"אהבה היא הערך החשוב ביותר בחיי" אמרה רחל "זה ברור לי לגמרי, זו הבחירה שלי אחריה מופיעים: הגשמה עניין ובריאות אבל אהבה היא הדבר החשוב לי ביותר. אז למה אני לא מצליחה להכניס אהבה לחיי? למעשה רוב הזמן אני מתוסכלת ומתבודדת, פשוט רע לי".
החלטנו להתבונן רגע בתסכול של רחל, לתת לו מקום, לנשום איתו ולהקשיב לקולו.
לרגשות קשים כמו פחד, אכזבה, בדידות, תסכול, עצב, כאב ועוד יש תפקיד בחיינו, לכן חשוב לאפשר להם להיות כדי להאזין למסר המגיע מהם.
רגש מטבעו זורם, כמו מעיין, הוא עוצר בתוכו כמות גדולה של אנרגיה. אם נחסום יהפכו המיים עכורים ויחפש להם נתיבים שונים לדלוף דרכם, לאו דווקא הנתיבים הרצויים לנו. אם נשחרר-יזרמו המיים, יתנקו, והאנרגיה יכולה להיות מתועלת לטובתנו.
רחל נתנה מקום לרגשותיה ועלתה בה התשובה שהיא כלואה בכלוב אשר יצרה לעצמה.
נזכרתי במה שכתב אנתוני רובינס על כללים המעצבים את חיינו ואת הציפיות שלנו מהם. כללים הם הדרך בה אנו מסבירים לעצמנו אייך נדע שהשגנו משהו.
הם מאין קיצור דרך שיצרנו למוח, קיצור דרך לכפתור שכשלוחצים עליו זה בסדר להרגיש טוב.
לכן, הם יכולים לבנות כלוב ויכולים גם לפתוח את דלתו לחופש...
נוכל להבין זאת טוב יותר אם נבדוק את הכללים של רחל.
"מה חייב לקרות כדי שתרגישי אהבה?" שאלתי את רחל.
רחל בדקה את הכללים שלה והגדירה: "בעלי צריך להתבונן בעיני, לגעת בי כמו שאני אוהבת, לחבק אותי, לדבר אלי בשקט. אם הוא אוהב אותי הוא לא יצעק עלי. אני צריכה לדעת שאכפת לו. אני גם רוצה שאנשים אשר אני פוגשת יקבלו אותי בלי לשפוט אותי."
מה הסיכוי של רחל לחוות אהבה לדעתכם?
ואם אספר לכם שעבור בעלה של רחל לאהוב פירושו לתת ביטוי מלא לרגשותיו בכל רגע, כולל לצעוק כאשר הוא כועס, כי "אם היא אוהבת אותי היא תבין..." אייך זה מסתדר עם הכלל של רחל "אם הוא אוהב אותי הוא לא יצעק עלי"? מה יקרה לזוג הזה לדעתכם?
שימו לב כמה חשוב שבני זוג יכירו זה את כלליו של זה.
אבל נחזור לרחל ולעבודה שעושה כל אחד על עצמו.
אני חייבת להתוודות שבשלבים מסוימים בחיי היו הכללים שלי דומים מאד לאלה של רחל ואף נוקשים מהם, לכן הפגישה איתה עזרה לי כל כך.
אם נבדוק את זה רובנו מציבים לעצמנו כללים מחלישים.
אייך נדע מה הם הכללים שלנו? בעזרת השאלה הפשוטה: מה חייב להתרחש כדי ש________ (במקרה זה כדי שאחוש אהבה).
אייך נדע שאנו מציבים לנו כלל מחליש?
את הנקודות הבאות עיצב אנתוני רובינס ואני חולקת אותן איתכם:
א. כלל הוא מחליש כשבלתי אפשרי לקיימו . זוכרים את וודי אלן שאמר "אני לא רוצה להיות חבר במועדון שיקבל אותי..." כמה אנשים רודפים אחרי בני זוג שלא רוצים בהם ומאבדים עניין ברגע שהשיגו את בן הזוג? אם נבדוק את הכללים של רחל: האם יתכן שאנשים שהיא פוגשת לא ישפטו אותה? כולנו שופטים אנשים שאנו פוגשים כתהליך אוטומטי. מה הסיכוי של רחל לנצח במשחק שאת כלליו יצרה?
ב. כלל הוא מחליש כאשר אינו נימצא בשליטתנו - מחשבותיו ומעשיו של בעלה של רחל לא נמצאים בשליטתה. נכון שהם מושפעים ממעשיה ומהתנהגותה אבל שליטה מלאה יש לרחל רק על מחשבותיה ומעשיה שלה. לכן, להתנות את יכולתה לחוש אהבה במה שעושה בעלה זה כלל מחליש. כמה מאיתנו מניחים את המפתחות לאושר בידיהם של אחרים? אבא, אימא, בעל, אחות, חמות, בוס, ילדים ועוד... מה זה אומר לגבי הסיכויים שלנו להצליח האם הם בידיים שלנו?
ג. כלל הוא מחליש כאשר מספק לכם מעט דרכים להרגיש טוב והרבה דרכים להרגיש רע. מה זאת אומרת? הסיפור הבא לקוח מספרו של אנתוני רובינס "להעיר את הענק שבפנים": יום אחד שאלה ילדה "אבא אייך זה שדברים מתבלגנים כל כך בקלות?""למה כוונתך מתבלגנים?" שאל האב "אתה יודע, כשדברים הם לא מושלמים" ענתה הילדה "תסתכל על שולחן הכתיבה שלי כרגע, הוא מבולגן יש דברים בכל מקום. רק אתמול בלילה עבדתי כל כך קשה כדי שהוא יהיה מושלם והים הוא שוב מבולגן. אבל דברים לא נשארים מושלמים הם מתבלגנים כל כך בקלות". "תראי לי אייך זה כשהדברים מושלמים" ביקש האב. הילדה הזיזה את כל החפצים על השולחן למקומות אשר קבעה להם "עכשיו זה מושלם אבא" אמרה "אבל זה לא יישאר ככה" . "ואם אזיז את קופסת צבעי המים שלושה סנטימטר?" שאל האב והזיז את הקופסא. "לא אבא" אמרה הילדה "עכשיו זה מבולגן ובכל מיקרה זה צריך להיות ישר ולא עקום כפי ששמת את זה" "ואם הייתי מזיז את העיפרון שלך למקום הזה" שאל האב והזיז את העיפרון "עכשיו אתה שוב מבלגן הכול אבא" אמרה הילדה. "ונאמר שאפתח קצת את הספר" שאל "גם זה מבולגן" השיבה הילדה."חמודה" אמר האב "זה לא שדברים מתבלגנים כל כך בקלות. פשוט יש לך הרבה דרכים בהם הדברים יכולים להיות מבולגנים ורק דרך אחת בה הם מושלמים..." (מתוך "להעיר את הענק שבפנים" מעת אנתוני רובינס). מה דעתכם על הסיפור? למעשה אם נבדוק את עצמנו, בדומה לאותה ילדה, רובנו קובעים לעצמנו כללים המאפשרים לנו המון דרכים להרגיש רע ורק דרך אחת להרגיש טוב.
לאחר בחינה מחודשת ומעמיקה של כלליה שינתה רחל את הכללים לערך אהבה ועכשיו הם היו: "אני חווה אהבה בכל פעם שאני מביעה אהבה, מעניקה אהבה לאחרים ובכל פעם זה אני מאפשרת לעצמי לקבל אהבה מאחרים ומעצמי"
שינוי זה ועוד כמה שינויים עבור ערכים נוספים הביאו את רחל לעדכן את רשימת ערכיה וכתוצאה לעשות מהפך משמעותי בחייה וביחסיה עם משפחתה. היא עיצבה מחדש את כל חייה כך שהשליטה תהיה בידיה.
אני למדתי מרחל ובדקתי גם את הכללים שלי לגבי אהבה. להפתעתי גיליתי שהכלל "אני חווה אהבה בכל פעם שאני מעניקה אהבה" הכניס כמות אהבה אדירה לחיי.
אילו כללים מעצבים את עולמכם? האם הם מחלישים או מחזקים אתכם? האם אתם מוודאים שיהיו לכם הרבה דרכים להרגיש טוב?
אולי יהיו אנשים אשר יאמרו - כן אבל כך אני בעצם מנמיך את הציפיות שלי מהחיים.
למעשה ההפך הוא הנכון אתם מתחייבים בפני עצמכם לצור לכם חיים בהם תקבעו אתם את הכללים חיים בהם תיקחו את האחריות לאושרכם בידיכם. חיים שיש בהם ציפיות שאתם יכולים למלא אחריהן. חוקי משחק שיעזרו לכם להרגיש טוב ולקחת אחריות על אשרכם, זה ניקרא להציב סטנדרט גבוה לחיים.
או במילים אחרות - לתפור ציפיות שמתאימות לכריות שלכם.
החלטנו להתבונן רגע בתסכול של רחל, לתת לו מקום, לנשום איתו ולהקשיב לקולו.
לרגשות קשים כמו פחד, אכזבה, בדידות, תסכול, עצב, כאב ועוד יש תפקיד בחיינו, לכן חשוב לאפשר להם להיות כדי להאזין למסר המגיע מהם.
רגש מטבעו זורם, כמו מעיין, הוא עוצר בתוכו כמות גדולה של אנרגיה. אם נחסום יהפכו המיים עכורים ויחפש להם נתיבים שונים לדלוף דרכם, לאו דווקא הנתיבים הרצויים לנו. אם נשחרר-יזרמו המיים, יתנקו, והאנרגיה יכולה להיות מתועלת לטובתנו.
רחל נתנה מקום לרגשותיה ועלתה בה התשובה שהיא כלואה בכלוב אשר יצרה לעצמה.
נזכרתי במה שכתב אנתוני רובינס על כללים המעצבים את חיינו ואת הציפיות שלנו מהם. כללים הם הדרך בה אנו מסבירים לעצמנו אייך נדע שהשגנו משהו.
הם מאין קיצור דרך שיצרנו למוח, קיצור דרך לכפתור שכשלוחצים עליו זה בסדר להרגיש טוב.
לכן, הם יכולים לבנות כלוב ויכולים גם לפתוח את דלתו לחופש...
נוכל להבין זאת טוב יותר אם נבדוק את הכללים של רחל.
"מה חייב לקרות כדי שתרגישי אהבה?" שאלתי את רחל.
רחל בדקה את הכללים שלה והגדירה: "בעלי צריך להתבונן בעיני, לגעת בי כמו שאני אוהבת, לחבק אותי, לדבר אלי בשקט. אם הוא אוהב אותי הוא לא יצעק עלי. אני צריכה לדעת שאכפת לו. אני גם רוצה שאנשים אשר אני פוגשת יקבלו אותי בלי לשפוט אותי."
מה הסיכוי של רחל לחוות אהבה לדעתכם?
ואם אספר לכם שעבור בעלה של רחל לאהוב פירושו לתת ביטוי מלא לרגשותיו בכל רגע, כולל לצעוק כאשר הוא כועס, כי "אם היא אוהבת אותי היא תבין..." אייך זה מסתדר עם הכלל של רחל "אם הוא אוהב אותי הוא לא יצעק עלי"? מה יקרה לזוג הזה לדעתכם?
שימו לב כמה חשוב שבני זוג יכירו זה את כלליו של זה.
אבל נחזור לרחל ולעבודה שעושה כל אחד על עצמו.
אני חייבת להתוודות שבשלבים מסוימים בחיי היו הכללים שלי דומים מאד לאלה של רחל ואף נוקשים מהם, לכן הפגישה איתה עזרה לי כל כך.
אם נבדוק את זה רובנו מציבים לעצמנו כללים מחלישים.
אייך נדע מה הם הכללים שלנו? בעזרת השאלה הפשוטה: מה חייב להתרחש כדי ש________ (במקרה זה כדי שאחוש אהבה).
אייך נדע שאנו מציבים לנו כלל מחליש?
את הנקודות הבאות עיצב אנתוני רובינס ואני חולקת אותן איתכם:
א. כלל הוא מחליש כשבלתי אפשרי לקיימו . זוכרים את וודי אלן שאמר "אני לא רוצה להיות חבר במועדון שיקבל אותי..." כמה אנשים רודפים אחרי בני זוג שלא רוצים בהם ומאבדים עניין ברגע שהשיגו את בן הזוג? אם נבדוק את הכללים של רחל: האם יתכן שאנשים שהיא פוגשת לא ישפטו אותה? כולנו שופטים אנשים שאנו פוגשים כתהליך אוטומטי. מה הסיכוי של רחל לנצח במשחק שאת כלליו יצרה?
ב. כלל הוא מחליש כאשר אינו נימצא בשליטתנו - מחשבותיו ומעשיו של בעלה של רחל לא נמצאים בשליטתה. נכון שהם מושפעים ממעשיה ומהתנהגותה אבל שליטה מלאה יש לרחל רק על מחשבותיה ומעשיה שלה. לכן, להתנות את יכולתה לחוש אהבה במה שעושה בעלה זה כלל מחליש. כמה מאיתנו מניחים את המפתחות לאושר בידיהם של אחרים? אבא, אימא, בעל, אחות, חמות, בוס, ילדים ועוד... מה זה אומר לגבי הסיכויים שלנו להצליח האם הם בידיים שלנו?
ג. כלל הוא מחליש כאשר מספק לכם מעט דרכים להרגיש טוב והרבה דרכים להרגיש רע. מה זאת אומרת? הסיפור הבא לקוח מספרו של אנתוני רובינס "להעיר את הענק שבפנים": יום אחד שאלה ילדה "אבא אייך זה שדברים מתבלגנים כל כך בקלות?""למה כוונתך מתבלגנים?" שאל האב "אתה יודע, כשדברים הם לא מושלמים" ענתה הילדה "תסתכל על שולחן הכתיבה שלי כרגע, הוא מבולגן יש דברים בכל מקום. רק אתמול בלילה עבדתי כל כך קשה כדי שהוא יהיה מושלם והים הוא שוב מבולגן. אבל דברים לא נשארים מושלמים הם מתבלגנים כל כך בקלות". "תראי לי אייך זה כשהדברים מושלמים" ביקש האב. הילדה הזיזה את כל החפצים על השולחן למקומות אשר קבעה להם "עכשיו זה מושלם אבא" אמרה "אבל זה לא יישאר ככה" . "ואם אזיז את קופסת צבעי המים שלושה סנטימטר?" שאל האב והזיז את הקופסא. "לא אבא" אמרה הילדה "עכשיו זה מבולגן ובכל מיקרה זה צריך להיות ישר ולא עקום כפי ששמת את זה" "ואם הייתי מזיז את העיפרון שלך למקום הזה" שאל האב והזיז את העיפרון "עכשיו אתה שוב מבלגן הכול אבא" אמרה הילדה. "ונאמר שאפתח קצת את הספר" שאל "גם זה מבולגן" השיבה הילדה."חמודה" אמר האב "זה לא שדברים מתבלגנים כל כך בקלות. פשוט יש לך הרבה דרכים בהם הדברים יכולים להיות מבולגנים ורק דרך אחת בה הם מושלמים..." (מתוך "להעיר את הענק שבפנים" מעת אנתוני רובינס). מה דעתכם על הסיפור? למעשה אם נבדוק את עצמנו, בדומה לאותה ילדה, רובנו קובעים לעצמנו כללים המאפשרים לנו המון דרכים להרגיש רע ורק דרך אחת להרגיש טוב.
לאחר בחינה מחודשת ומעמיקה של כלליה שינתה רחל את הכללים לערך אהבה ועכשיו הם היו: "אני חווה אהבה בכל פעם שאני מביעה אהבה, מעניקה אהבה לאחרים ובכל פעם זה אני מאפשרת לעצמי לקבל אהבה מאחרים ומעצמי"
שינוי זה ועוד כמה שינויים עבור ערכים נוספים הביאו את רחל לעדכן את רשימת ערכיה וכתוצאה לעשות מהפך משמעותי בחייה וביחסיה עם משפחתה. היא עיצבה מחדש את כל חייה כך שהשליטה תהיה בידיה.
אני למדתי מרחל ובדקתי גם את הכללים שלי לגבי אהבה. להפתעתי גיליתי שהכלל "אני חווה אהבה בכל פעם שאני מעניקה אהבה" הכניס כמות אהבה אדירה לחיי.
אילו כללים מעצבים את עולמכם? האם הם מחלישים או מחזקים אתכם? האם אתם מוודאים שיהיו לכם הרבה דרכים להרגיש טוב?
אולי יהיו אנשים אשר יאמרו - כן אבל כך אני בעצם מנמיך את הציפיות שלי מהחיים.
למעשה ההפך הוא הנכון אתם מתחייבים בפני עצמכם לצור לכם חיים בהם תקבעו אתם את הכללים חיים בהם תיקחו את האחריות לאושרכם בידיכם. חיים שיש בהם ציפיות שאתם יכולים למלא אחריהן. חוקי משחק שיעזרו לכם להרגיש טוב ולקחת אחריות על אשרכם, זה ניקרא להציב סטנדרט גבוה לחיים.
או במילים אחרות - לתפור ציפיות שמתאימות לכריות שלכם.
ד"ר עדי ברן היא מנחה מוסמכת בדמיון מודרך ו-NLP ? ברמת Master Practitioner
בעלת תואר דוקטור לביולוגיה (Ph.D.) של מכון ויצמן למדע.
מנחת סטודנטים בחוג לפסיכולוגיה של האוניברסיטה הפתוחה.
הנחיה אישית או קבוצתית למבוגרים וילדים.
ליצירת קשר
adibrann1@gmail.com
054-6304047
בעלת תואר דוקטור לביולוגיה (Ph.D.) של מכון ויצמן למדע.
מנחת סטודנטים בחוג לפסיכולוגיה של האוניברסיטה הפתוחה.
הנחיה אישית או קבוצתית למבוגרים וילדים.
ליצירת קשר
adibrann1@gmail.com
054-6304047
