מבנה הנפש
עוד לפני שנתחיל להסביר את מבנה הנפש כפי שמוסבר בקבלה ובחסידות נשים לב לנקודה מעניינת. גם בפסיכולוגיה לומדים על מבנה הנפש ועל הכוחות השונים שיש בנפש, ואם כך מה הוא החידוש ובשביל מה ללמוד את זה כפי שמופיע בקבלה.
אלא שישנו הבדל גדול.
כאשר לומדים זאת בפסיכולוגיה, מהו מקור המידע לכוחות השונים בנפש - הפסיכולוגים ערכו מחקרים, בדקו אנשים שונים, התנהגויות שונות, חקרו ולמדו והגיעו למסקנות, אין אנו באים לזלזל בכך, ובוודאי שיש סיכוי טוב שחלק מהמסקנות שלהם הם נכונות. אך נקודת הפתיחה בקבלה היא שונה לגמרי.
בתחילת פרק ג' של התניא האדמו"ר הזקן כותב כי כוחות הנפש משתלשלות מעשר הספירות של הקב"ה. הוא ברא אותנו בצלמו, וכיוון שגם אצלו ישנן עשר ספירות (כפי שיוסבר בהמשך) אז גם אצלנו ישנם עשרה כוחות.
איך אדמו"ר הזקן יודע על עשרת הכוחות הנ"ל - זה לא הגיע ממחקר או מבדיקות במעבדה.. הוא פשוט רואה את זה, הוא נמצא שם. מסופר עליו כי כשהיה בא לכתוב את המילה אצילות (עולם רוחני בו נמצאים עשר הספירות) היה כותב רק את המילה אצי', מרוב התרגשות לא יכל לסיים את המילה, הוא פשוט חווה את מה שהוא כותב.
שכל ורגש (מוחין ומידות)
לא נעבור על כל מבנה הנפש היום אלא נתייחס לשתי נקודות עיקריות כפי שמובאות בפרק ג' בתניא. על מבנה הנפש עצמו נכתבו ספרים רבים ובוודאי לא ניתן לתמצת לכמה שורות. אלא שבפרק זה אדמו"ר הזקן מתמקד במה שרלוונטי להבין (להתחיל להבין..) כדי לתת את הכלים להתגבר על הנפש הבהמית.
אנחנו מחלקים את הנפש לשתי קטגוריות מרכזיות (וכאמור יש עוד הרבה יותר מזה, אך זה מה שרלוונטי לגבינו עכשיו), שכל ורגש. שלושה כוחות שכליים (חב"ד – חכמה, בינה ודעת) ושבעה כוחות רגשיים (חג"ת נהי"מ – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות).
לפני שנתחיל לפרט על כל אחד מהכוחות, נלמד את אחד הכללים הבסיסיים ביותר בקבלה ובחסידות, כלל הרלוונטי לכל אחד מאיתנו, ולא רק בעבודת השם אלא בכלל.
המח שליט על הלב – השכל שולט ברגשות
בטבע של הנפש האלוקית, השכל שולט על הרגשות, יותר מזה השכל מוליד את הרגשות. היינו, כתוצאה מהתבוננות מעמיקה בגדולת השם נולד בליבנו רגש של יראה מהשם ורגש של אהבה להשם.
קצת קשה לקבל את זה בהתחלה, כי בנפש הבהמית זה לא בדיוק כך. בנפש הבהמית הרגש מאוד חזק והרבה פעמים מטה את השכל שיתאים לרגש. (למשל, יש לנו איזו תאווה שמקורה בלב והיא משכנעת את השכל שזה הדבר הנכון לעשות).
אפשר להסביר בצורה פשוטה, הרגש שלנו מגיע כתוצאה מאופן ההסתכלות שלנו על העולם, למשל מי שמאמין שבעל חי ואדם הם שווי ערך הוא מפתח אהבה לחיות כמו לבני אדם וממילא מפתח סלידה מאכילת חיות. אבל הרגשות הללו שבלב נובעות מתפיסת העולם שלו שבמח. כלומר השכל הוא זה שמנווט את הלב.
וכפי שנסביר בהמשך ככל שההתבוננות תהיה עמוקה יותר ופנימית יותר כך הרגש שיולד בלב יהיה חזק יותר.
מח, לב, כבד
כשהסדר הוא כראוי ואכן המח שולט על הלב אז יוצא ראשי תיבות מל"ך, האדם הוא כמו מלך.
אך כאשר הלב קודם למח יוצא ראשי תיבות למ"ך.
השכל
כאמור את השכל אנחנו מחלקים לשלוש - חכמה, בינה ודעת.
מה ההבדל בין שלושתם?
כח החכמה נקרא בקבלה "ברק המבריק" כיוון שמתייחס להבזק הראשוני של השכל, לרגע בו נופל לנו רעיון חדש (בסרטים מצוירים רואים שפתאום נדלקת נורה ליד הראש של אחת הדמויות כדי לסמל את הרעיון שהתחדש), הרעיון הוא עדיין מופשט לחלוטין וייתכן כי אנחנו אפילו לא מסוגלים להסביר אותו, לא לאחרים, ואולי אפילו לא לעצמנו.
כח הבינה לעומת זאת, הוא השלב הבא, השלב בו מתחילים לפתח את הרעיון, להוריד אותו לפרטים.
לכן כח החכמה משול לאב וכח הבינה לאם, כיוון שביצירת הולד האבא רק נותן טיפת זרע שעדיין מופשטת לחלוטין, אין שם שום צורה של ילד, אך כמובן שבאופן מופשט כבר הכל נמצא שם, בעוד שהאישה לוקחת את "הנקודה" ובמשך הריון של תשעה חודשים מפתחת אותה ומורידה אותה לפרטים, עד שנוצר ולד עם צורה והבדל בין יד לראש, לרגל וכד'.
ניתן משל נוסף להבין זאת טוב יותר, ישנו אחד שממציא רעיון למוצר חדש, את הרעיון הוא כותב בעמוד אחד, אבל אחר כך כדי לפתח את הרעיון נכתבים ספרים עבי כרס. הרעיון כאמור הוא החכמה והפיתוח הוא הבינה.
בשם השם י – ה – ו – ה. ה"יוד" מסמלת את החכמה, כיוון שהיא נכתבת כנקודה קטנה, מופשטת וחסרת מימדים, וה"הא" הראשונה מסמלת את הבינה כיוון שהאות "הא" היא בעצם האות "יוד" כפי שמתחו אותה לרוחב, לאורך ולעומק.
כח הדעת הוא הכח להוריד את ההשכלה הגבוהה לרגשות. אדם יכול ללמוד משהו, להשכיל ולהבין מעולה אך יחד עם זאת ההבנה לא תפעל שינוי במידותיו וברגשותיו, וממילא גם לא תשנה את ההתנהגות שלו, כח הדעת (דעת מלשון חיבור והתקשרות), הוא הכח להתחבר לנושא אותו לומדים ועל ידי זה להרגיש את העניין. לעבור ממצב של משקיף מהצד למצב שהעניין "נוגע לי", העניין חשוב לי. מספרים על מישהו שלא ידע לקרוא שהגיע לדואר לקבל מברק, ואיש הדואר קרא לו את המברק. במברק היה כתוב על דברים איומים שקראו למשפחתו, אך בעוד מקבל המברק הזדעזע והתחיל לבכות, איש הדואר שקרא את המכתב נשאר אותו דבר. כיצד זה יתכן - פשוט, אצל איש הדואר העניין לא "נוגע" הוא לא הרגיש שזה שייך אליו, ולכן אעפ"י שהוא הבין, זה לא פעל על המידות של, על הרגשות שלו.
מסופר על אדמו"ר הזקן שכאשר חזר מלימודיו אצל רבו המגיד ממזריטש, שאל אותו חמיו מה הוא למד שם, מה הוא יודע עכשיו שלא ידע קודם. ענה לו אדמו"ר הזקן כי עכשיו הוא יודע שיש בורא לעולם. חמיו קרא לעוזרת הבית ושאל אותה האם יש בורא לעולם, היא בוודאי שכן. פנה אליו חמיו ואמר לו "הנה גם היא אומרת שיש בורא לעולם, בשביל כזה דבר פשוט היית צריך לנסוע וללמוד כל כך הרבה?" ענה לו אדמו"ר הזקן "היא אומרת שיש בורא לעולם ואני יודע שיש בורא לעולם"
איך עושים את זה בפועל - אחרי שמסיימים את הלימוד צריך לעצור ולהתבונן, לא סתם לחשוב, אלא להעמיק את הדעת "בחזקה ובהתמדה", זו באמת מהותה של התפילה, הזמן שלנו "להוליד" רגשות אהבה ויראה לבורא עולם, על ידי התבוננות בגדולת הבורא ומעשיו הנפלאים. ולכן גם בסדר התפילה תחילה ישנם מזמורי תהילים המתארים את גדולת השם ומעשיו בעולם, אח"כ מתבוננים במלאכים ובעולמות הרוחניים ורק אז מגיעים לקריאת שמע שעיקרה התבוננות באחדות השם – השם אחד – ומתוך כך רגש אהבה "ואהבת..", אחרי כל ההכנות האלו אפשר באמת לעמוד מול השכינה בתפילת העמידה.
לכן כח הדעת כל כך חשוב ונקרא בזוהר המפתח של המידות, כיוון שללא התבוננות מעמיקה וללא "ידיעה" לא נוליד מידות אמיתיות לבורא, ואדרבה, עלולות להיוולד לנו מידות מזוייפות, הרגשה של אהבת השם אבל לא אהבה אמיתית.
מידות / רגשות
אז אם החכמה והבינה הם אב ואם, מי הם הילדים ?
הילדים הם הרגשות או כפי שנקראות בקבלה ובחסידות – מידות.
כאמור יש לנו בלב 7 מידות, אך היום נדבר רק על השתיים המרכזיות שבהם: חסד (אהבה) וגבורה (יראה).
יראה
כאשר מדברים על יראה, אין הכוונה ליראה נמוכה הנקראת "יראת עונש" מצב בו אדם מפחד לקבל עונש מהקב"ה, דרגה זו משאירה את האדם במקום נמוך, בו הוא עדיין דואג לעצמו, לאגו שלו. היראה אליה אנו שואפים היא יראה נעלית יותר. לא שאנחנו מפחדים על עצמנו, אלא שהקשר שלנו עם הקב"ה כל כך חשוב לנו שאנו חוששים לפגוע בו, חוששים לנתק אותו. כתוצאה מההתבוננות אנו מרגישים עד כמה השם אינסופי, עד כמה הוא "אחראי" לעצם הקיום שלנו כאן כל רגע מחדש, עד כמה הקשר איתו חשוב, וממילא לא רוצים לעבור על רצונו כדי לא להחליש או ח"ו לנתק את הקשר, ואפילו לא לאכזב אותו.
לאחר שנולדת בליבנו הרגשת היראה, מגיעה ישר אחר כך הרגשת האהבה,
אהבה בגימטריה = 13
אחד בגימטריה = 13
אהבה פירושה הרצון והשאיפה להתאחד עם האהוב. כאשר אנו מתבוננים בגדולת הבורא (באופן הנכון) זה מוליד בנו את הרצון והשאיפה להתאחד איתו, זה יוצר בנו את הרצון להתעלות מהעולם החומרי ולדבוק בבורא עולם. כמה שההתבוננות תהיה חזקה יותר כך גם האהבה תהיה גדולה יותר. וכפי שדוד המלך אומר בתהילים "צמאה נפשי לאלוקים" "צמאה לך נפשי" וכו', שהנפש שלנו צמאה ומשתוקקת לקדושה ולאלוקות. וכמו שכשיש להו אהבה חדשה בחיים איא אפשר להפסיק לחשוב עליה, כך גם כאן, כש"מתאהבים" בקב"ה אי אפשר להפסיק לחשוב עליו ולחפש דרכים לחזק עימו את הקשר.
שאר המידות הן הסתעפות של יראה ואהבה.
לסיכום, הסברנו כי בנפש האלוקית השכל הוא זה שמוליד את הרגשות שבלב, כאשר הדעת היא המפתח המחבר את שכל והלב, ובפעם הבאה נלמד איך זה כבר יורד למעשה בפועל.
www.ascent.co.il
נדב כהן, אסנט צפת - בית לסדנאות בנושא מיסטיקה יהודית, מודעות וקבלה.
