ברוך שעשני גבר (לא אחראי) 

ברוך שעשני גבר (לא אחראי)

לפני יום כיפור האחרון ביליתי לי עם משפחתי את אחר הצהרים הלוהט בבריכה ביישוב בו אני גרה, ודיברתי עם איזה זוג חמד שבילה באותה צורה בדיוק. הגבר, כמו עוד כמה ביישובינו הקט, הוא מה שנקרא היום "מתחזק", ואף יותר מזה – היום הוא כבר גידל כיפה שחורה ומטפח זקן קטן, ואשתו, לעומת זאת, טובלת בבריכה בבגד ים סטנדרטי. זוג שפוי.

דיברנו על הא ודא, השיחה, כמו כמעט כל שיחה בתקופה הזו של השנה, גלשה למנהגי החגים בכלל, וליום כיפור בפרט, ואני אמרתי כי אני לא מתפללת השנה בבית הכנסת של היישוב משתי סיבות. האחת – כי אנו עושים, כבכל שנה, יום כיפור קהילתי ביער. והסיבה השנייה היא עזרת הנשים.

הוא הרים אלי עיניים תמהות, ושאל - באמת?? התמיהה שלו התמיהה אותי באותה מידה – לקחתי כמובן מאליו כי אם אשתו נוהגת כאחת החילוניות מבחינת מראה וביגוד מנוי וסגור עמם כי זה לא בסדר להסתיר את עור גופה ושיערה של אישה כדי להיות יהודי טוב. טעיתי.

רגע של תמיהה

אני מורידה את העיניים ומסתכלת על עצמי, ואז נושאת אותן קדימה ומביטה בנשים שמסביבי, ואז מרימה את עיני לשמיים, ולא מבינה. באמת לא מבינה – איך אפשר לחשוב שאת פאר היצירה הזה, את הדבר שהוא ללא ספק אחד מנפלאות הבריאה האלוהית – האישה – איך אפשר לחשוב שמי שברא את זה רוצה שזה יוסתר, יבוייש ויעלם מאחורי פרגוד, פאה ושרוולים?

כבר שמעתי דתי חכם אחד (טוב, אוקי, זה היה ג'קי לוי. לא נעים לצטט אותו כל כך הרבה, אבל מה לעשות...) שאמר כי הוא לא מבין את הגברים שחושבים שהעובדה  שקשה להם להתרכז בתפילה כי הם רואים אישה זו הבעיה של האישה. אם יש לכם בעיה – לכו טפלו בה! למה להסתיר את האישה בגלל הבעיה שלכם?

אני מסתובבת איך שבא לי בכל מקום שאני רוצה. נכון? אני חופשייה לבחור איפה לעבוד, עם מי להתחתן, אם לעשות ילדים או לא, איפה לגור. אני חיה באחת החברות החופשיות ביותר בעולם. תודו. ובכל זאת – באותו מקום בדיוק מותר, במסגרת בית הכנסת והתפילה, לדרוש ממני ללכת אחורה ולהסתתר כי אני מפריעה לאיזה גבר להתפלל.

אני יודעת. אני יודעת מה תגידו. נכון, אתם צודקים. אני חיה בחברה חופשייה מספיק כדי לבחור באיזה בית כנסת להתפלל ואם כל כך מעצבנת אותי עזרת הנשים האומללה הזו אל תכנסי לשם ודי. כבר יש היום כמה בתי כנסת ללא עזרת נשים. אבל לא על זה אני מדברת. אני מדברת על זה שאנשים שפויים, אנשים שבחרו יהדות משלהם, אנשים שמעזים כבר ללכת היום עם כיפה שחורה ואישה חשופה (יחסית לדתיות, כמובן) זה עדיין נראה להם ממש בסדר לשלוח את אותה אישה אחורה, להסתתר בזמן תפילה.

תגליות

אני גדלתי בבית חילוני לגמרי. שום אלוהים ושום בטיח. איתרע מזלי ופגשתי את אלוהים לפני הדת. יותר מזה – כשאני פגשתי את אלוהים הופתעתי לראות שהוא לא מי שסיפרו לי. זאת אומרת – הוא לא דתי!

יחד עם ההכרות שלי איתו הגעתי אל עבודת המודעות שאני עושה במרחב לאקולוגיה הוליסטית, והבנתי שכמו שאני אחראית לכל מה שקורה לי, אני גם אחראית לעובדה שנולדתי יהודיה. נכון שאלוהים הוא לא בהכרח יהודי (כמו שהוא לא נוצרי או הינדי או מוסלמי) אבל עובדה שאני כן. עד היום אני לא יודעת מה בדיוק הסיבה שכל אחד בוחר דת אחרת להיוולד בה, אני מתארת לעצמי שכל אחד בוחר בדת שיש בה את הסיכויים הכי גבוהים לעבור את השיעורים היותר מתאימים לו.  

ואז התחלתי לבדוק את היהדות מהדלת האחורית.

גיליתי דת אינטליגנטית, דת שיש בה חשיבה ועומק ופלפול. אני בטוחה שעברתי לפחות כמה גלגולים כתלמיד חכם שמתפלפל על קוצו של י' - בתיכון למדתי במגמה ספרותית ונהניתי מכל רגע של ניתוח טקסט. גיליתי שיש המון פרשנויות לכל פסוק, ואפילו שלפעמים זה מנג'ס זה מאוד יפה בעיני, ריבוי הדעות הזה. גיליתי שחלקים עצומים ביהדות מדברים על אהבה. פשוט אהבה טהורה. בין אדם לאלוהיו, אדם להוריו, אדם לחייו, ואדם לאשתו וילדיו. ראיתי דת שהבסיס שלה הוא יושרה.

והכי חשוב – הבנתי שההורים שלי, שחינכו אותי חילוני לגמרי, חינכו אותי בעצם על ערכים יהודיים – חכמה, יופי, חיבור לטבע וקדושת ערך החיים.

גיליתי שבאלפיים שנות גלות היהודים שמרו תמיד על צלם אנוש, שהבעלים היהודים נחשבו הבעלים הכי טובים כי, לרוב, הם לא היכו את נשותיהם. שההכרח היהודי לחיות תמיד בקהילה (כדי שתמיד יהיה מניין, שוחט, מוהל, חזן וכו') הביא למצב של עזרה הדדית גדולה. ואני יכולה להמשיך עוד ועוד.

בקיצור - גיליתי המון דברים נהדרים שנתנו לי הסבר מספק מדוע בחרתי להיוולד יהודיה.

ומה עוד גיליתי? גיליתי שעם כל המעלות הללו האישה עדיין מופלית לרעה, עדיין קול באישה ערווה, עדיין היא טמאה בזמן הווסת, ועדיין מותר לצוות עליה להסתתר מאחורי פרגוד כי אולי היא תפריע לאיזה גבר ללמוד.

בר מצווה

בטקס בר המצווה יודע כל יהודי כי הגיע לגיל שבו הוא מתחיל לעמוד בעול מצוות. שהוא כבר לא ילד.

בקיצור – הוא מתחיל להיות אחראי.

והמצב הזה - של היחס לנשים - נראה לי כמו חוסר אחריות משווע.

הודו לה כי טוב

אלוהים הוא גאון. הוא יצר מצב מושלם, שכל חלק שלו מושלם.

אז בואו נבחן את זה רגע:

הגבר הוא יצור חזק ויפה. יש לו גוף שבנוי להרים משאות כבדים (יותר מהאישה, לפחות). הוא נהנה לאסוף כלי עבודה לתוך ארגז משלו, לעשות שם סדר מיוחד שרק הוא מבין ולהשתמש בו בכל הזדמנות שצריך לתקן שקע חשמלי. הוא יכול להרים את הילד על הכתפיים וללכת איתו עד גן השעשועים. והוא יכול להוריד את הגלגל הרזרבי מהמתקן שלו באוטו כדי לתקן פנצ'ר בטיול המשפחתי, בזמן שהאישה מרחיקה את הילדים מהכביש ומשחקת איתם לה קווה קווה דה לה אומה. באחת הפעילויות שעשיתי עם נוער לאחרונה היינו צריכים לעלות על תל בעלייה די תלולה, ולהביא איתנו מחצלת. הגשתי את המחצלת לאחד הנערים ושאלתי אותו "נכון שאתה גבר גבר?" וכשהוא אישר הושטתי לו את המחצלת וביקשתי ממנו שיקח אותה למעלה. למעשה די התביישתי בעצמי שהשתמשתי בטריק נדוש כדי לנצל את כוחו. אבל בזמן העלייה הבטתי בו, והוא היה מאושר. העיניים שלו נצצו והגוף שלו קרן. הוא אפילו התעקש לעלות בעלייה הקשה יותר וכשהגענו פרש בעצמו את המחצלת ושמר עליה. חשוב לציין שעד אותו רגע הוא היה אחד הילדים הפחות פעילים.

אני מאמינה באמת ובתמים שאלוהים יצר את הגבר אוהב עבודה ופעילות. אין לי פה כוונה להושיט לגברים גזר כדי שימשיכו לעבוד ולתלות לי מדפים. גבר שמכחיש את הציידות שלו מאבד מידה רבה מגבריותו, ומפסיד. וגם אנחנו מפסידות. כי גבר פעיל הוא גבר סקסי.

האישה, לעומת זאת, היא יצור חזק ויפה. היא אוהבת לנוע, להכין, ליצור, לקשט, לגדל, לבקר ולארח, ללדת, להניק, להעניק.  בעוד הגבר בונה בית, האישה דואגת שיהיו בו ספות בגוון מתאים לוילונות וארון אמבטיה קטן עם סלסלות קש לפלסטרים. ההומאופט שלי אמר לי פעם שגברים הם יצורים מינראלים (שפה של הומאופטים, אל תשאלו אותי) והם חושבים במושגים של יש ואין -יש לי בית או אין לי בית. ונשים חושבות - מה יש בפנים. אגרטלים, פרחים, מפיות, נרות, פסלונים. הפרטים הקטנים שבתוכם נמצא אלוהי הנשים.

זה נכון שברמת האנרגיה גבר דואג לחוץ, למעטפת, ואישה לפנים, לתכולה. אפילו מבחינה גופנית אנחנו בנויים כך – הגבר נכנס אל האישה. אבל למה, בשם אלוהים, לנצל את המצב הטבעי הזה שבו האישה מטבעה דואגת לבית ולפרטים ולהפוך את זה להסתרה וביוש?

נכון, אישה כל כולה בת מלך פנימה. אז מה, זה אומר שהיא לא יכולה לצאת החוצה?

הדת לקחה את הכוח הגברי הזה והפכה אותו לשליטה, ואת הכוח הנשי הכניסה לבית כלא. במקום מצב מושלם ומשלים של חוץ ופנים, נוצר מצב שולט ונשלט של סוהר ואסירה.

אוקי, אז מה אפשר לעשות?

גברים – קחו אחריות.

העולם משתנה, וכך גם הדת וההלכה שהשתנו אלפי פעמים באלפי השנים האחרונות.

אם יופיה של האישה מפריע לכם להתפלל או ללמוד – ואפשר להבין אתכם – לכו לרב, לפסיכולוג, לאבא, לחבר. תתחילו תהליך עבודה על זה, תפגשו באמת את הבעיה ותסתכלו לה בעיניים. תפסיקו להעניש את הנשים בגלל הפחד והיראה שלכם מהן. אני בטוחה שאם תתמידו בכך תגלו בתוככם מרחבים של רוך ואהבה שתשמחו מאוד לפגוש. אלוהים נתן לכם מעלות ומתנות. אחת המתנות היא האישה. בלעדיה לא היו לכם חיים ויש סיכוי שגם לא היו לכם מצעים נקיים בארון. זה לא עוזר שאתם שרים לה אשת חיל מי ימצא כדי להרגיע אותה מכל העוולות האחרות שנעשות לה. זה לא אחראי.

נשים -  קחו אחריות.

שלום בית לא אמור לכלול בתוכו הקטנה והשפלה של הזולת. בבראשית פרק א' כתוב שאלוהים יצר את האדם זכר ונקבה, בצלמו ובדמותו. כל פרוש אחר הוא אך ורק פרוש, ובדרך כלל של גבר.

יש לנו את האפשרות לעמוד על זכותנו להיות יפות  ונוכחות. לא בשליטה והתרסה, אלא באהבה גדולה. כמו שאנחנו יודעות אם נותנים לנו להיות חופשיות.

כל עוד נשים יהיו מוסתרות מאחורי פרגודים בבית התפילה – סימן שלא נעשה שינוי, והנשים עדיין מופלות לרעה. ומאחר והן יצירה אלוהית, כמו כל דבר אחר בעולם – זהו חילול הקודש.