מרחב לצורות חיים שונות לצד משפחתיות לוחצת, דמוקרטיה מערבית ושרידים של אריסות פיאודלית, רעש בלתי נסבל בשכנות לגנים של שלווה. פאר שלא יתואר בתוך זוהמה, עוני ומחלות. ואולי אפשר להוסיף שיטפון של ישראלים צעירים שרוצים להתרחק מישראל. במשך השנים הלכו והתגוונו מסלולי הישראלים בהודו, אם כי רוב התרמילאים עוברים מהצפון לדרום ובחזרה בהתאם לעונות השנה. אבל מה עם כל המקומות שנמצאים מתחת לראדאר הישראלי המשוכלל. הנה 5 מהם, שלושה בטווח נסיעה הגיוני גם למי שמגיעים לנסיעות עסקים, שניים רחוקים יותר. שקאוואטי ונאוואלגאר
רוב המטיילים שנוחתים בדלהי שמים פעמיהם לג'איפור ברג'אסטאן ואחר כך לפושקאר או לאגרה. מעטים יודעים שממש קרוב לדלהי,
מהלך כמה שעות, נמצא אזור מדהים בשם שקאוואטי (Shekhawati). בתוואי שיירות הגמלים הקימו סוחרים עשירים בתי מידות מפוארים, הידועים בשם האולי. המייחד אותם הוא ציורי הקיר המכסים את כל קירותיהם מבחוץ ומבפנים. עלייתו ושקיעתו של אזור שקאוואטי הוא סיפור הודי טיפוסי: פריחה מפוארת ונפילה מהירה. כשעבר המסחר לאזורים אחרים, המדבר החל לכסות את הארמונות. הבתים היפים הולכים ומתפוררים, וסוחרי אמנות ועתיקות קונים כל מה שאפשר לפרק ולגנוב. הסיכוי היחיד להציל אותם בא מהתיירות.
באזור שקאוואטי כשבע עיירות מרכזיות, אבל עוד עשרות כפרים שבכל אחד מהם תמיד יימצאו כמה האוולים כאלה. אחת העיירות היפות ביותר היא נאוואלגאר (Nawalgarh), שבה כ?450-? האוולים מתפוררים. רק שניים מהם שמורים. פודר האוולי, אחד מהשניים, היה בית משפחה, אחר כך בית ספר לציור מיניאטורות והיום מוזיאון. ציורי הקירות מורכבים מאוד: תהלוכות נישואים, מלחמות אלים, עלילות קרישנה ואפיזודות מהראמאיאנה. על הקירות החיצוניים ציורים מחיי היום-יום, כמו תהלוכות של גמלים ופילים או סיפורי אהבה ארציים.
חוף קונקאן (Konkan) ואליבאג
אנשי עסקים רבים שמגיעים למומביי היו שמחים לאיזה יום מנוחה, אבל גואה רחוקה מדי. האופציה הנפלאה היא לקחת מעבורת שחוצה את המפרץ הצר אל מאנדווה וממנה בתוך פחות משעה אל אליבאג (Alibagh). הרצועה הצרה שבין הים הערבי והגהאטים המערביים, ממומביי דרומה, היא מקום יפה לרומנטיקנים שמסתפקים בחולות, בחופי רחצה, בדקלי קוקוס וקזוארינות, בכפרי דייגים, באיים זעירים ובמצודות נטושות. אליבאג עצמה שימשה במאה ה?17-? כנמל. היא והכפרים סביבה היו מרכז של בני ישראל, ובית הכנסת "מגן אבות" (מ?(1848-? עדיין עומד, אם כי נשארו רק משפחות יהודיות מעטות. טיול נפלא, אם לא רוצים רק לרבוץ, הוא גיחה אל מצודת קולאבה הניצבת על סלע בתוך הים, כקילומטר וחצי מהחוף. בשעות שפל אפשר להגיע אליה ברגל. בתוך המצודה יש מקדש לאל גאנש בעל פני הפיל ובאר של מים מתוקים.
לפאקשי
הגעתם לבנגלור ונמאס לכם לראות מסכי מחשב? קחו מונית לטיול של יום אל אחד המקדשים היותר יפים והפחות מוכרים בדרום הודו. בכפר נידח למדי, כ?120-? קילומטר צפונית לבנגלור ?3)? שעות נסיעה בערך?,(? ליד הכביש הראשי להידראבאד, נמצא מקדש לא גדול ולא גמור לאל שיווה מהמאה ה?.16-? זה אולי היפה במקדשים שבנתה שושלת בשם ויג'איאנאגר בדרום הודו. בסמוך משקיף עליו נאנדי (הפר של שיווה) מונוליתי ענק (יותר מ?8-? מ' אורך ו?4.5-? מ' גובה?.(? בתוך חצר המקדש הבנוי על הסלע גוש גרניט מפואר של קוברה עם שבעה ראשים המלפף את לינגם (האיבר הזכרי של שיווה) ומסוכך עליו.
המקום משויך גם לאפוס הגדול ראמאיאנה. האל ראמה פוגש כאן את הציפור ג'טאיו הגוססת, אומר לה "להפ אקשי" (קומי, ציפור! בשפת טלוגו?.(? במקדש המון פסלים נפלאים, בעיקר באולם המרכזי, המקורה, ששימש ככל הנראה למוזיקה ולריקודים. כדאי לציין את הקווים העזים והצבעוניות הרעננה של ציורי התקרה. הם לא נופלים מהציורים המהוללים של מערות אג'אנטה, וגם אפשר לראותם ביתר נוחות ובלי לחץ של אלפי מבקרים.
ספיטי
עמק ספיטי (Spiti) הוא מפגש מרהיב עם רכס ההימלאיה והתרבות הבודהיסטית-טיבטית. זהו מדבר גבוה וססגוני עם צורות סלעים מרתקות, שנוצרו כתוצאה משחיקת מים ורוח. יש עמקים סחופי רוח, נהרות גועשים, קניונים, כבישים מתפתלים, כפרים בודדים, אוכלוסייה דלילה ומנזרים טיבטיים מבודדים. העמק משתרע בין מעבר קונזום-לה במערב ועד למפגש הנהרות סוטלג' וספיטי, כ?150-? קילומטר בסך הכל. המילה ספיטי פירושה "ארץ האמצע" - בין טיבט ללאדאק.
שניים מהמקומות המרשימים ביותר בספיטי הם נאקו (Nako) וטאבו (Tabo). נאקו הוא כפר יפהפה. לפי המסורת האגם הסמוך לו נוצר מאבן שזרק הגורו. בעיירה נמצאת גומפה (מקדש) מהיפות ביותר בעולם הטיבטי. בקומפלקס כשבעה מקדשים. במקדש המרכזי האולם הגדול הוא "חדר אלף הבודהות?,"? המכוסה כולו ציורי קיר עתיקים של דמויות מהפנתיאון הטיבטי. לספיטי אין תחבורה ציבורית. אפשר להגיע רק עם ג'יפ. זהו לדעתי אחד מטיולי הג'יפים היפים ביותר בעולם.
בהוג'
ב?26-? בינואר ?,2001? ב?8:46-? בבוקר, פגע רעש אדמה גדול בחבל גוג'ראט. יותר מ?20-? אלף נהרגו, 450 כפרים נחרבו עד היסוד, ויותר מרבע מיליון נותרו ללא קורת גג. בהוג' (Bhuj), שהייתה לפני כן עיר חומה מרשימה עם ארמונות והאוולים, נחרבה כמעט לגמרי. מסביב לבהוג' ועד גבול פקיסטאן אזור מדהים, בתולי ומרתק, לא רק בגלל נופי המדבר והמלחה, אלא גם בגלל המפגש עם אנשים ותרבויות כפריות. השבט המעניין ביותר באזור הוא בני הראבארי המתגוררים עדיין בבתי בוץ יפהפיים.
בני שבט ראבארי היו בעבר נוודים ומגדלי גמלים. עדיין רואים עדרים גדולים, אבל בשנים האחרונות הם עוברים ליישובי קבע, בדרך כלל כפרים של בתי בוץ עגולים ויפהפיים, שירשימו כל מי שמתעניין בתרבויות בוץ. היפה מכולם הוא מקבץ הנקרא כפרי הבאני בין בהוג' לגבול הפקיסטני. מה שמייחד את הראבארי הוא הלבוש הצבעוני, הגברים במכנסיים ובחולצה בירוק ובכחול ולפעמים אפילו במטפחת בד צבעונית עם פרחים. נשות הראבארי לבושות בחצאיות בד צבעוניות רקומות בצורה יוצאת דופן. הן עמוסות כתובות קעקע, בעיקר על הזרועות, החזה והצוואר בדמויות של טווסים, גמלים וצלבים קטנים המשמשים לגירוש עין הרע.למידע נוסף לחצו
