עיין ערך מנהיגות 

עיין ערך מנהיגות מאת יורי גנקין

קשה לקבוע בוודאות מה יותר מקומם בפרשת סבסוד האברכים שמטרידה את מנוחתנו בימים האחרונים: האם זוהי עצם ההחלטה שמנציחה בפעם המי יודע כמה את אוזלת ידה של הממשלה ושל העומד בראשה אל מול תביעות חסרות שחר שבמדינה מתוקנת - אפילו לא היו עולות לדיון. ואם זה לא מספיק אז בכדי להוסיף חטא על פשע הבטיח נתניהו קבל בריש גלי כי תוקם ועדה שתבחן את הנושא – אך בפועל סעיפי המימון הרלוונטים כבר הוכנסו לתקציב המדינה שאושר זה מכבר בקריאה ראשונה. ישראבלוף לתפארת.

סערת האברכים מעניקה לנו הזדמנות מצויינת להציץ עמוק אל תוך נבכי השלטון והחברה במדינת ישראל – והאמת,  אין סיבה לאופטימיות.

בראש המערכת עומד לו ראש ממשלה שדאגתו העיקרית אמורה להיות רווחתם ובטחונם של כלל אזרחי המדינה – בנימין נתניהו הוכיח שוב לכל מי שהיה לו ספק (נדמה לי כי לא נשארו רבים כאלה) כי ברגע האמת – כשהגיעה העת לקבל החלטה עקרונית – לכאן או לכאן – הלך נתניהו עם החרדים מחשש פן יתממש תסריט האימה שלו – פרישתן של ש"ס ויהדות התורה מהקואליציה. פרישתה של ש"ס היא שהביאה לקריסת ממשלתו בקדנציה הראשונה וראש הממשלה נחוש למנוע את הישנותו של התסריט.

מעט יכולים לחלוק על הטענה כי בנימין נתניהו הוא אדם מוכשר: דובר אנגלית רהוטה, בעל כושר שכנוע וכריזמה שמנהגים רבים אחרים היו מתקנאים בה, אך גם כל התכונות החיובית הללו לא מסוגלות לחפות על חסרונו הגדול ביותר – היכולת לקבל החלטה ולדבוק בה – גם במחיר של ביקורת ציבורית נוקבת מצד זה או אחר של החברה.

חמור מכך, בנימין נתניהו הרשה לעצמו למרוח את הציבור בטענה כי תוקם ועדה שתבדוק את סוגיית המימון וזאת בידיעה כי סעיפי התקציב הבעיתיים כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מתקציב המדינה הדו-שנתי שעבר בקריאה ראשונה בכנסת – ביום שלמחרת. הציבור הישראלי רגיל להכחשות גורפות מצדה של לשכת ראש הממשלה אך נדמה כי במקרה הספציפי הזה – הגיעו מים עד נפש. האם נתניהו האמין באמת ובתמים כי אף אחד לא ישים לב שהסעיף השנוי במחלוקת מצא את דרכו אל ספר התקציב – לראש הממשלה הפתרונים.

אך אל לנו להתייחס רק לראש הממשלה- גם חברי הכנסת ה"חברתיים" ממפלגת העבודה, ובראשם שלי יחימוביץ ועמיר פרץ, יצטרכו לספק לא מעט הסברים לבוחריהם לאחר שבחרו להיעדר מההצבעה החשובה, כי הרי מה זה בסך הכל תקיב המדינה ?דבר פעוט של מה בכך. לאור העובדה כי אותם חברי הכנסת שלא הגיעו להצבעה – הטיפו בעת האחרונה למניעת גירושם של ילדי הזרים – הרי שהיעדרותם הופכת לתמוהה ובעייתית עוד יותר.  ומה עם תקציב המדינה? תמיד יש קריאה שנייה... מילה טובה בהקשר זה מגיעה לשר החינוך גדעון סער שממצב עצמו אט אט כראש ממשלה בפוטנציה, כיורשו של בנימין נתניהו, הן בליכוד והן בהנהגת המדינה.

הסטודנטים הם אולי הנפגעים העיקריים מהצעת החוק של חבר הכנסת גפני – גם אם מדובר בפגיעה שניתן להגדירה כסימבולית בלבד בשלב זה. הסיבה שמדובר בפגיעה סימבולית היא שאישור העברתן של מלגות הקיום לאברכים – לא תשפיע באופן ישיר (בשלב זה) על תנאי מחייתם של הסטודנטים. ולכן דווקא במקרה הזה – הפגיעה היא אולי חמורה עשרות מונים משום שמדובר באמירה הצהרתית שפירושה תעדוף ברור של אוכלוסיה שאינה עובדת למחייתה ואשר אינה תורמת במישרין לקידום כושרה התחרותי והטכנולוגי של החברה שלנו – וזאת על פני אוכלוסיה של אנשים משכילים וחרוצים שמהווה את חוד החנית במאבק על עתידה של המדינה.

בכפוף לארגון נכון של המאבק הסטודנטיאלי נגד חוק האברכים – יכולה זו להיות שעתם היפה של הסטודנטים  אשר יכולים לנצל את הקונצנזוס החברתי רחב ההיקף שנוצר בימים אלה – בדבר הצורך בהסרתו של סעיף המימון לאברכים – לאלתר.

ולסיום, נקודה למחשבה (ותודה רבה לחברי אסף רפפורט על הדגש) - הצעת הפשרה של אלי ישי בדבר מתן קצבאות תמיכה לסטודנטים שיעמדו באותם התנאים שתחתם יקבלו האברכים את הכסף  היא מגוכחת מיסודה משני טעמים: הראשון, כמות הסטודנטים להם 3 ילדים היא זעירה עד כדי אפסית. השני והחשוב יותר, סטטוס הסטודנט תקף לכל היותר ל-5-6 שנים – האברכות לעומת זאת, הוא תואר לכל החיים.

כולם מדברים על החשיבות העצומה הטמונה בהחזרתם של מיטב המוחות מחו"ל... בראש ובראשונה, מוטב היה אם ממשלת ישראל הייתה פועלת לקידום המוחות שעדיין נמצאים כאן.

ביבי, עיין ערך מנהיגות.

הנכם מוזמנים להיכנס לבלוג של יורי גנקין