הותיר המנוח אחריו צוואה, יתחלק עזבונו בין היורשים, כפי שציווה בצוואתו. לא הותיר צוואה, יתחלק עזבונו על פי דין.

לעריכת צוואה חשיבות ראשונה במעלה, שכן באופן זה מבטיח המוריש את חלוקת עזבונו אשר צבר כל חייו, בעמל רב, ליורשיו כפי רצונו, באופן ברור ומדויק וזאת להבדיל מחלוקת ירושה על פי הדין הקבוע בחוק. היעדר צוואה יכול לגרום למצב של חלוקת רכושו של אדם שלא על פי רצונו ולמעשה לחוסר צדק ועוול רב.

כבוד שופט בית המשפט העליון יעקב טירקל עמד על חשיבות הצוואה בע"א 7735/02 עזבון המנוח ניסים אלבז ז"ל נ' יהושע ישועה אהל פז ואח', כדלקמן:

"הצוואה היא מסמך מיוחד במינו. היא מסמך משפטי, אך מסמך זה אינו חסר נשמה. הוא כמו מכתב אישי אחרון, ביטוי של משאלות, אהבות, רגשות, ואף חשבונות, היוצאים ממעמקי לבו של אדם המהרהר במותו ובמה שיקרה אחרי מותו"

היעדר צוואה יכול לגרום למצב של חלוקת רכושו של אדם שלא על פי רצונו ולמעשה לחוסר צדק ועוול רב. ואולם לצורך כך יש לערוך את הצוואה בצורה מוסדרת ומוגדרת על פי הוראות חוק הירושה. 

אדם, אשר בבעלותו רכוש, ואין הוא מעוניין שרכושו יחולק לאחר מותו באופן הקבוע בחוק הירושה, מומלץ שיערוך צוואה. 

כאשר מוריש כותב בחייו צוואה, בדעה צלולה, הוא יכול לחלק את רכושו כראות עיניו, לנשל את יורשיו החוקיים, להוריש את רכושו או חלקו ליורשים שאינם יורשים על פי דין, לקבוע אופן חלוקה שונה מזה הקבוע בחוק הירושה, וכיוצ"ב.

על מנת שהצוואה תהיה תקפה נדרש כי המצווה יצווה את צוואתו בפני שני עדים השומעים ומבינים את לשונו, על העדים לרשום את דברי המצווה בזיכרון דברים שיהא חתום על ידם ויישא  תאריך וחתימה של שניהם ולהפקידו סמוך ככל האפשר למועד האמירה אצל הרשם לענייני ירושה.