גדול העושה מ''המלמד'' 

למדנו במסכת סנהדרין משפט נפלא מדהים וחכם, "גדול העושה מהמלמד", כך נשמרה התורה אלפי שנים – בכל הקהילות שברחבי תבל "רק" בגלל לימוד תורה, כך נשמרה התורה מאז קבלת תורה בהר סיני, אם כי למדנו במסכת חגיגה:"אין בית מדרש ללא חידוש",היינו קיבלנו תורה נצחית - אשר במהלך כל הדורות,בכל בית מדרש-אנו מצווים ללמוד ללמד ולהתחדש,כפי שמציין הרב קוק מבחינה חינוכית,עלינו כל הזמן להכיר אפיוני הדור,ללמוד אותם היטב ולהכין דרכים,כלים,רעיונות ותהליכים שיתאימו לחינוך נכון המתאימים לאותו דור.

אך גם כך – הכל היה מבוסס על לימוד תורה והאדרתה.

חובה על כל אחד מאתנו ללמוד תורה,אל לנו לומר לרבנים-"למלמדים" לגדולי התורה-אתם תלמדו,תשכילו,תרחיבו דעתכם התורנית-וזה מספיק.

חשוב שכל אחד מאתנו יתמיד ויקבע עיתים ללמוד תורה,לא בכדי אחת משש השאלות שאדם נשאל בהגיעו למרומים-היא:"האם קבעת עיתים לתורה".

או יודעים שהיהודים מאז ומתמיד-נחשבים כחכמים בעולם.

תורתנו-ממוקדת במצוות,בתרי"ג מצוות,אשר כמחציתם לפחות-קשורות במצוות שבין אדם לחברו,תורתנו מבהירה ומדגישה לנו חשיבות בניית "חיי חברה" כל חיינו.

יחס לכל אדם,לכל חבר,כבוד,אהבה,"ואהבת לרעך כמוך",הנתינה והאהבה מהווים בסיסי איתן ביהדות, אדם שלמד תורה, המתפלל כל הזמן בדבקות,אך אינו מתייחס לנזקקים,לא מסייע לאחרים,אינו מטפח "הנתינה" בכל חייו, יש... יש בעיה עם לימודו.

כדי שכולנו נלמד ונשקוד על לימוד תורה,חייבים תמיד לבנות תלמידי חכמים-רבנים-"מלמדים" שיוכלו להחדיר בנו לימוד תורה-יידע ואהבת תורה.

אנו יודעים שההישגים הלימודיים בכל תחום ובודאי בתורה-תלויים "במלמדים".

ככל "שהמלמד" משתמש במתודות נכונות, משלב המון אינטליגנציה רגשית, אהבה...כבוד...יחס...אמפתיה...חיוך...אנושיות...אכפתיות...

דוגמא אישית...עידוד...דברי שבח...והמון המון-חוויות בכל שיעור.

כן... כן... "המלמד" הוא הדמות הדומיננטית המוסיפה חכמה ודעת לתלמידינו.

לימוד תורה והמתודה הנפלאה של לימוד תורה-המבוססת על ויכוחים,

מחלוקות,שקלא וטריא,שאילת שאלות,הם...הם...הכלים החשובים ביותר ללמוד נכון ולהפוך להיות תלמיד חכם ונבון. 

פיתוח מוח איכותי מבוסס על לימוד ושאילת שאלות,הלימוד מוסיף יידע,"יידע הוא כוח",יידע מהווה מוקד חשוב בהשכלתו של האדם,

אך מה שהופך את הידע הטמון במח לחכמה-היא המתודה של "שאילת שאלות".

הויכוחים ושאילת השאלות שבלמידה כתלמידים בכל גיל מעגנת בנו את חשיבות שאילת השאלות-ההופכת הידע לחכמה ובינה.

לימוד התורה-המבוסס על שאילת שאלות-וויכוחים מבססת ומעגנת בנו,בעם היהודי מאז ומתמיד חכמה,בינה ודעת.

אם כן,למה מתכוונת הגמרא-המבהירה לנו כי למלמד מגיע מלוא הכבוד והיקר,אך "לעושה" "למארגן" לדואג לשיעורי תורה,יש יתרון גדול ממנו,היינו "גדול העושה מהמלמד".

היינו-"המלמד" יכול להקנות ולהחדיר בנו תורה ומצוות "רק" האם מישהו-דואג לבניית תשתית,קרקע יציבה,מקום ראוי שם ילמדו.

"העושה" דואג שהחבורה תגיע ללמידה,דואג לטפח "מלמדים" שיפיצו מעיינות תורתנו כפי שמציין החכם מכל אדם-שלמה המלך, "יפוצו מעיינותיך חוצה" לא די שהאדם לומד...ולומד...עליו להפיץ תורתו לדור הבא,לאחרים שהרי אחת מהמצוות החשובות ביהדות-"והגדת לבנך",

העבר תורתך אותה למדת לבניך,לדור הבא,לאחרים.

"העושה" דואג "לשווק" תורה,להבהיר לכל העולם,לכל הסובב אותנו,את חכמת היהדות.

"העושה" דואג שבכל קהילה,בכל בית כנסת,בכל עיירה ובכל עיר ילמדו תורה.

מצאנו במקומות רבים שהיקף הלומדים גדול ומרשים-אם מקיימים "סביבה" לימודית מרתקת,המגבירה מוטיבציה ללמוד.

כאשר משלבים בכל לימוד-חיי חברה...אהבת אדם...כבוד לכל אחד...

יחס אישי לכל לומד. שילוב כיבוד לכל אחד,כוס תה עם לימון ועוגיות,כל אלה מוסיפים לומדים ואף ילדים שילמדו ויקבעו עיתים לתורה.

אנו יודעים שהמתודה העיקרית ללימוד בישיבות הוא "הלימוד בחברותות", היינו לומדים מפתחים חשיבה במוח,מוסיפים ידע וחכמה דרך לימוד עם חברים.

הלמידה בחברותא-מפתחת כאמור 2 שני רעיונות חינוכיים-ערכיים,

מטפחת חיי חברה ולמידה מאחרים,המאפשרת לשאול שאלות את החבר וללמוד ממנו.

כל הדרכים שהועלו מוסיפים לומדים מבוגרים וילדים-לקבוע עיתים לתורה.

צריכים כולנו להעריך העושים,לעודד אותם ולטפחם בכל קהילה ובכל מקום את ה"עושים".

ידוע לנו שבכל עיירה ההצלחה בלימוד ובעשייה הייתה תלויה "במנהיגים" המובילים והמשפיעים, "העושים" שדאגו להעניק יחס כבוד ואהבה-"למלמדים" מעניקים להם "במה" וסביבה תומכת כדי שיוכלו להעניק לכולנו לימוד תורה כדבעי. 

בכל מקום,בכל קהילה-ככל "שהעושה" יהא בעל יוזמות ויצירתי יותר,

יגיעו יותר ויותר לומדים לזכות וללמוד "מהמלמד",ככל שהחברים והידידים הטובים שבכל מקום-יעודדו "העושים",כך נזכה לראות יותר ויותר לומדי תורה.

חובה עלינו,על כולנו,להיות אופטימיים-לראות הטוב והחיובי שבכל עשייה...לפתח עוד ועוד "עושים",שהם הם דואגים ליציקת קרקע לבניית תשתית עליו בונים בניין של תורה לתפארת.

ראוי "שהעושים" וחבריהם הטובים המדרבנים והתורמים

למיניהם יעשו עבודת הקודש בלימוד ובהגברת תורה גם בקרב אחינו חברינו "החילוניים" שאינם לומדים תורה,ככל שנגביר יותר תורה,נפיץ מעיינותינו חוצה,נבהיר לכל הסובב אותנו "החכמה" הנצברת במוחנו מלימוד תורה, ככל שנבהיר לכולם-שלימוד התורה משפיע על אופיינו להיות יותר טובים,יותר אנושיים,יותר חברותיים,מסייעים ועוזרים לנזקקים ככל שהם יראו הלכה למעשה-יישום "ואהבת לרעך כמוך"-מימוש "הנתינה"-כן הסובב אותנו יעריך מעשינו ויצטרף אלינו ללמוד ולאמונה ביהדותנו.

ראוי שבכל קהילה יתחברו "לעושים", יסייעו להם ליצור "צוות" מגובש ומלוכד.

ככל "שהעושה" קשור "לצוות"-הרי העשייה תפרח,שהרי "העושה" מבין כי חבריו בצוות-ידידים בלב ובנפש,לכן צריכה קהילה להעניק תמריץ "לעושים" במלאכתם-ההתנדבותית לרוב.

כל קהילה בכל מקום צריכים לחשוב כל הזמן על כלים ורעיונות יצירתיים כדי לעודד ולטפח "צוותי עושים".

"העושה"-מדובר כמובן על גברים ונשים. אנו מודעים שהנשים בדורנו דואגות-"עושות" שפע תשתיות-להגברת תורה ולהאדרתה.

מדרשות לנשים,שיעורי תורה לנשים,משופעים מאוד-וגורמות עיקריות שהנשים כיום ידעניות ותלמידות חכמים הרבה בזכות "העושות".

ויש...יש אנשים נפלאים שהם גם וגם...גם "מלמדים" וגם "עושים".

הנני מכיר מנהלי בתי-ספר חכמים ונבונים, "המלמדים" מרביצים תורה,מפיצים תורתם לאחרים-לאחר שלמדו שנים רבות תורה מדע ודעת אך יחד עם זאת מקצים זמן ומחשבה ל"עשייה",לארגון מופעים נפלאים מרתקים,תורניים וערכיים. לטיפוח טיולים,אירועים בחגים ומועדים,למופעים במוסדות החינוך ביום העצמאות וביום ירושלים ובכך דואגים שהמורים יהיו "המלמדים" והוא המנהל יהא "העושה" הדואג שלא יחסר מאומה בתקציב-שלבי הארגון וכמובן בשיווק האירועים שכל ההורים ואנשי העירייה ומשרד החינוך יגיעו לאירוע,שאמנם נעשה בבית ספרו-שהוא המנהל,אך הוא נחשב "כעושה" והמורים והתלמידים הם "המלמדים".

שילוב נפלא וחשוב בדורנו – לשלב "מלמד" "ועושה" במגוון תחומים.

השילוב מוסיף מוטיבציה,נחישות,רצון עז להמשיך ודוגמא אישית לכל בעלי הפוטנציאל שמסביב,למצוינים שבדרך-לראות ממך וללמוד שניתן להיות "מלמד"-"ועושה".