לדאבוני ולשמחת מסעדות רבות בארצנו,אני חובב אוכל.
יש האוכלים כדי לחיות ויש החיים כדי לאכול,מעולם לא הקדשתי לזה מחשבה ,הייתי עסוק בלבלוס.
אכלתי מכל שחשקה נפשי ולעיתים סתם כי לא נעים,רואים שמן מציעים לאכול,ואני ביישן מטבעי, לא יודע לסרב.
כל ביס נוסף למשקלי,כל ביס נחרט בסימן חדש בחגורה,עוד חור ועוד מידה.
לאחרונה ובדבקות רבה החלנו בתחרות,מי יורד יותר.
שני שמנים,תחרותיים ביותר,חובבי ניצחונות וזו כנראה הדרך היחידה עבורי לעשות דיאטה אמיתית.
השלתי ממשקלי קילוגרמים רבים וחברי אף יותר.
מוקדש בידידות לפלא,גיבור סיפורנו.
ביקרתי בארמון הזהב-דולמבחצ'ה,באיסטנבול/ הדבר הרשים, אך לא גרם לבילבול.
שמעתי על פיל עם חדק קצר/סיפור מעניין ומעט מוזר.
קראתי על שרירן שמשאית יכול להרים/מקרה מעניין,אבל לא לגמרי מדהים.
חשבתי כי לסיפורים אני כבר חסין/עד שנתקלתי במחזה לא להאמין.
בן אנוש או בדמותו/שהיה שמן מלא קומתו.
וזה כהרף עין/התכווץ, כמו יש מאיין.
הברנש זה המוזר/להפסיק כלל לא עצר.
מידותיו הצטמצמו/וכל רואיו חיש נדהמו.
האם חיזיון זה ,אגדה/ולנצח ישאר כחידה.
סברתי כי לנכדיי/אספר על הפתעת חיי.
ולבטח כציזבט/אספרו לאט,לאט.
למרבה זו הפליאה/במרחק של נגיעה.
גיליתי, פתרון לי יש/ולספרו אני לוחש.
תאומים זהים/בעולם יש רבים.
אך כאן חברים, המעשיה/לא תאומים, כי אם שלישיה.
בפרצופים ממש זהים/אך בגודלם הם מובדלים.
אחד שמן, זה הברנש/שני רזה, אך לא ממש.
והשלישי לא יאומן/פיצפון,קטנטן,קטן.
וכך אותו גיבור סיפור/בילבל את כולם כאמור.
סיפורנו,זה הקט/עליו סיפרנו במעט.
בידידות רבה מוגש/מחברו שכבר מותש.
