שימוש בסמים וההשלכות המשפטיות
פקודת הסמים המסוכנים קובעת כי שימוש בסמים הוא עבירה פלילית. היות שחלק נכבד מן האוכלוסייה, מעשן סמים קלים, ישנה נטייה לחשוב כי שימוש בסמים קלים אינו עבירה פלילית. זוהי טעות שכן היתפסות על עישון סמים קלים, יכולה בהחלט להוביל להגשת כתב אישום.
לאור השכיחות של שימוש בסמים קלים לצורך אישי, המשטרה אינה רודפת אחר הצרכנים האישיים הללו. הסיבה לכך היא כי הסכנה האמיתית, מצויה בעבירות הסחר בסמים.
אמת, כאשר אדם ללא עבר פלילי, נתפס עם כמות קטנה של סם, ישנו סיכוי סביר כי לא יוגש נגדו כתב אישום. עם זאת, יש לזכור כי שימוש בסמים, אף אם מדובר בסמים קלים, זו עבירה פלילית ובית המשפט רשאי לגזור עד שלוש שנות מאסר על שימוש בסמים לצורך עצמי.
האם קיימת הבחנה בין שימוש בסמים קלים לקשים מבחינת הענישה? כיצד יודע בית המשפט האם מדובר בצריכה עצמית או בשימוש מסחרי ומהו ההבדל המשפטי?
הבחנה בין סוגי סמים
ישנה נטייה לחשוב כי שימוש בסמים קלים אינו מהווה עבירה פלילית או כי מדובר בעבירה פחותה מסמים קשים. זוהי הנחה שגויה. החוק אינו מבדיל בין סוגי הסמים לעניין הענישה. ההבחנה נעשית אך ורק לעניין סוג השימוש בסם.
שימוש בסמים לצריכה עצמית, יהיה סוג הסם אשר יהיה, יכול להוביל לעונש מאסר של עד שלוש שנים. אולם, לשימוש בסמים לצורך סחר, יש השלכה משפטית כבדה ובית המשפט רשאי לגזור עד 20 שנות מאסר.
ההבדל העצום בענישה נובע כמובן מחומרת העבירה. כאשר אדם עושה שימוש בסמים לצריכה אישית שלו, הוא פוגע בעיקר בעצמו. אולם, כאשר השימוש בסמים הוא לצורך מסחרי, הנזק שנגרם הוא חמור בהרבה. סחר בסמים מוביל לביצוע פשעים אחרים ולהתפתחותה של עבריינות.
לעיתים, כאשר נתפס אדם ללא עבר פלילי, עם כמות קטנה של סם, אשר ברור כי היא לשימוש עצמי, ייסגר התיק כנגדו ולא יוגש כתב אישום. מדוע? אדם אשר עושה שימוש בסמים לצורך אישי, אינו מהווה סכנה לחברה ועל כן, בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, מתקבלת לעיתים ההחלטה לא להגיש כתב אישום.
כאמור, ההבחנה החשובה לעניין הענישה אינה סוג הסם אלא סוג השימוש. כיצד יודע בית המשפט האם שימוש בסמים הוא לצריכה עצמית או למטרות סחר?
שימוש בסמים – צריכה עצמית או סחר?
פקודת הסמים המסוכנים מבחינה בין שימוש בסמים לשם צריכה אישית ובין שימוש בסמים לצורך מסחרי. עבור הנאשם, מדובר בהבחנה רבת משמעות שכן ההשלכות המשפטיות אחרות לגמרי.
אם בית המשפט יחליט כי הנאשם צרך את הסמים לשימושו האישי בלבד, רשאי הוא לגזור על הנאשם עונש של עד שלוש שנות מאסר בלבד. אולם, אם סבר בית המשפט כי מדובר בשימוש מסחרי, ניתן להטיל על הנאשם עונש של עד עשרים שנות מאסר.
כיצד מחליט בית המשפט מהו סוג השימוש שנעשה בסם? על פי כמות הסם שנתפסה. מובן כי במקרים בהם מדובר בכמות סם קטנה יחסית, מניח בית המשפט כי מדובר בשימוש לצורך עצמי. יחד עם זאת, עומדת בפני בית המשפט טבלת הכמויות. זו מגדירה איזה כמות, בעבור כל סם, יכולה להיחשב כשימוש אישי.
אם הנאשם נתפס עם כמות סם גדולה יותר מזו שנקבעה בטבלה לשימוש אישי, וטענתו כי מדובר בשימוש אישי, עובר נטל ההוכחה אליו.
אם הצליח הנאשם לשכנע את בית המשפט כי מדובר במקרה של שימוש בסמים לצריכה אישית, יוטל עליו עונש של עד שלוש שנות מאסר בלבד. אם סבר בית המשפט כי מדובר בשימוש לצורך חסר בסמים, רשאי בית המשפט לגזור עונש חמור של עד עשרים שנות מאסר.
שיקוליו של בית המשפט
במקרים בהם יש ספק בדבר סוג השימוש, ישנם מספר שיקולים שבית המשפט לוקח בחשבון על מנת להכריע בשאלה. כמו כן, אלו גם ישמשו את בית המשפט בשעת גזר הדין:
1. כמות הסם: שימוש בסמים לצריכה עצמית הוא טיעון שיכול לעמוד רק כאשר מדובר בכמות סם מסוימת. כמובן כי כל מקרה נבחן לגופו אך כמות סמים אשר גדולה באופן משמעותי מהכמות שבטבלה, אינה יכולה להיחשב ככמות לצריכה אישית בלבד.
2. נסיבות החזקת הסם: כאשר מדובר בנאשם בעל הון, ייתכן וטענת שימוש בסמים לצורך אישי, תיראה הגיונית יותר לבית המשפט מאשר נאשם שמצבו הכלכלי איננו טוב. במקרה השני, לנאשם יש אינטרס גדול יותר לעשות שימוש מסחרי בשם לשם רווח כספי.
3. עבר פלילי קודם : בבואו לגזור את העונש על הנאשם, לוקח בית המשפט בחשבון את עבור הפלילי הקודם של הנאשם, אם ישנו כזה.
שימוש בסמים זו עבירה פלילית כאשר ההשלכות המשפטיות תלויות בסוג השימוש. שימוש בסמים לצריכה עצמית, יכול ולא יתפתח לכדי כתב אישום אך אם מוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט להטיל על הנאשם עד שלוש שנות מאסר. אם מדובר בשימוש מסחרי, יוגש כתב אישום והעונש בגין עבירה זו, יכול להגיע עד לכדי עשרים שנות מאסר.
למענה מקצועי בנושאים פליליים ניתן להתייעץ באתר הפורומים המשפטיים בפורום פלילי >>
לקריאה נוספת: מחיקת רישום פלילי - המדריך >>
