למידה 

אחד הדברים החשובים ביותר במערכת היחסים עם תינוק הינה האינטראקציה סביב הלמידה. למידה הינה התהליך הבסיסי שדרכו רוכש התינוק ידע על העולם, על החפצים ועל האנשים. בכל פעם שהתינוק חווה את העולם דרך החושים שלו, כל אחד מהחושים אוסף את האינפורמציה ושולח אותה למוח, אשר מרכז, מקטלג ומעבד אותה.

ישנם כללים שנלמדו ונחקרו בעולם, אשר משפרים את הלמידה והופכים אותה לאפקטיבית יותר. המשמעות של למידה אפקטיבית הינה ההצלחה בזמן קצר ככל האפשר ובהנאה מרבית ככל האפשר להגיע למצב שבו הילד למד, כלומר הצליח להפנים את הידע ולהשתמש בו בזמן הנכון ובאופן הנכון.

לנו כהורים, אפשרות מדהימה להפוך את תהליך הלמידה של התינוק לחוויה מעצימה ובונה, אשר בנוסף להפנמת הידע, תאפשר לתינוק לבנות את הביטחון העצמי, את הסקרנות ואת העצמאות שלו. אם נבין את הכללים המנחים את תהליך הלמידה המיטבי, נוכל גם ליהנות וגם לאפשר לילדינו את ההזדמנות הגדולה ביותר ללמוד ולהתפתח.

הכלל החשוב ביותר הינו שכל תהליך למידה חייב להסתיים בהצלחה. הצלחה משמעותה היכולת של הילד להצליח לעמוד במשימה, באתגר שניתן לו. לדוגמא תינוק שצריך לזחול על כריות, ומצליח לסיים את הזחילה בצד השני. ילד שמצליח לטפס על כסא, ילד שמצליח לשים חלק במקום או להרכיב פאזל. בכל פעם שהילד מגיע לאתגר חדש הוא מתנסה ומנסה.

על מנת שהתנסות כזו תסתיים אכן בהצלחה, לנו ההורים יש תפקיד משמעותי. אנחנו המתווכים בינו לבין ההתנסות. תפקידנו הינו לארגן את הגירויים באופן שיאפשר לו להצליח, ולהיות שם על מנת לגרות אותו היכן שצריך.

לצורך כך עלינו להבין את מקומו של הילד, את השלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא. עלינו להתאים את מערכת הציפיות שלנו ממנו בהתאם למקומו הייחודי. כמובן שסקאלות של נורמה הינם אינדיקציה לגבי ציפיות מגילו של הילד ולכן מהשלב ההתפתחותי שהוא נמצא בו. לטעמי, הדבר החשוב ביותר הוא ההתבוננות. אני מתבונן ביכולת של הילד, מעמיד בפניו אתגרים ובוחן את יכולותיו, ובהתאם להתבוננות שלי מבין למה אני יכול לצפות ממנו.

תיווך מוצלח הינו היכולת לזהות את המקום שלו, ולצפות ממנו לעשות צעד אחד קדימה. כל פעם, צעד אחד. לא יותר, לא פחות. באופן כזה, אני מעמיד בפניו אתגרים מתאימים ונכונים, ועוזר לו להתקדם. אך לא פחות חשוב, עוזר לו לבנות את הסקרנות שלו, את ההנאה מתהליך הלמידה, את הרצון להתנסות בדברים חדשים ואת האמונה בעצמו וביכולותיו.

ילדה בת שנתיים שרק עכשיו התחילה לבעוט בכדור באופן מאורגן ומדויק, הגיעה לבית הסבתא. הסבתא ששמעה שהיא יכולה לבעוט, העמידה בפניה שער וביקשה ממנה להכניס את הכדור פנימה. הילדה הצליחה לבעוט בכדור, אך רמת הדיוק שלה עדיין לא מספיק גבוהה על מנת להכניס את הכדור לתוך השער. היא מנסה כמה פעמים, ואז מתוסכלת עוברת הלאה. הסבתא ציפתה יותר מדי מהילדה, ולכן העמידה בפניה אתגר קשה מדי.

כשאני מדבר על התבוננות, אינני טוען שעלינו לדעת תמיד מראש מה היכולות שלהם ולכן להעמיד בפניהם אתגרים מתאימים (למרות שהלמידה חוסכת הרבה ניסיונות מיותרים). אני מתכוון שהסבתא שהעמידה ואת השער וראתה שהילדה לא מצליחה, צריכה מיד לשנות את כללי המשחק על מנת שהילדה תצליח ולכן תהנה ותרצה להמשיך לשכלל את היכולת שלה. לדוגמא להעמיד אותה לבעוט מול קיר.

ישנם שלושה כללים מאוד חשובים לתהליך של למידה והתפתחות :

1.      תזמון מתאים - אף פעם לא ללמד כאשר הילד לא במיטבו. כאשר הוא רעב, עייף, חולה או נמצא במצב רגשי לא פתוח.

2.      תמיד להעמיד בפניהם אתגרים שמתאימים ליכולת הריאלית שלהם. המשמעות הינה צעד אחד יותר מהיכולת שלהם. אם נציב בפניהם משימות קלות מדי הם ישתעממו ויאבדו עניין. אם נעמיד בפניהם אתגרים גבוהים מדי הם יהיו מתוסכלים ולא ירצו להמשיך לנסות.

3.      לימוד תוך כדי הנאה - מחקרים רבים מראים שככל שהתלמיד נהנה יותר מתהליך הלמידה הלמידה אפקטיבית יותר.

כאשר החלטנו שאנחנו רוצים ללמד את הילד תפקוד חדש, מוטורי, קוגניטיבי, רגשי או התנהגותי, כמובן שאחרי שהתבוננו והבנו את מקומו, יש תהליך שמביא בחשבון ארבעה גורמים והופך את הלמידה לאפקטיבית ומהנה, להורה ולילד.

ארבעת האלמנטים הינם :

1.      זמן - משך הזמן של האימון. משך הזמן מאוד משמעותי. אם נגזים בזמן האימון הילד יאבד עניין ולא ימהר לחזור להתנסות. מצד שני, אם לא ניתן מספיק זמן הלמידה לא תהיה אפקטיבית. בכל אופן, תמיד עדיף פחות זמן מיותר. אנחנו רוצים לשמוע בתום ההתנסות את הילד מבקש עוד, ולהפסיק רגע לפני שהוא רוצה להפסיק על מנת להשאיר אצלו טעם של עוד. צריך להבין שילדים לומדים מאוד מאוד מהר. הרבה יותר מהר מאנשים מבוגרים.

2.      תדירות - מספר הפעמים בפרק זמן נתון שאנחנו חוזרים להתנסות. אם ניתן מעט התנסויות הלמידה תהיה איטית. אם נגזים במספר הפעמים, התוצאה שוב תהיה דחייה וחוסר רצון לשיתוף פעולה.

3.      אינטנסיביות - מידת המעורבות שלנו בתהליך. כאשר אנחנו משחקים עם הילד, האם אנחנו נמצאים איתו לגמרי, בתשומת לב מלאה, שמים לב לכל הניסיונות שלו ומכוונים אותו, או שאנחנו מדברים תוך כדי בטלפון או עושים דברים אחרים, או פשוט חושבים על העבודה או על עניינים אחרים. מידת הנוכחות שלנו באותו הרגע משמעותית מאוד ללמידה.

4.      הדגשות - ההדגשה הינה רגע מאוד משמעותי. הדגשה יכולה להיות להגיד לילד "כל הכבוד" כאשר הוא מצליח. מדובר בפידבק ישיר וחזק שישאיר סימן חזק אצל הילד. ככל שהדגשה מדויקת יותר כך הלמידה תיחקק חזק יותר בזכרונו של הילד, ולפיכך תהפוך אותה לאפקטיבית יותר.

אתן דוגמא על מנת להמחיש את הרעיון. כשביתי הייתה בת שנה וחצי נכחתי בהרצאה של מר דאגלס דומן ובה הוא דיבר על התפתחות ילדים. במהלך ההרצאה הוא דיבר על התפתחות מוטורית, ובין היתר ציין משהו שאני מעולם לא שמעתי. הוא הסביר את חשיבות ההתפתחות של הידיים ושל האצבעות. הוא דיבר על האפקט של תרגול האצבעות והאחיזה של הילדים.

תינוק נולד עם ריפלקס תפיסה - כאשר אנחנו שמים משהו בתוך כף ידו, הוא יסגור באופן רפלקטיבי את כפות הידים ללפיתה של החפץ, או האצבע שלנו. אם נרים אותו באויר ונעזור לו, הוא ישאר תלוי. תינוק שתלוי באויר באופן כזה, מפעיל את כל מערכת השרירים שקשורה לרצועת הכתפיים ומחזק מאוד את היכולות של הידיים.

הוא המליץ לאמן ילדים באופן כזה, והסביר שילדים שמאומנים כך, בגיל שלוש כבר יוכלו לעבור סולם שלם משלב לשלב כשהם תלויים באויר (כמו קופים...). היתרונות בכך הינם עצומים, ומערכת מאומנת תשפיע על היכולת של הידיים, אך גם על הגב ועל חוזק וגמישות כללית.

כשנכחתי בהרצאה כפי שכתבתי, ביתי הייתה בת שנה וחצי, ואף פעם לא ציפיתי ממנה להצליח להחזיק באופן כזה אפילו לשנייה. החלטתי ללמד אותה. הדבר הראשון שעשיתי, הוא להמציא איתה משחק. למשחק קוראים - "קוף תלוי". אמרתי לה שנשחק משחק חדש, והיא כמובן שמחה.

בפעמים הראשונות שניסינו, היא כמובן לא יכלה להחזיק, ולכן אני החזקתי את כפות הידיים שלה בתוך כפות הידיים שלי ובעצם החזקתי אותה באויר. כל פעם שניסינו, שחררתי טיפה יותר. לאחר מספר ניסיונות, היא הצליחה פעם ראשונה להחזיק. לכמה זמן? לשבריר שנייה. שבריר השנייה הזה היה נקודת הפתיחה. זהו אלמנט הזמן. ככל שהתאמנו יותר, יכולתי כל פעם להחזיק אותה לזמן ממושך יותר באוויר וכל פעם זמן האימון הפך ממושך יותר.

חיפשתי בכל פעם שהייתה לנו הזדמנות, לקרוא לה למשחק של קוף תלוי. כאן נכנס אלמנט התדירות. חיפשתי לעשות את כמה שיותר פעמים, תוך כדי שאני מתבונן בה ומנסה לא לעייף אותה אלא למשוך אותה עד הקצה וקצת יותר כל פעם.

בכל פעם ששיחקנו היינו רק היא ואני, והייתי כולי לגמרי איתה. בלי טלוויזיה, בלי טלפונים, בלי לשוחח עם מישהו תוך כדי. תשומת הלב המלאה שלי נתנה לה את המוטיבציה והביטחון לנסות שוב ושוב.

בכל פעם שהיא הצליחה, אפילו שבריר שנייה עודדתי אותה ושיבחתי אותה. צחקתי איתה ואמרתי לה כל הכבוד. ההדגשות היו חזקות ומדויקות.

באופן כזה תוך תקופה לא ארוכה היא הצליחה להיתלות באויר. היא כל כך אהבה את זה שהתחילה לבד בכל הזדמנות להיתלות על חפצים. על הקורה במעלית, על מעקה ועל כל מקום שבו יש קורה אנכית בגובה מתאים. בנקודה מסוימת, כל פעם שהיא ביקשה שאשא אותה בידיים, הושטתי כלפיה את האגודלים שלי והיא נתלתה עליהם.

זוהי דוגמא לתהליך למידה מוטורי. יש להבין שזה נכון לכל תהליך ולכל למידה. גם אם אני רוצה ללמד התנהגות, התהליך הוא תמיד אותו התהליך.

תהליך הלמידה מתחיל ממטרה. מה הייתי רוצה ללמד? מה אני מצפה שיקרה בתום התהליך? ראשית עליי להיות בטוח לגבי המסר שאני רוצה להעביר ולדעת היטב את המטרה שלשמה אני פועל. זה יכול להיות מאוד אינטואיטיבי - ללמד את הילד לשרוך שרוכים, ללמד את הילד לשבת סביב השולחן, ללמד את הילד כיצד מבקשים באופן מנומס, ללמד את הילד לשתף, ללמד את הילד לחכות בסבלנות וכו'.

אנחנו צריכים שתהיה לנו תמונה ברורה ובהירה של התוצאה הסופית. לדוגמא - כיצד היינו רוצים שהילד יבקש? רק אחרי שלנו ברור בדיוק מה היינו מצפים ממנו, עלינו להתחיל את תהליך הלמידה והחינוך, כאשר כמו תמיד אנחנו מכוונים לכיוון החיובי, מחזקים את ההתנהגות בכיוון שהיינו רוצים ושומרים על הכללים שהוזכרו.