בעולם הקד"מ של העידן האחרון כבר אין חוקים, כל דוגמנית יכולה לפתוח לעצמה דף אמן בפייסבוק ולהבטיח שם קבל עם וסטאטוס שהיא מוכנה לצאת לדייט מוגרל מבין החברים שלה אחת לשבועיים. מובטח לה כי כמות ה"לייקים" שהיא תקבל תרקיע שחקים ושהחשיפה הענקית שהיא תגיע אליה תדלוף לחדשות הערב (מה שרק יגרום לעוד באזז תקשורתי שהוא אבי כל יחסי הציבור) וכל זאת במינימום השקעה ומבלי שהיא תצטרך להוציא שקל מכיסה. מפתיע אם כך לגלות שישנם עדיין חברות שמתעקשות לחלק מוצרי פרסום "מפתיעים" כמו מחזיקי מפתחות, מבלי שיהיה להם מושג שהם בעצם זורקים את הכסף לאוויר.
וזה נכון, כולנו כבר כל כך התרגלנו לסנן לנו מהחיים את הפרסומות והשיווק האגרסיבי שמחכה לנו בכל מקום (חלוקת פלאיירים בכניסה לקניון? אתם צוחקים? מתי בפעם האחרונה השתמשתם בקופונים?!) שאנו זורקים כל דבר שנחשב כדואר זבל ישר לסל המחזור, אפילו אם מדובר באיזה מחזיק-מפתחות-חדשני-שמשחרר-עגלות-בסופר. חאלס, ראינו כבר הכל, תביאו לנו מתנות שבאמת יכולות לגרום לנו לאיזו תזוזה בפנים.
ובאותו האופן אפשר לבטל את כל מי שנוקט בשיטת הדפסה על חולצות בתקווה שכל מי שילבש אותם ישמש לו כמעין שלט חוצות נייד (ושטח פרסום על גבי גופר של קהל המטרה המיועד). זה לא עובד ואין צורך לבצע פילוח-שוק מחדש בשביל להבין שאם זה לא "מאגניב" זה פשוט לא יהיה בשימוש. ולא משנה כמה המשפט, שרקחו הקופירייטרים, שנון או פרובוקטיבי, או אם מדובר בסלוגן טיזרי עם לוגו חתרני ובוטה, אף אחד לא באמת רוצה ללבוש פרסומת, לא בחינם בכל אופן (וייזכר לטובה הבחור שמציע את עצמו בתור פרסומת מהלכת, שזה הדרך הנכונה לנהוג בחולצות המודפסות עם שם המפרסם, לבקש כסף תמורת החשיפה שלהם בציבור).
אבל חשבו על משהו יותר מדוייק, במקום לחלק דוגמיות של מסטיקים או שמפו לעוברים ושבים, למה לא להגיע אל העבודה שלהם ולארוב להם שם, במסווה של רצון טוב? וכך חברות פרסום ושיווק שיודעות משהו על מיתוג מחדש מחלקים ציוד משרדי שאינו נופל לקלישאה המשעממת של מעמד לעטים או לוח-שנה-מגנטי (לא וואו בכלל). חשבו על מפצלי USB שכולנו צריכים (בשביל לחבר מאוורר לצד העכבר המשרדי?) וחשבו שהוא יכול להגיע בכל צורה שתבחרו בה. אם תמצאו דרך לשייך את זה לקהל המטרה (נגיד לחלק מפצל כזה בצורת חפיסת תרופות בכנסים מקצועיים שעוסקים ברפואה) הרי שכולם ישמחו להציג את המתנה הזו על השולחן ואפילו להשתמש בה. לשם שינוי.
משה תבור
