אשלגן בחקלאות אורגנית 

האשלגן, יחד עם החנקן והזרחן, הוא אחד משלושת יסודות המזון החיוניים והנצרכים בכמויות גדולות ע"י הצמח.  אין תחליף ליסוד אשלגן בחיי הצמח. הרקמות הצמחיות מכילות בממוצע כ-2 עד 10% אשלגן. האשלגן מגדיל את היבול והאיכות של התוצרת החקלאית, משפר את עמידות הצמח בפני מחלות ומזיקים, מגדיל יכולתו של הצמח להתמודד עם עקות יובש וקור, מסייע לפיתוח מערכת שורשים חזקה ובריאה ומגדיל את יעילות השימוש בחנקן וביסודות הזנה אחרים. בנוסף, יש לאשלגן תפקיד חשוב בהזנת בעלי-חיים.

חשיבות האשלגן נובעת ממגוון תפקידיו בצמח: יון האשלגן מעורוב בהפעלה של יותר מ60- מערכות אנזימטיות בתאי בצמח, בסינתזה של חלבונים ,ויטמינים, עמילן  וצלולוזה, אשר אחראים למטבוליזם תקין, לגידול הצמח ולחיזוק הרקמות הצמחיות. אשלגן מסיע בתהליך הפוטוסינתזה, שבו מיוצרים הסוכרים והאנרגיה שהצמח צריך להתפתחותו, ואחראי על פתיחה וסגירה של הפיוניות אשר מווסתות את מצב המים בתוך צמח. אשלגן מסייע לתנועה של יסודות הזנה, סוכרים ופחמימות בצמח.

האשלגן לא רק מגדיל יבולים, אלא גם משפיע על איכות התוצרת החקלאית. האשלגן מגדיל את הערך התזונתי של גרעינים, פקעות ופירות ע"י עלייה בתכולת החלבון והשמן בגרעינים,  וויטמין C וסוכרים בפירות. אשלגן משפר את הטעם והצבע של הפרי ומגדיל את הפירות והפקעות. כמו כן מגביר האשלגן את העמידות באחסון והובלה, ובכך מאריך את חיי המדף של התוצרת החקלאית.

כאשר יש מחסור באשלגן, הרבה תהליכים מטבוליים בצמח נפגעים, כגון קצב הפוטוסינתזה, קצב ההובלה ומערכות אנזימטיות שונות. באותו זמן, קצב הנשימה של הצמח גדל ויש אבדן רב של אנרגיה. התוצאה -  הפחתה בגידול הצמח, צימוח חלש וירידה ביבול ואיכות.

יש להדגיש 2 תפקידים הנוגעים במיוחד לחקלאים אורגניים:

• האשלגן משפר את בריאות הצמח ע"י הפחתת רגישותו למחלות ומזיקים. עניין זה חשוב לחקלאים האורגנים כי אינם יכולים להשתמש בחומרי הדברה.

• האשלגן נחשב יסוד מזון אחראי על איכות התוצרת (מגדיל אחוז החלבון, אחוז השמן, ויטמינים, וכו') – דבר מאוד רלבנטי לאור החשיבות של מזון בריא בשוק האורגני.

האם יש מספיק אשלגן בקרקע?

תכולת האשלגן בקרקע היא 1% - 5 בממוצע. מקור האשלגן הוא המינרלים המבניים של הקרקע – והם מהווים מקור מוגבל של היסוד הזה. שורשי הצמח קולטים אשלגן שנמצא בתמיסת הקרקע על מנת לבנות את הרקמות. כל קציר מרחיק כמויות גדולות של אשלגן מהקרקע, וככל שהיבול יותר גבוה, כך קליטת האשלגן עולה. 

התוצאה: המלאי הטבעי של האשלגן בקרקע מתדלדל במהירות, וללא חידוש המלאי, לא ניתן לשמר יבולים ולבצע חקלאות בת – קיימא. לדוגמא, גידול חיטה מרחיק כ-30 ק"ג אשלגן לטון יבול. גידול תפוח אדמה עם יבול של כ – 7 טון לדונם, המכיל כ – 4 ק"ג אשלגן לטון פקעות, מרחיק כ – 28 ק"ג אשלגן לדונם.

חשוב ליישם במידה מאוזנת את שלושת היסודות העיקריים, חנקן, זרחן, ואשלגן. הצמח צריך לקלוט את שלושת היסודות בכמויות מספיקות הן באופן מוחלט והן באופן יחסי, לשם התפתחות תקינה של הגידול, כי יחס הקליטה בין חנקן, זרחן ואשלגן צריך להיות מאוזן. למשל, דישון יתר בחנקן עלול לגרום לגידול מוגזם של העלווה לעומת הפרי; 

מחסור בזרחן יכול להוות גורם מגביל של היבול, גם כאשר חנקן ואשלגן נמצאים ברמה מספקת. לדוגמה, אספקה מאוזנת ואידיאלית בירקות נמצאת ביחס 1:0.3:1.3. של N:P2O5:K2O. הזנת- יתר בחנקן ובזרחן אינה מומלצת לא רק מבחינה כלכלית, אלא גם מבחינת איכות הסביבה: החנקות שאינן נקלטות ע"י הצמח נשטפות למי-תיהום ומזהמות את האקוויפר; הזרחן שאינו נקלט עלול להיסחף לאגמים, נחלים ומאגרי מים אחרים ולגרום לגידול יתר של אצות והפחתה של אוכלוסיית הדגים. לעומת זאת, האשלגן אינו מהווה מטרד או סיכון כלשהו לזיהום הסביבה.

בחקלאות אורגנית, עקב האיסור המוחלט בדשנים חנקניים כימיים, מתקיים ממשק החנקן אך ורק ע"י ניהול של החומר האורגני. למזלנו, ישנם משאבים רבים כגון זבל, קומפוסט, גואנו, קמח נוצות, החזרה של שאריות צמחים לקרקע, עידוד פעילות המיקרוביאלית בקרקע  - כל אלה משפרים את ממשק החנקן. לעומת זאת, לגבי האשלגן והזרחן האפשרויות הרבה יותר מצומצמות, ובמקרה של מאזן שלילי בקרקע, אפשר וכדאי להפכו לחיובי ע"י ישום של דשנים מינרלים (לא סינתטיים). מינרלים נמצאים בשימוש בחקלאות האורגנית, כגון הסלע הפוספאטי.

מחקרים באשלגן בחקלאות אורגנית

באחד הכנסים של IFOAM – הארגון הבינלאומי של תנועת החקלאות האורגנית – בבאזל, שוויץ הוצגו עבודות שונות על מצב האשלגן בקרקע:

• מאזן האשלגן במשקים אורגנים מראה גירעון עצום: כמות האשלגן היוצאת מהמערכת (ע"י יבולים, תוצרת של בעלי חיים ושטיפת האשלגן בקרקעות) גדולה מכמות האשלגן הנכנסת למערכת (ע"י זיבול, שאריות צמחים וקומפוסט). הזיבול אינו מספיק לאזן את יצוא יסודות המזון הודות לקליטתם ע"י גידולים ואיבודם מהקרקע. המאזן השלילי עלול לגרום לריכוזים נמוכים של אשלגן בקרקע ולירידה ביבול, כאשר האשלגן הופך להיות גורם מגביל.

• מאזן האשלגן הוא פחות שלילי במשקים מעורבים (גידולים+משק חי) עקב יישום שאריות של בעלי החיים בקרקע ויבוא של מספוא למערכת. במשקים ללא בעלי חיים, המצב חמור יותר ולפעמים אין מנוס מלדשן עם דשנים מינרלים.

• הוצגו השוואת שונות בין משק אורגני לבין משק קונבציונאלי, המראות שתכולת האשלגן בקרקע היא יותר נמוכה בחלקות אורגניות. עובדה זו היא תוצאה שלילית של החקלאות האורגנית, הנחשבת בדרך כלל למועילה יותר לבריאות הקרקע. כל הפרמטרים האחרים בקרקע משופרים ע"י הממשק האורגני: החנקן, חומר אורגני, פעילות של המיקרו אורגניזמים, מבנה הקרקע, וכו' – רק האשלגן (ובמקרים מסוימים גם הזרחן) מושפע לרעה.

• ניסויי דישון עם אשלגן מראים תגובה חיובית ביבולים של הגידולים האורגנים.

• בתהליך ההמרה של משק קונבציונאלי למשק אורגני, יש ירידה משמעותית בתכולת האשלגן בקרקע.

• באופן כללי, יכולת המערכת האורגנית להתמיד ברמת היבולים, ללא פגיעה בפוריות בת קיימא של הקרקע, מוטלת בספק. התדרדרות בזמינות האשלגן היא השפעה שלילית של החקלאות האורגנית והיא מנוגדת לעקרונותיה; 

"מערכת אורגנית מיועדת לשמור את פוריות הקרקע לטווח ארוך"

דישון באשלגן בחקלאות אורגנית? – אופטימיזציה של ממשק האשלגן בחקלאות אורגנית

באירופה, תנאי קרקע ואקלים מאפשרים ממשק אורגני מסורתי, ללא טכנולוגיה מתקדמת ושיטות חקלאיות מודרניות. בדרך כלל מדובר במשקים מעורבים של גידולים ומשק חי, כאשר בעלי החיים ניזונים ממרעה. במשקים האלו קל יותר לשמור על מאזן האשלגן בקרקע בגלל התרומה שבשאריות בעלי חיים ויבוא של מספוא למערכת. דגש רב מושם על ניהול הזיבול, החזרה של שאריות הגידולים לקרקע ובחירת מחזורי גידולים מתאימים. בתנאים האלו, הדישון האשלגני הינו כלי משלים, המופעל כאשר ישנם סימני מחסור בגידולים ו/או כאשר בדיקות קרקע מראות ריכוז אשלגן נמוך.

במדינות צחיחות כמו בישראל, התנאים הם שונים לחלוטין. הקרקעות בד"כ דלות, עם תכולה נמוכה של חומר אורגני ויסודות הזנה, וישנו מחסור במים המחייב השקיה. שיטות ההשקיה המתקדמות בישראל (השקיה זעירה וטפטוף) מחייבות מתן יסודות מזון דרך המים – הדשייה (fertigation), כך שהדישון האשלגני אינו כלי משלים אלא הכרח – במיוחד בגידול ירקות בחממות ובמנהרות. חשוב להדגיש שההדשייה אינה מבטלת תוספות של חומר אורגני לקרקע; החומר האורגני אינו רק מקור של חומרי הזנה, אלא גם משפר את איכות הקרקע מבחינה מיקרוביאלית ופיזיקאלית (במיוחד בכושר תאחיזת המים).

איזה אשלגן מותר בחקלאות אורגנית?

העיקרון של החקלאות האורגנית מצהיר שהמשק חייב להשתמש במקורות הפנימיים שלו, כך שכמות התשומות המיובאות מחוץ למערכת היא מינימאלית ("לנהל משק כמערכת כמעט סגורה"). בהקשר להזנת הצמח, פירושו שהדישון חייב להתבצע על ידי מחזור פנימי של יסודות ההזנה, כגון יישום של קומפוסט, זיבול, הטמנה של שאריות הגידולים ושימוש בגידולי – כיסוי וממשק נכון של מחזור הגידולים. הדישון בדשנים מינרלים נחשב רק לפעולה משלימה: "יש להתייחס לדשנים מינרלים שאינן סינתטיים כמשלימים, ולא כתחליף למחזור יסודות ההזנה" 1. מכאן, שמותר להשתמש בדשנים רק כאשר האספקה של יסודות ההזנה ע"י מחזור הגידולים, ו/או מהצנעה של שאריות צמחיות או של בעלי חיים - אינה מספיקה.

על פי כללי היסוד של IFOAM, דשנים אשלגנים מינרלים הם "מוגבלים" (restricted) – כלומר התנאים והשיטה לשימוש נקבעים ע"י תוכנית מאושרת: "אישור לשימוש ניתן רק כאשר הופק המרב האפשרי מכל האמצעים האחרים לטיפול בפוריות של הקרקע" . הפקחים חייבים להחליט האם מותר להשתמש בתשומה כלשהי לפי ששת הפרמטרים

שלהלן: 1.צורך, 2. אופי ושיטת הייצור, 3.איכות הסביבה, 4. בריאות האדם, 5.היבטים אתיים: רווחת בעלי-החיים, 6.היבטים חברתיים כלכליים. באופן מעשי, החקלאים צריכים להגיש בקשה להיתר דישון עם דשן אשלגני מינראלי. 

באנגליה למשל, אם בדיקות קרקע מראות ריכוז אשלגן נמוך, מותר לחקלאי לדשן עם אשלגן מינראלי. מכיוון שהחקלאים האורגנים הם משכילים, מאוד מודעים  לבריאות הקרקע, ומאוימים ע"י היבולים הנמוכים, הם רגילים לבדיקות קרקע עונתיות כאבחנה של רמת ההזנה בקרקעות שלהם.

IFOAM פיתחה קריטריונים בסיסים לבחינה של תשומות (כולל דשנים). הקריטריונים האלה אומצו ע"י ה-  codex alimentarius החדש (1999). ה – codex הוא הנחיות לייצור, עיבוד, תיוג ושיווק של מזון אורגני, הופק ע"י הFAO. 

מקורות האשלגן המותרים הם: סלע אשלגני טבעי ממכרות (Mined rock potash. potassium salts) והדשן האשלגני המופק ע"י תהליכים פיסיים אך אינו מועשר ע"י תהליכים כימיים על מנת להגדיל את מסיסותו.הקריטריונים הנ"ל של IFOAM נשקלים כתיקונים לחוק של האיחוד האירופי מס' 2092/91  לחקלאות אורגנית – לפי החוק הזה מתנהלים חברות ומכוני הפיקוח באירופה ובישראל.

ובישראל? מה מותר?

הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל   The Israeli Bio-Organic Agriculture Association (IBOAA) הצטרף ל- IFOAM ונוהג לפי כלליה. חברת "אגריאור" היא החברה לפיקוח ואישור של תוצרת אורגנית בארץ.

האשלגן מים המלח הנו חומר מותר בחקלאות אורגנית. זו כבר שנה שנייה שחברת "ארגיאור" נתנה אישור אורגני ל-Ferti-K, הדשן החדש ממפעלי ים המלח בע"מ המיוחד למערכות השקיה. Ferti-K הינו אשלגן כלורי עם 61% K20, מסיס לחלוטין ומתאים ביותר כמקור אשלגן בהדשיית כותנה, תירס, הדרים, תפוחי עץ ונשירים, עגבניות ושאר גידולים אורגנים.

חשוב להדגיש את הייחודיות של מקור האשלג מים המלח, (בניגוד לאשלג שבא ממכרות): חומר הגלם של אשלג זה הנו קרנליט, מינרל טבעי השוקע באופן טבעי בבריכות ים המלח ללא תהליכים כימיים ותעשייתיים. ממינרל זה מופק האשלג העשיר, ע"י שטיפה במים ושינויי חום.

ייחודיות תהליך היצור בסדום היא ברמה הנמוכה מאוד של האנרגיה הנדרשת להפקת חומר הגלם של האשלג; ההפקה ממי ים המלח מהווה רק כ – 10% מהאנרגיה הדרושה במחצבים יבשתיים. זו תרומת השמש והאקלים הייחודי של ים המלח.