הג'יבריש, תאטרון וצחוק הכל הולך 

מהו הג'יבריש?
שפה שלמילים בה ולתכנים יחד אין שום משמעות או פרשנות, לא ניתן להבין ולא לחשוב. ג'יבריש השפה הכי אוניברסלית בעולם, שפת כל הילדים עלי אדמות לפני ש"חכמת השכל" מתפתחת. אי אפשר לריב בה, להתווכח בה, לשנוא בה או לבנות כלי נשק. אנו לא חושבים בכלל לפני שמתבטאים, ולכן הג'יבריש גורם לפירוק ושחרור אדיר של דברים העצורים בנו. בג'יבריש עובדים על תנועות גוף, ידיים, פנים, פנטומימה, צחוק וכל דבר שמועלה על הדעת.

לפי אריך פרום אנו נולדים טבולה ראסה, מאוחדים ושלב ההיפרדות מגיע מאוחר יותר עם התפתחות האינטליגנציה והשכל, אנו גם מתחילים לתת שמות ופרשנויות לדברים ובשם כל אלו להלחם אחד בשני, או עבור עצמנו. ג'יבריש מאפשר לנו לשחרר את כל המעצורים השכליים, התובנות ההגיוניות, כל ציפיה למשמעות או סיבתיות כיוון שהעולם הוא תיאטרון ובתיאטרון "הכל הולך" ואם זה כך בואו נתחיל לצחוק –אל מול הפתעות החיים. הג'יבריש והנונסנס הם המהויות העליונות יותר של הצחוק- ה"צחוק" הבלתי מותנה בהפתעות וארועי החיים והוא קורה רק כאשר אנו משחררים כל ציפיה וכל הבנה וכך מפסיקים לדאוג ולפחד שכן אלו קשורים לעתיד או לעבר ,אך כרגע יש רקאת הרגע הזה.

לפי עקומת פעמון מסטטיסטיקה קלסית, ניתן לנבא דברים ולחזותם לפי 95%-5%. מאידך, העולם החיצוני שלנו מתנהל פעמים רבות בניגוד לשכל האנושי, לסטטיסטיקה אלא בהפתעות, מה שבא בקנה מידה עם פילוסופיה פוסטמודרנית בה "הכל הולך" וכל החוקים נשברים. לדוגמא: האם ניתן היה לחזות את 11 לספטמבר או את רעש האדמה באיסלנד? כאן העולם החיצוני שלנו, היקום מתנהל בג'יבריש מוחלט מה שמותיר את המדענים מחפשים סיבות רטרואקטיבית למה שזה קרה. נשאלת השאלה האם בכלל ניתן לתת תשובות? או "הכל הולך", אלו החיים.

מוצא המילה ג'יבריש
המילה לקוחה מאנגלית: gibberish, מהבסיס gibber והסיומת -ish, המציינת בין היתר שפות. ישנן שתי תאוריות למקור הבסיס gibber: לפי האחת, המקור הוא הפועל gibber, הקרוב לפועל jabber, "לקשקש", אך התיעוד הראשון לפועל זה מאוחר מהתיעוד הראשון למלה gibberish, ולכן נכונות התאוריה מוטלת בספק. לפי השנייה, נקראת השפה על שמו של האלכימאי הערבי ?????? ??? ??????? (תעתיק מדויק: ג'אבר בן?חי?אן), הידוע גם בשמו הלטיני Geber, אשר כתב את עבודותיו בכתב סתרים לא מובן לאחרים מחשש לרדיפה דתית. אלכימאי זה חי במאה ה8 לספירה.

סוגים שונים של ג'יבריש
ישנו ג'יבריש של תינוקות, שמורכב בעיקר מהברות בלתי מובנות. זה אכן ג'יבריש כי אפשר להבין כלום. ישנו ג'יבריש בשיחה רגילה המורכב ממילים מאולתרות חסרות משמעות (ניתן גם "לשחק" עם זה ולהוסיף מבטאי מה המעניקים לג'יבריש תחושה שאנו מדברים בשפה כלשהי כמו הונגרית, צוענית, צרפתית וכו' וכך אנו בעצם יכולים לא לעורר תשומת לב מאנשים העוברים לידינו). ישנו ג'יבריש כמו בסיפורת של לואיס קרול, שהטקסטים כתובים בשפה מאוד "גבוהה" , קשה להבינם, לכל מילה כמעט יש משמעות אך בסופו של דבר לתוכן הפסקה אין משמעות ואי אפשר להבינה מבחינה אוביקטיבית. גם זה ג'יבריש.

יישומים באמנות ובתרבות של קונספט הג'יברישנונסנס
הג'יבריש לכעצמו ידוע כקונספט גם בתחומי אמנות נוספים פרט לתיאטרון האימפרוביזציה ואמנים רבים משתמשים בו ביניהם: לואיס קארול (עליסה בארץ הפלאות), צ'ארלי צ'פלין, נועם חומסקי והמוסיקאי הגרמני סטפאן מיקוס. לדוגמא, המוסיקאי סטפאן מיקוס ידוע כבונה כלי נגינה אותנטיים, רוכש כלי נגינה ממקומות שונים בעולם אך מנגן עליהם שלא ע"פ חוקי הכלי הידועים מארץ המוצא, בנוסף הוא משלב כלים ממסורות שונים (שאין ביניהם קשר)ולכן יוצר משהו חדש. כאשר הוא שר , השירה נעשית בג'יבריש שמזכיר שפה עתיקה כלשהי. הבלשן נועם חומסקי מדבר על איגיון-נונסנס, כלומר הוא מזכיר רצפי משפטים כאשר למילה פר מילה יש משמעות אך צירוף המילים למשפט מעניק לו חוסר משמעות. לדוגמא: "רעיונות ירוקים חסרי צבע ישנים בזעם"- המילים סותרות את המילים הקודמות כי איך ירוק יכול להיות חסר צבע?

ג'יבריש- בין צחוק לתיאטרון
שימוש בג'יבריש כשפת דיבור, הוא המקרה הלינגואיסטי הפרטי של מושג הנונסנס. אם משתמשים בזה בניהול והנחיית סדנא, הג'יבריש בהחלט מקורב יותר לתחום התיאטרון אימפרוביזציה ותאטרון הגוף. שכן ניתן לעשות אימפרוביזציות של מימיקות, פנטומימה ועוויתות פנים כפי שיוצא בצורה מאולתרת. מאידך, הג'יבריש קשור מאוד גם ל"צחוק", ברגע שאני מרשה לעצמי לדבר שטויות אני צוחק על הקונספט של החברה שמצפה ממני להיות רציני ולהשתמש תמיד בהגיון ("חכמת השכל") ולפי קודים חברתיים ("חכמת החברה"). כשאנו מרשים לעצמי לדבר שטויות ולהשתעשע אני יותר מחובר אל "חכמת הגוף" ומונע מהאונה הימנית של המח שאחראית על ביטוי אמנותי ויצירתיות, כמובן שכשאנו מרשים לעצמנו להשתמש בשפה זו אנו גם מפסיקים לקחת את עצמנו ברצינות. הג'יבריש לכעצמו כיוון שהוא עוצר כל תהליך של מחשבה הוא בעצם סוג של מדיטציה בתנועה כמובן. תהליך זה ניקוי המח ממחשבה נקרא קטרזיס.

אובר משמעות מול חוסר משמעות- מה טוב לבריאות
"חכמת השכל", שימוש בהגיון, שימוש בציר עבר-הווה-עתיד צורה אינטסיבית מובילים לעיתים לדאגות, פחדים ו"אריות ביער". אלו מערערים את השלום הפנימי שלנו. כל זה עלול להוביל למלחמות בין אנשים. כשאנו נלחמים על אמת אבסולוטית אחת או משמעות אחת ויחידה אנו יכולים להזיק לעצמנו ולאחרים. לכן יש עמים שונים, שפות שונות ודתות שונות, כל אחת מנסה להתייחד ולהגיד שהיא הצודקת. שחרור מחיפוש סיבה אחת לכל דבר הקורה לנו מוביל ליותר צחוק פנימי ולכן גם צחוק חיצוני. תרגול שפת הג'יבריש שהיא שפת השלום היחידה שהיא כלל עולמית (בדומה לאספרנטו) בה ניתן להשתמש ללא שום קשר למוצאינו הדת והאתני מובילה אותנו חזרה לשלב התמימות והילדות שבנו (לא סתם לאחר שימוש ממושך בג'יבריש חשים הקלה קוגניטיבית ושחרור מנטלי ורגשי).

סיכום
אפשר לסכם במשפט אחד את הקונספט הנדון במאמר: ג'יבריש- אי הבנה , אי משמעות, אי פרשנות להשגת קירוב לבבות, גישור, הבנה וקבלה הדדית. להניח למשמעות ולחשיבה, לקבל את האי הבנה.

שם הכותב: אלכס סטרניק
אודות הכותב:  מנטור ויזם בתחום התראפיה בצחוק, תזונאי קליני בהכשרתו, אחד מ2 מביאי שיטת היוגה צחוק לארץ בשנת 2004 שהתוודה לשיטה בהודו בשנת 2003 וחי באתיופיה במהלך 2003-2004 שם תרגל את השיטה בהוספיס של האם תרזה באדיס אבבה. מאמן בכיר של מדריכים בשיטה מאז 2005. מנחה סדנאות ג'יבריש אימפרוביזציה וPlaying With Nonsense בארץ ובעולם במסגרת הפרויקט GibberishWorldTour. בדצמבר 2009 ארגן והפיק את ביקורו של מאסטר הצחוק העולמי בלצ'ו גירמה מאתיופיה שריפא עצמו מאיידס דרך צחוק והתחיל לצחוק לאחר רצף אסונות אישיים- הוא תראפיסט הצחוק היחידי באתיופיה ומחזיק שיא גינס

 אלכס הוא תראפיסט הצחוק של ביה"ח בילינסון במחלקה האונקולוגית. אלכס הוא מנחה בינלאומי המלמד בכל העולם-בשנת 2009 העביר אלכס השתלמויות מקצועיות למנחי יוגה צחוק בגרמניה ובהולנד ובאוקטובר 2010 הוזמן לתת השתלמויות עומק למנחי יוגה צחוק באוסטריה מהם שב כרגע.

אימייל: 

alexlaugh@gmail.com

אלכס ביוטיוב- מהתקשורת הישראלית והאירופית בין השנים 2005-2010

http://www.youtube.com/results?search_query=alex+sternick&aq=f