על חשיבה מקורית ומודעת בדרך להצלחה 

רובנו מתייחסים לחשיבה שלנו ב"כובד ראש" וברצינות. יוצרים זהות מוחלטת בין החשיבה שלנו לעצמנו. אם נבטא זאת בנוסחא זה יראה כך: המחשבות שלי = אני.

אולם, לא פעם נמצאות לנו בראש מחשבות סרק, שלא מקדמות אותנו, שמעכבות אותנו ולא מועילות לנו בשום דרך ואופן. לא פעם יש פער גדול בין התפיסה שלנו, הדימוי שנמצא לנו בראש, לבין המציאות. אז הנה הגיעה העת לעשות "אתחול" מחדש למחשבות שלנו, לברור אותן, להשאיר את אלה שמקדמות אותנו ולהיפטר מאלה שלא – לפתח הרגל של חשיבה מודעת.

בבסיס ההרגל עומדת הגישה ש"אני עצמי" לא בהכרח בזהות מוחלטת עם המחשבות שלי. שיש בתוך כל אחד מאיתנו מהות בסיסית, אני עוצמתי, שהוא לא בהכרח זהה לחלוטין למחשבות שלנו. האני הבסיסי הוא היסוד המהותי, הנייח, ואילו המחשבות שלנו הן היסוד החולף. הארעי. המשתנה. היינו, נתין לשנות את המחשבות שלנו ועדיין להישאר "אני".

האמת, זה מאוד פשוט. זה כל כך פשוט, שקשה להבין מדוע כה רבים עדיין מסתובבים עם "גיבנת מחשבתית" ולא מרפים. כאילו מחכה להם איזה פרס בסוף הדרך. כאילו זה הדבר הכי טוב שקרה להם בחיים. ובמקרים רבים, אנחנו מתקשים מאוד לשחרר מחשבות שהן לא אורגינליות בעליל. הן לא באמת שלנו אלא "קיבלנו" אותן מאחרים. הן נדבקו אלינו, מתי שהוא, ואנחנו ממשיכים ונושאים אותן כמו את הלפיד שמבעיר את להבת האולימפיאדה. באחיזה גאה.

אז הנה ההזדמנות לחשוב מקורי ואותנטי על פני לשחזר מחשבות של אחרים. במיוחד מחשבות שמעכבות אותנו. ניקח לדוגמא את ש'. ש' גדלה בבית מאוד ביקורתי ומחמיר. בילדותה שמעה אמירות רבות כגון: "למה אינך זריזה יותר, איזה מבולגנת את, למה את לא יכולה להיות כמו אחותך, תראי איזה מסודרת היא" וכן הלאה. לא ייפלא, אם-כן, שש' גדלה והפכה לאישה המשוכנעת שהיא אדם מאוד מבולגן, איטי ובעיקר לא מספיק טובה.

כתוצאה היא חיה חיים שלמים של שאיפה לשלמות, פרפקציוניזם ותחושה שכל מה שהיא עושה אף פעם לא מספיק טוב. אחרים יאמרו לה: "איזה מסודרת את ואיך את מספיקה הכל", אבל ש' הודפת ועונה שהיא בעצם לא מסודרת כלל וכלל וגם לא מספיקה את כל המטלות שלה. ש' משוכנעת שהיא מבולגנת, שהיא לא עושה דברים מספיק טוב או מספיק ביסודיות. וכך היא גם תעיד על עצמה. אפילו שהמציאות מראה אחרת.

הנה אותו פער בין תפיסה ומציאות. ומי תמיד ידה על העליונה? התפיסה כמובן.

המילים שאנו שומעים, האמירות שנאמרות לנו עלינו או לאחרים עלינו, מחלחלות אט אט לעצמות עד שהן הופכות לחלק מאיתנו ואנו מזדהים איתן באופן מלא וללא עוררין, למרות שמדובר במחשבה לא אורגינאלית בעליל וגם לא נכונה אובייקטיבית. מדובר במחשבות ו/או אמירות ו/או דעות של אחרים עלינו. אך כשאנו נאחזים בהן ומתחילים לחשוב כך אנו פשוט ממחזרים מחשבה של מישהו אחר - מדברים מגרונו.

אז מה עושים בכדי להתחיל ולחשוב באופן מודע? להפסיק לחשוב מחשבות משומשות, מעכבות ולדבר מגרונו של מישהו אחר?

התשובה היא בפיתוח מודעות למחשבות שלנו, זיהויין ובחירה מחודשת של חשיבה מקדמת ומציאותית.  

שאלו את עצמכם:

1. מה אני חושב על... (עצמי למשל).
2. ממתי אני חושב כך?
3. מדוע אני חושב כך?
4. האם זה עדיין רלוונטי, מציאותי ונכון לחיי היום?
5. האם זה מעצים ומקדם אותי?

והיה ומתבהרת התמונה שהמחשבה שלכם איננה מקורית ואף לא מקדמת, החליפו אותה במחשבה מקדמת ומפרגנת תוך ידיעה שכעת מי שבוחר את המחשבות זה האני המהותי שלכם. הקול האמיתי.

לדוגמא: במקום לשאוף למושלמות ופרפקציוניזם חמקמק ובלתי אפשרי, אמרו לעצמכם: "אני לא חייב/ת להיות מושלם/ת תמיד" או "אנסה לעשות את כל שביכולתי ולהסתפק בכך". או כפי שאמרה ביירון קייטי: "אין זה תפקידכם לחבב אותי, זה תפקידי".

ולסיום, צודק מי שחושב שעבודה אישית פנימית של חשיבה מודעת דורשת כוח רב והתמדה לאורך זמן. וזה לא תמיד קל. אך האלטרנטיבה השנייה של לתת למחשבות שלא מקדמות אתכם לנהל לכם את החיים נשמעת כמו אופציה ממש לא אטרקטיבית - לא הדרך להצלחה.