הדברים הבאים מפריעים ליוגי (למתרגל יוגה):
מאמץ יתר מעבודה קשה,אכילת יתר , דיבור יתר,
סגפנות, אכילה לפני שינה, אכילת פירות בלבד,
סביבה(של אנשים) לא מתאימה, חוסר התמדה.
(האט'ה-יוגה-פראדיפיקה.1.15)
יוגה למתחילים היא חיה לא ידועה. ובכל זאת, קודם כל אנו צריכים להגדיר מה זה תלמיד מתחיל ומה זה תלמיד מתקדם ביוגה. האם אפשר למדוד זאת דרך גמישות, גיל ,כוח סיבולת או תעודת זהות? קשה להגדיר מזה יוגה
למתחילים. האם שיעור יוגה למתחילים צריך להיות אותו דבר לפנסיונרית אשר פעם ראשונה בחייה עושה פעילות גופנית ולספורטאית צעירה? דבר אחד ברור, השיעור צריך להתאים לרמה ההתחלתית של כל תלמיד ותלמיד.
(וזה מה שאנחנו עושים במרכז).
בנוסף קיימת מכשלה קריטית, ברוב המקרים אדם הבא בפעם הראשונה לשיעור יוגה למתחלים, אין לו מושג מהי יוגה למתחלים באמת ומה היא יכולה לתת לו. תלמיד יוגה מגיע עם ציפיות מסוימות אשר ברוב המקרים מבוססות על פיסות מידע מיקריות שאליהם נחשף במהלך חייו. על סמך פיסות מידע אלו, יש לו איזה שהיא "תמונה" על יוגה. אחד (ששמע במקרה על אשטנגה יוגה או שיטות דומות) יגיד "יוגה זה מאוד קשה", ולזה הוא מצפה.
אחר (שנחשף לשיטות יוגה יותר רכות) יגיד יוגה זה קל מדי.
האמת, כרגיל, נמצאת באמצע. נכון אפשר לעשות שיעור יוגה קשה מאוד (ולהזיע בו כמו בספינינג) או קל מאוד (ולא להרגיש כלום), אבל זה תלוי בתלמיד. צריך להתאים את השיעור לתלמיד, ולעשות זאת מהשיעור הראשון של היוגה ולא להמציא חיה חדשה אשר נקראת יוגה למתחילים.
אגב, בדרך כלל חושבים שיוגה למתחלים זה תרגול שמגמיש את הגוף או שזה מרגיע או בריא. ברוב המקרים נשמעת האמירה: "אני לא גמיש ולכן אני לא יכול לתרגל יוגה...." ותמיד שוכחים שהגמישות שרואים אצל מתרגלים או בתמונות, זו תוצאה של שנים של עבודה. ברור שאי אפשר להגיע לזה לא בשיעור הראשון וגם לא בשני, וגם לא צריך.
בשיעור כל אחד עושה את מה שהוא יכול וזה השיעור החשוב שיוגה למתחלים מלמדת מהצעד הראשון, כל השיעורים הם למעשה שיעורים של עבודה אישית עם התלמיד. בקבוצה אחת יכולים לתרגל גם מי שמתרגל מספר שנים וגם מי שרק התחיל את דרכו. סיטואציה זו יוצרת הזדמנות נדירה להיחשף לניסיון של אנשים אחרים ומאפשרת למידה נכונה שיטת היוגה.
יוגה למתחילים וטעויות נפוצות:
כאב:
הטעות הכי נפוצה בקרב מתרגלי יוגה. הכאב מופיע מהרצון לבצע את התנוחה בדיוק כמו שרואים בתמונה! או כמו שהמורה עושה! כאשר הגמישות הטבעית אינה קיימת מופעל כוח יתר הגורם לכאב! מתרגלים שוכחים שמה שהם ראו זאת תוצאה של עבודה של שנים עם הגוף. לכן חשוב מאוד לעשות לא מה שמראים אלה מה שיכולים ואז לא יהיה כאב.
מאמץ יתר:
סימנים למאמץ יתר:הזעה מרובה,דופק מוגבר , קוצר נשימה , עייפות אחרי התרגול. ברוב המקרים תופעות אלו קשורות לרצון של השגת מטרה כלשהי (כמו תחושות מהמאמץ של התרגול או הישגים חיצונים כמו גמישות). יוגה אמורה לתת לו כוח ואנרגיה להוריד לו את המתח, לתת להקל על חיי האדם . למשל אם אתם עושים יוגה אחרי העבודה, אחרי השיעור צריכה להיות תחושה כאילו לא הלכתם לעבודה. הפתרון הוא פשוט מאוד. לנוח. לצאת מהתנוחה ולשכב על הגב או על הבטן.
תחרותיות:
ביצוע תנוחה ביוגה כרוך בשמירה על עקרונות מסיימים. אבל הרבה פעמים תלמידי יוגה נכנסים לתחרותיות (עם משהוא אחר או עם עצמם) כדי להגיע לתוצאות חיצוניות מסוימות (וזאת טעות חמורה מפני שביוגה אין מטרות חיצוניות!) ביוגה יש מכנה משותף לביצוע של כל התנוחות והוא לעשות תנוחה בנוחיות ונוחות ללא תחושות חריגות ( אי-נוחות, כגון כאב ).חשוב לוותר על ציפיות ואמביציות.
אי- שקט בתנוחה:
למעשה זאת לא טעות אלה סימן לביצוע לא נכון של תנוחה. אי-שקט בתנוחות מצביע על אי-שקט בנפש (הרי נפש וגוף מחוברים) .הביצוע המושלם של אסאנה הוא כאשר המתרגל מוריד הילוך של כל הפעילויות הפיזיות והמנטליות .הפתרון הוא להרפות את הגוף לפני שנכנסים לתנוחה ויציאה חלקית מהתנוחה על מנת להפחית מאמץ פיזי ובעקבותיו מאמץ מנטאלי.
אז שיהיה לכם שיעור מהנה - גם ביוגה למתחילים וגם למתקדמים!
