דיאטות, אתם יכולים לשנות את מציאות חייכם 

רק אנחנו יכולים, במו ידינו לשנות את מציאות חיינו, לשנות הרגלים ולאמץ הרגלים חדשים.

מה שחשוב הוא, האם טוב לנו בלופ הזה שבו אנו חיים? האם אנו מרגישים צורך לשנות ולהשתנות בהתאם? למען עתיד טוב יותר לנו?

במשך 36 שנותיי כשמנה, חייתי בלופ אחד גדול, שהדרך לצאת ממנו הייתה בכל פעם, דיאטות. בכל זמן שבו התחלתי בדיאטה חדשה, האדרנלין החל לפעפע, רק כי ידעתי שישנו סיכוי לשינוי, ושינוי חיובי באורח חיי, לקראת ירידה במשקל ולמען הביטחון העצמי שלי.

רוב חיי סבבו סביב דיאטות כאלו ואחרות, וכך גם מצב רוחי היה משתנה, אך ברגע שלא הצלחתי לשריין בי את כוח הרצון ונפלתי, כך הכל חזר לקדמותו, האכילה המופרזת, הערך העצמי הנמוך, הביטחון העצמי ששאף למינוס גדול, הבוז כלפי עצמי והידיעה שאני לא מסוגלת לעשות כלום למען עצמי, ואין הרגשה מזעזעת יותר מזה, ושוב חזרה ללופ הרגיל והבטוח, שמעליו עומדת עננה אפורה, אפורה מאד.

לדעת שאת לא מסוגלת לשנות את חייך לטובים יותר, מאושרים יותר, רזים יותר, מוערכים יותר ושווים יותר בעיני עצמך.

לחלקנו לוקח זמן לעשות שינוי, להסתגל למצבים חדשים, ולחלקנו האחר אין בעיה כזו, ברגע שהם מחליטים השינוי מתחיל להתבצע, לא בעוד דקות אלא עכשיו, ממש עכשיו.

השאלה היא, עד כמה אתם באמת רוצים לשנות את מציאות חייכם?

לי לקח 36 שנה להחליט שהגיע הזמן לשינוי, ומהרגע שהחלטתי ביצעתי, ללא שהיות וללא דחיות, ממש עכשיו. איזה שהוא סוויטש הסתובב לי בראש ודירבן אותי שלא לוותר ולהצמד לרצון החזק למען שינוי דראסטי בחיי, להכנס למשטר של דיאטות ולהפסיק לאכול ולהתחיל ולשנות את המציאות בה חייתי.

בשנת 2001 התבצע השינוי במלואו, רזיתי, ביטחוני העצמי עלה בעיקר בעיני עצמי וכך גם הערך העצמי שלי, התחלתי אף לאהוב את עצמי יותר ולגלות שאני מסוגלת להתמודד עם הפחד שלי מפני שינוי, והשינוי היה מדהים.

כאדם לא שמן היום, אני יכולה בהחלט להגיד שאין מאושרת ממני על שהיה לי כוח רצון שכזה והשקעה עצמית כמו שהיו לי בדרך לקראת חיים שלמים יותר עם עצמי.

ואני מזכירה שוב, רק אנחנו יכולים לשנות את מציאות חיינו, אם לא נרצה לעזור לעצמנו על מנת שנוכל להרגיש יותר טוב, אף אחד אחר לא יוכל לעזור לנו.