הפלמנקו מורכב ממקצבים וסגנונות שירה מורכבים כבדים ומסובכים, וכן ממקצבים וסגנונות שירה קלילים ושמחים כמו ה- Buleria .
בפלמנקו לא קיימים שירים אלא סגנונות שירה. כל זמר מבצע שונה את סגנון השיר. לסגנונות אלה קוראים פאלוס- Palos (ראה נספח 1- מונח 47), סגנון השיר זהה אך האופן שבו שר הזמר את השיר בסגננו שלו, משנה את השיר כל הזמן. הפלמנקו מבוסס על אינטרפרטציה אינדיבידואלית של השירה לסוגיה השונים. לסגנון השירה אין מלודיה קבועה במבנה או במילים מה שלא מאפשר לקהל לשיר יחד עם הזמר.
בתוך הפלמנקו ניתן לראות שירים מסוימים שעשו מעבר משירי עם של ספרד לשירי פלמנקו, והמעבר שלהם עדיין לא הושלם לגמרי ולצידם ניתן לראות בפלמנקו סגנונות שירה שונים שנראה כי קיימים עוד מתחילת הימים.
פלמנקו החל להתפתח מהשירה. אל השירה התווסף הריקוד ולבסוף נוספה הגיטרה. מוסיקת הפלמנקו מגלה סימנים מובהקים של קשר למוסיקה הערבית. האימפריה המוסולמנית שלטה בספרד יותר מ 800 שנה וכך הרבה מן התרבות, אדריכלות והאומנות מושפעים מהתרבות והבנייה הערבית. בסוף המאה ה 19 - פלמנקו היה כבר בשיאו בבתי קפה שנקראו: Cafe cantantes
הרגע החזק ביותר בפלמנקו הוא רגע ה- Duende זהו רגע של כניסה לתוך הפלמנקו במעין טרנס, אך כיוון שאופיו של הזמר העמוק בפלמנקו סותר כל אפשרות לטרנס, המבצעים לא נופלים לרצפה הם נופלים מנטאלית למצב תודעה אחר. לאחר חמש עשרה דקות של עבודת רגליים תשומת הלב של הרקדנים מופנית ללב המחול, השפתיים רועדות כמחקות את פעימות הלב, הזיעה ניגרת והרקדן ממשיך לרקוד ללא מודעות לעייפות או למתח ברגליים ובגוף. פירוש המילה Duende הוא שד. מספר צוענים אף מאמינים שיש ישות ששוכנת בגופם ברגע זה. שדים אלה הם רוחותיהם של צוענים מתים, קיימת אמונה שילדים שמתו לפני שהוטבלו הם שדי הדואנדה.
