על מכונית, כביש, אנרגיה, ומי ש(תקוע) ביניהם 

תארו לעצמכם שעל מנת לשנע 10 טון מטען מחיפה לתל אביב, הייתם משתמשים במשאית של 150טון. בזבוז נורא, נכון?  אך זה בדיוק היחס בין תכולת המכונית לכלי הרכב המשנע נוסע פרטי...

באנלוגיה, רוב האנשים הנוסעים לעבודה במכוניתם, על אף היותם בעלי מסה של 100-60 ק"ג, מתנהלים על הכביש ברכב שמסתו 1000-2000 ק"ג. על מנת לשנע את מסת גופם בנוחות, באופן ממוזג ומנותק מפגעי מזג האוויר, בביטחון ובתוספת של "הנאה וייצוגיות, " בעלי הרכב משקיעים, רוכשים, מבטחים, משנעים וצורכים אנרגיה הדרושה לשנע מסה הגדולה 13-25 פעמים ממסת הנוסע הבודד. חוסר היעילות ואי-ההיגיון מחריד.  חוסר היכולת של החברה להתמודד עם המלכוד מחייב פתרון רדיקלי, מעבר לשיפור שולי פה ושם בנצילות המנועים או בהורדת החיכוך בממשק עם האספלט.

והפתרון, כך אני בטוח, אכן יימצא - מאחר וחוקי האבולוציה פועלים גם על קהילות אנושיות ומוסדות שלטוניים. אומנם נושא התחבורה הממונעת הפרטית והציבורית, הינו נושא צעיר יחסית בהתפתחות האנושית, בערך בין -120-100 שנה בלבד, אך הוא מתפתח במהירות. "מותק- המכוניות התכווצו" זעק האיש שחי בשנות החמישים בארצות הברית והתעורר שם בשנות האלפיים. הרכבים האמריקאיים, "נושאות המטוסים היבשתיות" אינם מה שהיו, מבחינת משקל ונפח על הכביש, נפח המנוע ותאבונו לזלילת דלק. השינויים אולי איטיים ביחס למה שהיינו רוצים לראות אך בהשוואה למגמה ששלטה בשנות ה 40- וה- 50  מדובר במהפך דרמטי. הוא שאמרנו - אבולוציה. שינוי איטי, אבל עיקש ומתמיד עד להשגת הסתגלות אופטימאלית בין המכונית לסביבה.

חומר למחשבה: הרכב הדינמי העתידי

כדי להבין את אופי השינויים הנדרשים נעשה תרגיל מחשבתי של תכנון פונקציונלי מדוקדק, "על דף לבן", של המכונית הרצויה. נגדיר את הבעיה שלנו כך: אנו זקוקים לרכב המאפשר לעבור מנקודה א' לב' כלשהן (כל עוד הן מחוברות בדרך סלולה והמרחק אינו מוגזם) בעלות סבירה, במהירות יחסית, בנוחות ובביטחון, ללא תלות במזג אוויר. הפלטפורמה צריכה להיות גמישה מבחינת השימוש באופן שאם ברצוננו שיצטרפו אלינו נוסעים נוספים, בני משפחה או חברים, ונוכל לקחת איתנו מטען אישי בהיקף בינוני - נוכל לעשות זאת באופן מודולרי, ככל שניתן לממש.

התחבורה הציבורית לסוגיה, במידה רבה עונה לצרכים אלה כבר כיום, והיא הפתרון האפקטיבי ביותר שיש לקהילה האנושית הן בהיבט של יחס מסה, בטיחות, מענה למיזוג אויר, וצריכת דלק. שאלת יעילותה היא בעיקר במידת פריסתה ובתדירות תנועתה, ואת אלה יש לתגבר ככל הניתן על מנת להגדיל את התועלת ביחס לעלות הקמתה.

אם נתייחס לתחבורה פרטית, דהיינו ליכולת לנוע בהנעה שבשליטתנו, ולא בתחבורה ציבורית, הרי היינו רוצים כלי שמסתו לא עולה על יותר על מנת שצריכת ,Sageway משקל של אופנוע קל, או האנרגיה שלו תישאר סמלית ביחס למכונית נוסעים קונבנציונלית.עם זאת, לא נוותר על הגנה מלאה מפגעי מזג האוויר, נוחות ישיבה, ואמצעי בקרת תנועה המשלבים את הכלי בביטחה בזרם התנועה של כלי הרכב האחרים על הכביש הציבורי. התכנון המודולרי, הניתן להגדלה ולהוספה של חוליות נוסעים נוספות במקרה של הצטרפות נוסעים נוספים, מאפשר לשנות את התצורה לפי הצורך בלי להגביל את השימושיות של הרכב. ברור שאין היום משהו דומה בנמצא, אך זו תהיה תחבורת העתיד הפרטית. זו ולא אחרת, מכיוון שכל הגיון כלכלי, פונקציונלי, או אקולוגי מוביל לכך. מנקודת מבט של אנרגיה, יעילות, גודל תשתית, גודל אוכלוסיה, ומנקודת מבט של הבשלה טכנולוגית, זה העתיד.

ודוגמאות רבות בכוון הזה כבר קיימות, מספיק להסתכל על אופנועים וקטנועים שנעשים דומים יותר למכוניות, או על דגמי מכוניות שהולכות ונעשות קטנות יותר, קומפקטיות עם יכולות מיוחדות למתן מענה לשטח הולך וקטן של כביש ושל חניה.

מזבח האספלט

קצב בניית והתפתחות רשת הכבישים כיום, ברוב המדינות, אינו עומד בקצב הגידול של מספר המכוניות הפרטיות שבעליהן מעוניינים באוטונומיה על  הכביש. למרות הגידול בסלילה הממשלתית, למרות שילוב הסקטור הפרטי בפיתוח כבישים, קצב גידול המכוניות עולה על קצב גידול נפח התעבורה האפשרית על תשתית הכבישים ובהפרש דרמטי. וגם זאת, רק אם למדינה יש מספיק שטח פנוי לפתח עוד ועוד כבישים ויכולת לממן את הסלילה. יש מדינות כמו סינגפור, שהיכולת להגדיל את מספר המכוניות בבעלות האזרחים, על פי תפיסת המנהיגות, הגיעה למיצוי. ולכן שם, הוספת מכונית חדשה לצי הרכב, אפשרית רק כנגד גריטה של מכונית ישנה. גם ישראל מתקרבת במהירות למצב של רוויה, הן בהיבט העומס בכבישים ומספר כלי הרכב, והן בהיבט של שטח פנוי, או שטח שהחברה הישראלית מוכנה להקריב על מזבח האספלט לצורך הוספת כבישים במרכז המדינה ופיתוח התחבורה הציבורית ותשתיותיה. וחוזר חלילה.

ומה בקשר למכונית החשמלית על חלופות המימוש השונות? אם הכוונה להניע את אותם 1500-2000 ק"ג של רכב כדי לשנע נוסע יחיד, חבל על הזמן. כי חבל על האנרגיה. כולם דנים בהתלהבות, איך להשתמש באנרגיה נקייה יותר להנעת המכוניות - תוך התעלמות מכך שאותה אנרגיה חשמלית נקייה מיוצרת בפועל באמצעות אנרגיה מזהמת במיוחד, פחם ומזוט, בתחנות הכוח. כך  החלפנו אנרגיה מזהמת אחת, שקודם הניעה ישירות את המכוניות, באנרגיה מזהמת אחרת - שעושה את מלאכת הזיהום רחוק יותר מהעין ומהלב. האם רק נדמה לי, או שאנו עוסקים ב-"רלוקיישן של יצור הזיהום"? כן ניתן לשפר את נצילות הדלק, בהשוואה למנוע בנזין או דיזל קטן, על ידי ריכוז הבערה הפנימית בטורבו-גנראטורים הגדולים של תחנת כוח. אך אנו עוסקים בשיפור של אחוזים מעטים של חסכון באנרגיה, במחיר הקצאת קרקע רבה לעמדות תדלוק ולטיפול במצברים המהווים מזהמים הרבה יותר גדולים לקרקע ולסביבה. תגבור משמעותי של מערך הפצת החשמל, כאשר כבר היום מודיע לנו שר התשתיות, שעקב כשל תכנוני, צפוי מחסור חריף של חשמל במשק, וצפויות הפסקות חשמל, עוד לפני שהתחלנו בכלל לדבר על המכונית החשמלית וצריכת האנרגיה שלה. ומה הפתרון שמשרד האנרגיה ממליץ למחסור? לרכוש גנראטורים, ולהקים תחנות כח נוספות, דהיינו, שוב לבזר את ייצור האנרגיה למתקנים מזהמים של סולר ומזוט, אותם מזהמים ומנועים שניסינו להסיר מהכבישים ומאזורי המחייה.

הרי מדובר בגישה שמתיימרת להיות מהפכנית. ואין ספק שהוצאת מנועי השריפה הפנימית מכל מרכזי הערים הוא כוון נכון. אך מתבקשת תזכורת חוזרת לכל העוסקים בנושא: טפלו בבקשה בדבר המהפכני הנכון - בטכנולוגיה הדרושה להניע רק את המסה הדרושה, להקטין את נפח התנועה הפיזי, ובכך להקטין בהגדרה בסדר גודל דרמטי את האנרגיה הדרושה לתנועה מלכתחילה. השקיעו בטכנולוגיות בידוד אקלים יעילות. ברכב מודולרי. בבקרת  תנועה שתפיק מכל ק"מ כביש פי 10 נפח תנועה מאשר היום. השקיעו בכך שאדם יעלה על פלטפורמה בטוחה ומבודדת אך שוקלת לא יותר ממחצית המסה שלו, ונחסוך ללא כל התייעלות נוספת של אמצעי ייצור האנרגיה, 90% מהאנרגיה והזיהום, לא חיסכון של 20% בכיס אחד של הציבור, כאשר בכיס השני ,%10 של הציבור מתקבל חשבון עם מחיר בלתי ברור בעלויות, השלכות על תשתית, ועל זיהום, ועל איבודי אנרגיה בגלל ההולכה אל תחנות הטעינה.

החטא הקדמון בנהיגה: חטא ההנאה

כשהמכונית הומצאה, כתחליף ממוכן לסוס הטבעי, הארץ הייתה ריקה מתחבורה, או כמעט ריקה. היכולת לקחת רכב ולנסוע חופשי כציפור דרור עם כוחות סוס רבים, פירנסה את הפנטזיות של כל הנהגים הפוטנציאלים - ושל הנהגים בפועל מאז ועד היום.

כמובן שיצרני הרכב, דאגו היטב לפרנס ולהזין את הפנטזיות האלו בכל דרך אפשרית ובצורה האינטנסיבית ביותר שעולה על הדעת, יצרני המכוניות עשו הכל להפוך את כולנו למכורים להגה ודוושת ההאצה. החלום הרומנטי הזה, של נסיעה, האצה, מיצוי יכולות הרכב, אין לו ולא כלום עם השימושים הראויים בתשתית התחבורה. לפנטסיות הנהיגה האולטימטיבית והנהג האולטימטיבי, אין להן שום קשר למציאות התנועה כיום בעורקי התחבורה והתנועה המודרניים בהווה. כיום, הכושר לנהוג דורש הרבה יותר מלדעת איך לתפעל את הרכב. כיום, המגבלות סביב הנהג הם כל שאר הרכבים שסביבו ואינסוף האילוצים שמציבים הדרכים והמשתמשים בהם. הנסיעה בדרכים היא אמצעי להגיע למטרה, בחיים וללא פגע, ומזמן לא יכולה להיות, ואסור לה להתיימר להיות חוויה רוחנית משכרת, המביאה את הנהג לאקסטזת חושים. הצרה הגדולה שלנו היא שאף אחד לא אומר זאת. לא יצרני הרכב שמשווקים את מרכולתם באופן הטוב ביותר שביכולתם, לא הרשויות האחראיות על התחבורה, ולא העיתונות, שמחד מעצבת דעת קהל, אך מאידך ניזונה ומתפרנסת מהגורמים לעיל...

הכביש אינו מקום לנהיגה ספורטיבית לשם תענוג נפקח עיניים וניתן לתובנה הפשוטה הזאת כותרת חדה, ברורה, וקורעת מסיכות: הכביש אינו מקום לנהיגה לשם תענוג. נבהיר לעצמנו, לבנינו ובנותינו, ולכל הקהילה את הצורך לעשות אבחנה טוטאלית חדה ואכזרית בין נהיגה לשם תעבורה, לבין ספורט מוטורי הנועד להנאה. תעבורה היא פעילות שכולנו עושים לא לשם הנאת הספורט המוטורי, אלא כדי להגיע ליעד בביטחה. זו נסיעה לפי כללים מגבילים וקשיחים שמהותם השתלבות הרמונית של משתמשים בנכס של הקהילה. ספורט מוטורי אמור להיעשות מחוץ למסלולי הנסיעה של הציבור וככל ספורט, הינו תחרותי, ומעודד שאיפה עזה לניצחון על האחר והבסתו. נהיגה תחרותית מעודדת תחכום והתחכמות, חיתוך מסלולו של רכב אחר, נסיעה קרובה או צמודה אליו, האצה ומיצוי מגבלות הרכב והנהג. אסור שזה יקרה על הכביש הציבורי. אסור, אך מסיבות שונות ורבות, אין היום אלטרנטיבה של ספורט מוטורי לכביש הציבורי, שהפך במקומות ידועים וזמנים ידועים למסלול מרוצי התאבדות. לצעירים הישראלים, שכמו עמיתיהם בכל העולם גדלו על הפנטזיה של לחיצה על הדוושה "עד הרצפה", ריח גומי נשרף וחריקות הצמיגים, אין חלופה אחרת לכבישי התעבורה שלנו. בין אם נרצה או לא, הילדים והנוער ניזונים מינקות בדימויים של נהיגה פרועה, אתגרית ומעוררת התרגשות. באופן טבעי הם כמהים ליום בו הם ייקחו את ההגה לידיים ומצפים ליהנות מהנסיעה ומחווית הנהיגה כפי שכולם מבטיחים להם, ההורים הרוכשים את הרכבים ומסתכלים "לאיזו מהירות הרכב מסוגל להגיע", "באיזו מהירות הרכב מאיץ מ 0 ל 100 קמ"ש" ועוד פרמטרים שריריים כאלה ואחרים. היצרנים וכתבי הרכב, כולם מטפחים את פנטזיות העליונות המוטורית, בכל מגזין רכב, בכל מאמר, בכל השוואה. אך אנו כבר יודעים טוב יותר. הכבישים שלנו לא בנויים לכך. מערך לימוד הנהיגה לא בנוי לכך. יש כאן טעות ענקית של תפיסה וקונספציה, שאף גורם אחראי לא טורח לתקן.

מדיניות בת יענה

באירופה, אמריקה ובמזרח הרחוק, מיליונים עוסקים באדיקות בספורט החורף - ואף אחד לא חולם על סגירת מסלולי סקי משום שבכל שנה יש כמה הרוגים ולא מעט פצועים בתאונות גלישה. גם אצלנו יש מגרשי כדורגל, בהם צעירים ומבוגרים בועטים בכדור ואחד בשני. כבר לא עושים זאת על מדרכות ובכבישים. כן, גם שם יש פגיעות, כי אין ספורט בלי פגיעות. אך לא פוגעים בעוברי אורח תמימים, שבסך הכל רצו לעבור במקום, כמו בכבישים. כל עוד לא נבין שחייבת להיות הפרדה, ימשך המצב המסוכן של תערובת מתפוצצת. זירת הקרב תמשיך להתקיים בשולי החוק וההשתוללות צפויה להימשך בכבישים שלנו מחוסר מוצא אחר לדחפי התחרות. מסגרת חוקית לנהיגה ספורטיבית לא בהכרח אומרת קיום מרוצים מקצועיים. יכולות להיות מסגרות שונות. לדוגמא, אדם יוכל לשכור מסלול לרבע שעה לעצמו, לנהוג במכוניתו תחת פיקוח מדריך מוסמך, ושיעשה מה שהוא רוצה לעשות איתה כל עוד המסלול מאפשר.... הנהג מן הסתם ירווה סיפוק והנאה ואף ייצא נהג טוב יותר ומיומן יותר, המודע למגבלותיו, ולמגבלות רכבו. זה יכול להיות עסק כלכלי ביותר... לא צריך להחיל על נהיגה ספורטיבית במסלול סגור את אותם חוקים הרלוונטיים לכביש הציבורי. תחשבו על אגרוף ברחובות, לעומת אגרוף במועדוני אגרוף. האם הייתם מאפשרים משחקי לחימה בפיינטפול ברחובות הכרך? או קליעה למטרה ספורטיבית? למה רק במטווחים מורשים ולא ברחובות ובמדרכות כמו בסרטי המערב הפרוע? למה אתם שואלים? בדיוק כדי שלא יקרה מה שקורה היום בכבישי ישראל: כדי למנוע את התאונות וההרוגים. לכן חובה לאפשר גם את ההפרדה של הנהיגה הספורטיבית התחרותית, במסלולים ייעודיים, מהתעבורה השגרתית. לאחר שתועמד אופציה ספורטיבית אמיתית, חובה להכביד עד למאוד את האכיפה נגד בריונות והשתוללות בכבישי התעבורה ולהבהיר ששם מתנהלת תעבורה נינוחה ושלווה. אני מקווה שהדוגמאות מספיקות.