אתם זוכרים את הבדיחה של מי שתרגם לאידיש את המחזות של שייקספיר? על הכריכה הוא כתב:
" המחזות של שייקספיר – מתורגמות ומשופרות ע"י יענקל פרוימוביץ'".
על זה רציתי לספר לכם, אבל בגרסה מעט שונה. אני מציעה לתת לילדים-נכדים לבחור סיפור ולהתחפש לדמויות המופיעות בו. האימא-סבתא משנה מעט את העלילה, מדגישה אספקטים מסוימים, מעלימה סצנות קשות מדי, אם הילדים-נכדים רכים או רגישים.
הילדים משחקים את כל הדמויות, אבל יכולים לשנות את סוף הסיפור כרצונם – הוא אשר אמרנו, "שייקספיר משופר".למשל, בסיפור של סינדרלה, הנכדים הציעו שאמו של הנסיך תקבל אותם
לארמון כי היא אמא טובה....ותזמין את הגמדים למשתה כי מגיע להם!
בסיפור של כיפה אדומה, הנכדים שלי מאד פחדו מהזאב, אז החלטנו שהוא לא בלע את סבתא, אלא רק שר לה והרדים אותה, כי הסבתא הייתה חולה ועייפה...
כמובן שאפשר לחזור על אותו סיפור מספר פעמים, ובכל פעם לשנות את העלילה, את התפקידים ואת הסוף. אם כולם רוצים להיות הצייד ואף אחד לא "מת" לשחק את הזאב, עשו הגרלה: החזיקו ביד מספר גפרורים כמספר הילדים, כשהראש של הגפרור מופנה לתוך כף היד ומוסתר שם. לאחד הגפרורים יש "להוריד את הראש" מבעוד מועד. כל ילד מושך גפרור: מי שמשך את הגפרור החתוך, ישחק את הזאב.
בסיבוב הבא, עושים שוב הגרלה. אם במקרה אותו ילד מושך פעמיים את הגפרור הקובע, מבטלים את ההגרלה ועושים אותה מחדש.
כדי להתחפש לדמויות שבסיפור, צריך מספר פריטי לבוש והרבה דמיון- וזה לא חסר לילדים. תפוח עץ ומראה קטנה יש בכל בית, מטפחת אדומה יכולה להיות גם ורודה או בורדו, ואפילו מגבת יכולה להפוך לשכמיה,, בעזרת כמה סיכות בטחון. מאז שקונים פירות בסלסילות מיד אפשר לקבל סלסלה, לה עושים ידית מסרט של קשירת מתנות. מעיתונים אפשר לעשות כובעים לגמדים – בקיצור, לא צריכים תפאורן ומלבישה – מסתדרים גם בכוחות עצמנו.
אגב, עוד רעיונות תמצאו באתר:
בקטע של המחזת סיפורי ילדים: כששיחקנו ב"עמי ותמי" עם אור בן השבע ואילת בת הארבע – מחוסר ברירה, אני, הסבתא, הייתי המכשפה! – אילת התעקשה למלא את כיסיה בפירורי לחם. שאלנו אותה:
-אם תפזרי פירורי לחם, מה יקרה?
-הציפורים יאכלו אותם.
-אז מה צריך לקחת?
-אבנים, אבל זה כבד ואת זה ייקח אור (אחיה).
קורה שורץ www.saba-sabta.co.il
