כרטיסי נסיעה בתחבורה הציבורית בלונדון (אויסטר ואחרים) - מדריך קצר למטייל 

בפורומים למטיילים עולות שוב ושוב שאלות על כרטיסי תחבורה ציבורית בלונדון. דוגמאות שכיחות: איך נוסעים בזול משדה התעופה הית'רו למרכז העיר? מהו אותו "אויסטר" שכולם מדברים עליו? מה יותר  משתלם (ולמי), כרטיס אויסטר או כרטיס יומי? האם לרכוש כרטיס שבועי לכל אזורי העיר או להסתפק בכרטיס שמכסה את אזורי התיירות במרכז? כמה עולה כרטיס לילד?

ננסה לעשות קצת סדר בדברים ולהציג את עקרונות השיטה, בלי להתעכב על מחירי הכרטיסים שמשתנים בתחילת כל שנה. תעריפים מעודכנים והרבה מידע מועיל תמצאו באתר האינטרנט של רשות התחבורה העירונית.

תחבורה ציבורית בלונדון, לענייננו, היא הרכבת התחתית (Underground, או Tube בפי המקומיים), אוטובוסים (קומתיים ורגילים), הרכבת הקלה (DLR) הפועלת בדרום-מזרח העיר, מקטעים עירוניים של הרכבת הרגילה (לא כולם), וקווי הטראם הפועלים באזור מוגבל מחוץ למרכז. יש כמובן גם מוניות וסירות, אך לא נעסוק בהן במסגרת זו.

לצורך חישוב תעריפי הנסיעה מחולקת לונדון לתשעה אזורים (zones). רוב האתרים ההיסטוריים, המוזיאונים, האטרקציות והמלונות נמצאים באזורים 1 ו-2, ואילו שדה התעופה הית'רו נמצא באזור 6. בעיקרון, מחיר הכרטיס עולה ככל שהנסיעה כוללת יותר אזורים. גם שעת הנסיעה משפיעה בחלק מהמקרים: המחיר גבוה יותר בשעות השיא (peak) שעד 09:30 בבוקר ונמוך יותר לאחר מכן וכן בסופי שבוע (off-peak).

איך חוסכים? ראשית, אפשר לרכוש כרטיס יומי (day travelcard), שמקנה למחזיקים בו נסיעה חופשית בכל אמצעי התחבורה שהוזכרו למעלה, והנחה של 33% בחלק מקווי הסירות. יש גם כרטיס שבועי, אבל כדי לרכוש אותו נחוץ בדרך כלל כרטיס אויסטר (היוצא-מן-הכלל הוא הכרטיס השבועי שנמכר בתחנות הרכבת ה"רגילה", ומשתלם למטיילים שרוצים ליהנות ממבצעי 1+1 של חברות הרכבות).

אויסטר (Oyster) הוא "כרטיס חכם" מפלסטיק שמנפיקה רשות התחבורה העירונית. מקבלים אותו תמורת פיקדון של £5 בתחנות ה-Tube, בלשכות תיירות, וכן בחנויות ובקיוסקים מסוימים. נוסף על נוחות השימוש - אין צורך לעמוד בכל פעם בתור -  הוא מוזיל מאוד את עלויות הנסיעה. אפשר לטעון בו שוב ושוב, לפי הצורך, סכומי כסף לנסיעות מזדמנות ("pay as you go"), שמנוכים אוטומטית בעת השימוש, או כרטיסים שבועיים ואחרים. אופציה יעילה למטיילים בלונדון היא שילוב של שני הסוגים באותו אויסטר - למשל, כרטיס שבועי לאזורים 1 ו-2 (או יותר, תלוי איפה מתאכסנים), פלוס סכום כסף שיכסה את הנסיעות שמעבר לאזורים אלה.

בשיטת "pay as you go", אדם יכול לנסוע כאוות נפשו במשך יום שלם, והסכום שיחויב בו לא יעלה על מחירו של כרטיס יומי לאזורים שביקר בהם (קוראים לזה "price cap"). במלים אחרות, ברמה היומית החיסכון בשני סוגי הכרטיסים זהה, אם מקזזים את הפיקדון על האויסטר.

מה בנוגע למי שמתכוון לעשות נסיעות מעטות בלבד - נניח שתיים - בכל יום?  כמעט תמיד עדיף לו להצטייד בכרטיס אויסטר ולשלם באמצעותו, כי הסכום שינוכה מהכרטיס נמוך ממחיר כרטיס בודד בקופה, וייתכן שנסיעותיו אף יעלו פחות ממחירו של כרטיס יומי.

את האויסטר מעבירים מעל קורא כרטיסים אלקטרוני (סימן היכר: עיגול צהוב בולט) בכניסה וביציאה מתחנת הרכבת התחתית, הרכבת הקלה או הרכבת הרגילה, ובכניסה בלבד לאוטובוס או לטראם.

בסוף הטיול מחליטים אם לשמור את האויסטר לביקורים הבאים בלונדון או להזדכות עליו ולקבל את סכום הפיקדון.

יש כרטיסים יומיים ואחרים לאוטובוסים בלבד, והם זולים בהרבה מכרטיסים שכוללים גם את ה-Tube. מחזיקי כרטיס אויסטר נהנים ממחיר מוזל לנסיעות מזדמנות. האוטובוס אטי יותר מהרכבת התחתית, אבל הנוף בחלק מהקווים - במיוחד מהקומה השנייה - שווה בהחלט.

כמה מלים על ילדים ובני נוער בתחבורה הציבורית בלונדון: ילדים עד גיל 10 נוסעים ללא תשלום (בחברת נוסע משלם) ברכבת התחתית, ב-DLR ובאוטובוסים. לבני 15-11 ולבני 18-16 יש הסדרים ספציפיים מסוגים שונים (נסיעה חינם באוטובוס, כרטיס יומי ב-£2, כרטיס בחצי מהתעריף למבוגר, כרטיס בתעריף ילד, ועוד), אך לא כולם מיועדים גם לתיירים, ולעתים נדרשת הנפקת כרטיס אויסטר עם תמונה לנוסע הצעיר - תהליך ארוך מדי לתייר הממוצע. בקופות הרכבת התחתית יוכלו בוודאי לעזור בבחירת הכרטיס המתאים.

ניתן להזמין באינטרנט ולקבל הביתה כרטיס תייר - אויסטר טעון בסכום כסף או travelcard יומי / שבועי לתאריכים שמוגדרים מראש בהזמנה. לא בטוח שיש בכך תועלת מעשית.

עד כאן בנושא התחבורה בלונדון, נסיעה טובה!

[המאמר מתפרסם, בשינויים קלים, באתר האינטרנט שלי, לונדון למטייל העצמאי, ונועד לספק מידע כללי בלבד למי שמתכנן ביקור בלונדון.]